שולחן ערוך אורח חיים י יב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

סמלבושים שבמצרים הנקראים גוחא"ש וכן מינטיג"י ודואלמני"ש וקאפטאני"ש ופידיני"ש שבתוגרמה להאף על פי שיש להם ד' כנפים פטורים.

(הגה: והוא הדין מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד לוהואיל ואין כנפיהם עשויין שיהיו ייגגשנים לפניהם לזושנים לאחריהם מכוונים זו כנגד זו פטורים) (בית יוסף לפי סברת מהרי"ק):

מפרשים

באר הגולה

(ס) מלבושים שבמצרים - ב"י:



ט"ז

(י) ב' לפניהם כו' — בדרכי משה הביא על זה מדרש בפסוק "והמים להם חומה", שהכריז גבריאל למים שאחוריהם: הזהרו באותם שמשליכים כנף של ציצית לאחריהם כו'. ונ"ל ראיה מזה שיש להלביש הטלית באופן שישליכו הכנף עם ב' ציצית לאחוריהם. ואפשר שמזה נמשך מאיזה אנשים שמקפילים חלק א' מן הטלית מאד, עד שאחר הקיפול הוא דק מאוד ואינו מכסה כלל אל הצואר, וכוונתם שיהיו ב' ציצית לאחוריהם. ונראה לי שאין זה מן המובחר, דאם כן אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי הראש. ויותר טוב כמנהג התוגרמים, שמעטפים הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף, והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה, באופן שמב' הצדדים יהיה א' מהציצית לפניו וחלק לאחריו. אחר זמן מצאתי כתוב כן בתוס' סוף ערכין וז"ל שם: ומצאתי בסילוק שעשה הר"י טעם שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד לאחריו מימין וכן לשמאל, עכ"ל:

מגן אברהם

באר היטב

(יג) ב' לפניהם:    ואיזה אנשים מקפלין חלק אחד מהטלית מאוד עד שנעשה דק ואינו מכסה כלל רק הצואר וכוונתם שיהיו ב' ציצית לאחוריהם אין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר טוב כמנהג התוגרמים שהיד מפסקת בחצי הטלית באופן שמב' חצדדים יהיה אחד מהציצית לפניו וחלק לאחוריו ט"ז. ובתשו' בית יעקב סי' צ"ב לא כ"כ ע"ש.

שערי תשובה

(ג) ב' לפניהם — עיין באר היטב. ומה שכתב שבתשובת בית יעקב לא כתב כן, נראה שלא ראה בגוף התשובה, רק מה שהעתיק בלקט הקמח, שכתב: יותר טוב להחזיר ב' ציצית לאחריו על ידי שכורכין כו'. ואמנם נראה שגם הוא לא ראה בגוף הספר רק במפתחות שם, כי הוא מעתיק כלשון המפתחות ממש; והכותב אותו שגג, וסבר שמה שכתב בהתחלת התשובה: "יש נוהגין כו' שמתחילה משימין כל הציצית לפניו ואחר כך כורכין הצד הא' של הטלית כו' ואז הוא עדיף טפי שלא יהיו נגררין על קרקע", הוא מסקנתו גם כן, ונשמט מנגד עיניו מה שכתב: אכן הדרך הבא בשאלה עדיף טפי (היינו כמו שכתב הט"ז, שמחלקים בידיים את רוחב הטלית), וטעמא (דנראה) משום דאז מיד בשעת ברכה מחזיר ב' ציצית לפניו, והחשש שיהיו נגררים כו' אינו חשש כיון שאין נגררים בקבע רק על ידי מצותו שמחזיר ב' כו' נגררים לפעמים שלא בקבע כו', ע"ש. ומה שכתב בב"י שם בשם האר"י שעל פי סוד יחזיר כל הד' ציציות לפניו בשעת קריאת שמע, יש בדבר חלוקים בענין הבחינות. וגם מה שכתב בב"י שנראה לו שגם לובש טלית במנחה בתענית או בשבת במנחה יהיו כולם לפניו על פי הסוד, אם קבלה הוא נקבל אך לא ראיתי נוהגין כן:

ביאור הגר"א

מלבושים כו' — עיין מגן אברהם:

משנה ברורה

(לה) אע"פ שיש להם וכו' - הטעם עיין בב"י:

