שולחן ערוך אורח חיים ג ז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ג · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ט) המטיל מים — שם בגמרא סא ולשון הרמב"ם שם.
(ו) מן הצופים — פירוש, מקום היה שיכולים לראות משם הר הבית, ומשם ואילך אין יכולין לראות. ומה שכתב כאן: ישב ופניו כלפי הקדש, והוא מדברי רמב"ם פ"ז מהל' בית הבחירה. אלא דהכסף משנה כתב שם שטעות סופר הוא, וצריך להגיה: וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים, לא ישב ופניו כלפי הקדש, אלא לצפון או לדרום, או יסלק הקדש לצדדין. וכן כתוב בספרי רבינו המוגהים, עכ"ל. ותימה על הש"ע שלא כתב כאן כמו שהגיה הוא עצמו בכסף משנה. ואפשר שכתב דברים אלו קודם שכתב אותו בכסף משנה. וכן משמע שם בכסף משנה שככתב וזה לשונו: וכל הדברים האלו ביארתי היטב בספר אורח חיים בב"י, עיין עליו, ויש כאן ט"ס וצריך להגיה כו', עכ"ל. והנה לפניך בב"י שכתב ופירש הנוסחא כמו שכתב בש"ע בלי ט"ס. אלא פשוט שבסוף ימיו חזר בו אחר שמצא ספרי רמב"ם המוגהים, ואז כתב כאן ויש כאן ט"ס כו'. ועל כן צריך להגיה גם כאן. וכן כתב מורי חמי ז"ל שיש להגיה בש"ע כן.
המטיל מים כו' — גירסא הנכונה כמו שכתוב בבית יוסף ושולחן ערוך, ולא כמו שכתבו הכסף משנה והג"ה, אלא דבמקום "ופניו" צ"ל "ואחוריו", וכן הוא בתוספתא דמגילה פרק בתרא: המיסך את רגליו – פניו כלפי הקדש, המטיל מים – אחוריו כלפי הקדש. אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, מן הצופים ולפנים, אבל מן הצופים ולחוץ אינו צריך. אבל דברי הרמב"ם צריכים עיון, דר"י לשיטתו, וכמו שכתוב בירושלמי הנ"ל: ר' יוסי אומר כו', רבי עקיבא אוסר בכל מקום, וכן שם במיסך את רגליו, רבי יוסי אומר מן הצופים ולפנים, רבי עקיבא אומר בכל מקום. וכן בגמרא שם, ר"י מתיר, שהיה ר"י אומר כו', תניא אידך כו', ור"י מתיר שהיה כו'.
ג
המטיל מים מן הצופים וכו' עמ"ש הרב שמלה חדשה דף ק"ט ודף ק"י:
(ו) לא ישב — כצ״ל. עיין בספר ברכת הזבח דף קמ״ח ע״ב:
(יג) לא ישב ופניו וכו' – כן צריך לגרוס. ט"ז ושאר אחרונים.
(יד) אלא לצפון וכו' – והוא הדין אם אחוריו כלפי הקודש, שרי בהטלת מי רגליים. ועיין בביאור הגר"א, שהסכים דאפילו מן הצופים ולחוץ, אם פניו כלפי הקודש, אסור בהטלת מי רגלים.
אסור לעמוד לפנות להדיא נגד בית הכנסת או בית המדרש, דלא יהא מכלל מי שנאמר עליהם "ואחוריהם אל היכל ד'". וכן לא יעשה בית הכסא מכוון כנגד בית הכנסת או בית המדרש, שלא יהא הפי הטבעת מגולה נגדם [ספר חסידים סימן תתי"ד, והעתיקו באליה רבא והגהות רבי עקיבא אייגר]. ואם בונה כותל באמצע להפסיק בין מחיצת בית הכסא לבית הכנסת, לכאורה אין להחמיר. ועיין בארצות החיים.