פתיחת התפריט הראשי

ביאור הגר"א על אורח חיים ג

סעיף אעריכה

ועכשיו כו' — עיין ט"ז.

סעיף בעריכה

יהא צנועברכות ח ב ושם סב א-ב ופרק בתרא דעירובין.

ולא יגלהושם סב א ופרק א דתמיד.

ולא כו' — תמיד שם.

גם כו' — רש"י בברכות שם ד"ה ובית הכסא של כו'. ודבריו צריכים עיון, למה לא פירש כמו שכתוב בתמיד שם, למימרא דלא כו'.

ויסגור — שם ושם.

סעיף געריכה

בצרור כו' לפתוחשבת פא א, פב א.

סעיף העריכה

במקום מגולה כו' — ירושלמי שם, ובלבד במקום שאין שם כותל.

יכוין כו' — כרבי עקיבא, דרבה עביד כוותיה.

שיהיו — ירושלמי שם, תני: המטיל מים, הרי זה הופך פניו לצד צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו לצד דרום. רבי יוסי אומר, מן הצופים ולפנים. רבי עקיבא אומר, בכל מקום, ובלבד שאין שם כותל. תני, המיסך את רגליו, לא יתן פניו כנגד למזרח ואחוריו כלפי מערב, אלא לצדדין. ר' יהודה אומר, בשעת המקדש. ר' יוסי אומר, מן הצופים ולפנים כו'. וכתב בית יוסף: והפוסקים השמיטוהו, משום דכיון דבגמרא דידן סתמא קתני, משמע דבכל עניין שרי, וזהו שאמר שיהיו כו' או כו' ועיין מגן אברהם. אבל העיקר, דשם מיירי בגליל, וירושלמי אזיל לשיטתו דאין חושש אלא במיסך מאחוריו, כמו שאמרו בברייתא שאחריה: ואחוריו למערב, ושם איירי ביהודה. ור' יהודה ור' עקיבא פליגי ולא סבירא להו כלל האי ברייתא. וכן שם בתוספתא דמגילה שכתב למטה: המיסך את רגליו פניו כלפי העם, המטיל כו', ט"ס וצ"ל כלפי הקודש, ור' יוסי קאי אשניהם, דתנא קמא הוא תנא קמא דגמרא שלנו, דאין אוסר אלא כלפי הקודש, אלא דבתופסתא שם לא חש אלא על אחוריו, וכן בירושלמי אמר: לא יתן כו' ואחוריו כלפי מערב. אבל בגמרא שלנו חושש גם לפניו מפני המילה טפחיים.

ולהטיל וכו' — כן מדייק בית יוסף מן הירושלמי שם: תני, המיסך את רגליו לא יתן פניו למזרח כו', מדקאמר המיסך כו'. וליתא, דהא ברייתא דלעיל שם משמע דגם במטיל אסור. וגם מה שמדייק מדברי הרמב"ם רס"ז: המטיל כו', כגירסא בבית יוסף ושולחן ערוך, ישב ופניו כלפי הקודש או יסלק כו'. ואין ראיה מנא ליה דלמזרח המקדש מיירי. וגם אין הגירסא נכונה במה שכתב שם, והעיקר דלצד מערב אסור, שהשכינה במערב, ולפנות הוא דאסור לשני הצדדים, משום שני גילוייו.

סעיף ועריכה

אם אשתו עמו — תוס', נלמד מעניינו, הויין ליה בנים זכרים כו'.

סעיף זעריכה

המטיל מים כו' — גירסא הנכונה כמו שכתוב בבית יוסף ושולחן ערוך, ולא כמו שכתבו הכסף משנה והג"ה, אלא דבמקום "ופניו" צ"ל "ואחוריו", וכן הוא בתוספתא דמגילה פרק בתרא: המיסך את רגליו – פניו כלפי הקדש, המטיל מים – אחוריו כלפי הקדש. אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, מן הצופים ולפנים, אבל מן הצופים ולחוץ אינו צריך. אבל דברי הרמב"ם צריכים עיון, דר"י לשיטתו, וכמו שכתוב בירושלמי הנ"ל: ר' יוסי אומר כו', רבי עקיבא אוסר בכל מקום, וכן שם במיסך את רגליו, רבי יוסי אומר מן הצופים ולפנים, רבי עקיבא אומר בכל מקום. וכן בגמרא שם, ר"י מתיר, שהיה ר"י אומר כו', תניא אידך כו', ור"י מתיר שהיה כו'.

סעיף חעריכה

כשנפנה — כרב אשי. ובאחורי הגדר על כרחך סבירא ליה כעולא, מדמשני הברייתא שניה, ולא סבירא ליה דהקלו בטהרות, וברייתא ראשונה עדיין קשה, וצריך לומר על כרחך כעולא.

ובבקעה — כאיסי, וכר"א דמפרש דבריו, מה שאין כן ברישא. רי"ף ורא"ש. ואתיא ברייתא ראשונה כשניהן.


סעיף יאעריכה

לא יקנחשבת פא ב.

ולא בעשביםשם פב א.

ולא בצרורברכות נה א, שבת פא א, ועיין בה"ג.

וכן נהגו — כמו שכתוב שם בסוף פרק י"ח: כיון דדשו ביה כו'. ד"מ.

סעיף ידעריכה

יזהר שלא יאחז כו' — דהלכה כר"א, דאף חכמים הודו לו לבסוף. ומדפריך שם אשמואל: והתניא, ר"א אומר כו', ובברכות מ א: אין מי רגלים כו', ובנדה טז א: שלשה שנאתי כו'. ועיין תוס' דיומא ל א ד"ה מצוה.

אם לא כו' אלא אם כן כו' אפילו כו' — ג' אוקימתות שם, ולא פליגי, מר אמר חדא כו', וכן הוא ברי"ף וברא"ש.

סעיף טזעריכה

לא הותר לנשוי כו' — וכן כתב הרמב"ם, וכמ"ש במתניתין שם: כל היד המרבה כו', ומשמע אף בנשוי.