(לו) הואיל ואין וכו' - דהנה הב"י כתב יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לצואר וב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ותירץ ע"ז כמה תירוצים ודחה אותם הד"מ ואמר הוא טעם להמנהג דמאחר דמצות ציצית הוא לכתחלה שיחזיר ב' לפניו וב' לאחריו ומלבושים שלנו הם כל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בענין אחר אין חייבין בציצית וזהו מה שכתב הואיל ואין כנפיהם עשויין וכו' ומלבוש שקורין רא"ק שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתפיו מאחוריו שקורין קאלנע"ר פשוט הוא דפטור שהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקאלנע"ר המונחין לו קצת מאחוריו ואין זה קרנות הואיל ואין השני קרנות שמאחוריו מכוונות נגד הכנפות שלפניו עכ"ל הד"מ וכתב המ"א יען שהלכה זו רופפת בידי הגאונים ולא מצאו טעם נכון [כי גם על טעם ד"מ יש לפקפק הרבה כמו שכתב הפמ"ג] ע"כ י"ש יעשה קרן אחת עגולה כמ"ש ב"י בשם הזקנים וכן דעת הפמ"ג ושארי אחרונים. ובפרט בימינו באותן הבגדים שנהגו מחדש לעשותן פתוח מאחריהם [והוא הבגד הנקרא קאפאט"ע] ומצוי הוא כמה פעמים שרובו פתוח ולפי דברי הד"מ חייב הוא בציצית שהרי ב' שלאחריו מכוונות כנגד ב' כנפות שלפניו ע"כ הרוצה לפטור עצמו מחוייב לעשות שם עכ"פ קרן אחת מאותן ד' כנפות עגולה ותפטר מן הציצית וכדלעיל בס"ט וע"ש בביאור הלכה ויותר טוב שיעגל עוד שתי קרנות כדי שתשאר רק בת שלש כי עתה היא בת ששה:

(לז) וב' לאחריהם - מזה הלשון נמשך שגגה לאיזה אנשים שמקפלין חלק אחד מהטלית מאוד עד שנעשה דק ואין מכסה כלל רק הצואר וכונתם שיהיה ב' ציצית לאחריהם ממש על כתפיהם ואין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר טוב כמנהג התוגרמים שהיד מפסקת בחצי הטלית באופן שמשני הצדדין יהיה אחת מהציצית לפניו וחלק לאחריו דצדדין דלפניו ולאחריו נמי מיקרי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד:

ביאור הלכה

(*) הואיל ואין כנפיהם עשוין וכו':    עיין במ"ב מה שהעתקנו את דברי הד"מ וכתב הפמ"ג א"כ בסערדא"ק שעושין חתוך לפניו לגמרי ומצד שמאל חתוך ג"כ לדעת הד"מ אין זה חייב בציצית ולפטור לגמרי משום זה אין נכון דמה שאנו צריכין שיהיו שתי הציצית לפניהם ושתים לאחריהם איננו מעיקר הלכה רק למצוה בעלמא לכן כדי שיתחייב בציצית יראה לעשות שתי כנפות מימין ושתים משמאל ורובו יהיה פתוח רוב הנראה לעינים דאל"כ יש מראית עין בברכה וציצית:.


כף החיים

(כג) סעיף יב: מלבושים שבמצרים וכו' אף על פי שיש להם ד' כנפות פטורים — כתב בית יוסף: יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה, שהרי יש להם ד' כנפות, שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ, למה אין מטילין בהם ציצית. ומיהו במלבושים שלמטה יש לדחוק ולומר דכיון שאנחנו חוגרים אותם, הוו להו כסתומים משם למעלה וכו'. אבל הני גלימות שלנו שאנחנו לובשים למעלה מכל הבגדים, שהם פתוחים מלמעלה למטה ונמצא שיש להם ד' כנפות, למה אנחנו פוטרים אותם מציצית? ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושין בה שתי קרנות עגולים, דכל שאינם מרובעים לא חשיב כנפות כמו שכתב בשם העיטור. ותימא גדול הוא בעיני שכל העולם לובשים אותם בקרנות מרובעות, ולא ראיתי מי שפקפק בדבר מעולם וכו'. וראיתי כתוב בשם הר' חסדאי ז"ל שהיה פוטר אותם, משום דלא מחייבי בציצית אלא חתיכה מרובעת כעין טלית שלנו, ולא הביא טעם וראיה לדבריו וכו'. ולי נראה שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית, משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור, זכר לדבר "ואין כסות בקרה", והגלימא אין לובשים אותה להגין אלא מפני הכבוד, שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימה. ואף על פי שלפעמים נהנה בחומה, היינו כיון שתחילת עשייתה אינו להתחמם בה, לא חשיב כסות ופטור. אי נמי כיון שאם היינו מחייבים אותם בציצית היו נפסקים בכל עת הציצית התחתונים בדריסת הרגלים והיה צריך בכל עת לתקנם, איכא למימר דלא חייבה תורה בכך, דכל דרכיה דרכי נועם. וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, עד כאן לשונו. וכתב עליו דרכי משה וזה לשונו: וכל זה איננו שוה לי, דעל תירוץ הא' קשה לי, דרוב טליתות שלנו שאנחנו לובשים בשעת התפילה שאינן להגן כלל, רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי ציצית, ומברכין ברכה לבטלה. ועל תירוץ השני קשה לי מציצית הכסת, שדרשו (גיטין נו א) שנקרא כן על שם שציציותיו היו נגררין אחריו, ולא חששו למה שהוצרך לתקנם בכל עת. ולי נראה ליישב המנהג, כי מאחר שמצות ציצית הוא שיחזיר שנים לפניו ושנים לאחריו, כמו שנתבאר לעיל סימן ח, וכן כתב הרוקח דאיתא במדרש בפסוק "והמים להם חומה", שהכריז גבריאל למים שאחריהם: הזהרו, שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם, לכן סבירא להו לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכהאי גוונא שב' כנפות לאחריו וב' כנפות לפניו, שאז ב' ציצית מאחריו וב' ציצית לפניו ומעוטף בציצית; אבל במלבושים שלנו שכל הכנפות לפניו ואי אפשר להלבישן בענין אחר, אין זה חיוב הציצית, ולכן נהגו להקל, עד כאן לשונו. וכתב מגן אברהם ס"ק יג: ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון, ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול כמו שכתב בית יוסף בשם זקני הקדמונים. וכן כתב ר' זלמן אות כ"ב, חיי אדם כלל י"א אות י', חס"ל אות ב'ד בן איש חי נר"ו פרשת נח אות ט.

(כד) אותן מלבושים שיש להם ב' קרנות לצד מטה, ולצד מעלה אין לו קרנות אלא מחובר עליהן חתיכת בגד ומונח לו על כתיפו מאחריו וקורין לו קולני"ר בלשון אשכנז, כזה פשוט שהוא פטור, שהרי דהרי לצד מעלה אין לו כנפות, רק כנפות הקולני"ר המונחין לו קצת מאחריו, ואין זה קרנות הואיל ואין הב' קרנות שמאחריו מכוונים כנגד הכנפות שלפניו. דרכי משה אות ו ועיין שם. וכן כתב ר' זלמן אות כ"ג.

(כה) אותם אנשים שמקפלים חלק אחד מן הטלית מאד, עד שאחר הקיפול הוא דק מאד ואינו מכסה כלל אלא הצואר, וכונתם שיהיו ב' ציצית לאחריהם (הם רוצים שיהיו ב' ציצית לאחוריהם ממש, דהיינו על כתפיהם, לכן הטלית רק על כתפיהם. ומסיק דאין צריך דוקא על כתפיהם, אלא צדדין דלפניו וצדדין דלאחריו מקרי נמי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד, לבושי שרד, משבצות זהב), נראה לי שאין זה מן המובחר, דאם כן אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי הראש. ויותר טוב כמנהג התוגרמים, שמעטפים הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף, והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמב' הצדדין יהיה אחד מהציצית לפניו וחלק לאחריו. אחר זה מצאתי כתוב בתוס' ערכין דף ב ד"ה "היודע" וזה לשונו: ומצאתי בסילוק שעשה הרב יוסף טוב עלם שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד לאחריו מימין וכן לשמאל, עד כאן לשונו. ט"ז ס"ק י', אליה רבה ס"ק ט"ו.


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן