שולחן ערוך אבן העזר קס ז

מתה כשהיא שומרת יבם, יורשיה יורשין נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל. וכן אם נתן לה היבם מתנה, יורשיה יורשין אותה (מהר"ם פדוואה סימן י"ז). ויורשי הבעל יורשים עיקר כתובה ותוספת וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל חיבים בקבורתה.

הגה: ויש אומרים דכל נכסי צאן ברזל שלה הם בחזקת יורשי הבעל, כמו הכתובה (ר"ת והרא"ש), ואין מוציאין מידם אם הם מוחזקים (כ"כ הר"ן בתשובה). וכל זה במקום ובזמן שאין כופין לחלוץ, אבל במקום ובזמן שכופין לחלוץ, אם כן לא היתה ראויה להתיבם, יש אומרים דאין הנכסים בחזקת יבם, ולכך אם מתה אינה יורשה; ולכך, במדינות שכופין לחלץ, אינו יורשה לדעת זה (מהרי"ק שרש צ"א). ולענין מי נקרא יורשי הבעל, צריך עיון, כי יש אומרים שהיבם הוא יורש אף על גב דאביהם עדין חי, והוא קודם בירושת הבעל לכל יוצאי ירכו (מהרי"ו סימן מ"א והר"ן פרק האשה ומהר"ם פדוואה סימן י"ז). ויש אומרים דהאב יורש, דמיד שמתה היבמה פקעה זיקת יבמים, ונפלה הירושה לפני הקודם בירושת הבעל (מהרי"ק שרש צ"א). ואף על פי שהסברא נותנת כסברא האחרונה, וכן משמע קצת לשון "יורשי הבעל", אבל סוגית הגמרא והירושלמי פרק האשה שנפלו משמע שהיבם יורש השומרת יבם, ואם כן אין לאב חלק בירושתה, וכסברא הראשונה. ואם היבמים רבים, עין לקמן סי' קס"ה:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(י) מתה כשהיא ש"י: עיין בש"ס לפי אוקמת' דרבא דקי"ל כוותי' איירי כל מתניתין דנפלו לה בעודה ש"י וס"ל לרמב"ם אף אם נפלו לה בעת שהיתה נשואה לאחיו הדין כן ואין חילוק בדבר לעולם יורשי' יורשין נ"מ ונצ"ב חולקין ולשיטות הגאונים נצ"ב לעולם שייך ליבם אפילו אם נפלו בעודה ש"י והכניס' לו בתורת נצ"ב ונ"מ שנפלו לה בעוד' ש"י יורשיה יורשין ואם נפלו תחת בעלה יורש היבם הכל וי"א נצ"ב כמ"ש ונ"מ שנפלו תחת הבעל יחלקו היבם ויורשי' ואם נפלו כשהיא ש"י יורשי' יורשין והרב רמ"א הביא בנ"מ שני דעות והשמיט דעת הגאונים דשייכי לגמרי ליורשי הבעל ואפשר ס"ל אפילו אם יורשי הבעל מוחזקים לא שייך לומר קים לי כהאי דשייך להם כיון דמוחזק למשפחתו, כמ"ש בש"ס לתירוץ עולא ורבה דזיקה כספק נשואה ולב"ה שייך ליורשיה משום דמוחזק למשפחת' ומשמע דל"ש אם הם מוחזקים או יורשי הבעל מוחזקים וכן משמע מתשובת הר"ן שהביא הב"י, מיהו לענין מחצה דשייך ליורשי הבעל הביא דעת הפוסקים אלו כי בזה י"ל קים לי כהאי כי רוב פוסקי' חולקים על רמב"ם דפוסק דשייך הכל ליורשי האשה ונצ"ב לכ"ע שייך ליורשי הבעל החצי וי"א דשייך לגמרי לבעל, ובפירות כשהיא חי פליגי י"א הפירות הוי כאלו נפל עכשיו זהו דעת הרמב"ם ובעל המאור אפילו פירות נצ"ב שנפלו תחת בעלה שייך לה וי"א פירות נצ"ב דינם כקרקע, אלא פירות נ"מ אפילו נפלו תחת בעלה שייכים לה הואיל הוא אין חייב בפרקונה ורוב פוסקים ס"ל אפילו פירות נ"מ שייכים לו החצי שהוא עומד במקום הבעל אף על פי שאינו חייב בפרקונ' ומשמע שלוקח הפירות מיד אבל הרמב"ן במלחמות ה' כתב דאין לוקח מיד הפירות והיא ג"כ א"י למוכרם אלא כשיכניס אותה אז לוקח הפירות, ועיין בר"ן פ' האשה שנפלו מ"ש בשם הרשב"א ועיין בדרישה ועיין סימן קס"ו ואפשר מ"ש הרמב"ם פכ"ב מה"א ואין ליבם פירות עד שיכניס כוונתו כמ"ש הרמב"ן אבל אחר שכונס יש לו הפירות ודין פירות כדין קרקע מה שיורש אלא כל הפוסקים לא פירשו כן דברי הרמב"ם:

(יא) וכל זה במקום ובזמן וכו': כ"כ במהרי"ק שורש צ"א מיהו בשורש ק"ב לא משמע כן אלא אף על גב דקי"ל מצות חליצה קודמת לענין איסור מ"מ ממונו לא מפקיעין ממנו ועיין תשובת מהר"י לבית הלוי כלל ג' סימן י"ט באריכות שפוסק דיורש אף למנהג דכופין לחלוץ ומיישב שם דברי מהרי"ק בשני תשו' הנ"ל וכ"פ בתשו' מהרשד"ם ועיין תשו' ש"י סימן נ' ועיין סוף סימן קס"ה ולכאורה קשה ל"ל הטעם הואיל וכופין ת"ל אף במקום שאין כופין מ"מ למ"ד מ"ח קודמת אז אין יורש אותה כמ"ש לקמן סימן קס"ה בהגהות למ"ד מ"ח קודם אף שאין כופין צריך ליתן לה כתובה מיד והוי כאלו כבר חלץ לה, ועוד קשה אף במקום שאין כופין מ"מ לפי מנהג הקהילות שהביא בסימן הנ"ל אינו נוטל מעזבון כלום לפי דעת האחרונים שהבאתי שם א"כ למה יורש אותה ואין יורש את אחיו למ"ש בסימן קס"ג דרמ"א לא ס"ל כוותי' בזה שפיר עיין שם מ"ש:

(יב) כי י"א היבם הוא היורש: כ"כ רש"י פ' החולץ וכ"כ בש"ג פ' האשה שנפלו וכ"כ בתשו' מהר"י הנ"ל ותשו' ש"י הנ"ל ועיין תשו' מהר"א בן ששון סימן קצ"ה שכתב בשם תשובת מהרי"ו סימן מ"א דאין האב יורש כלום וכל עזבון של המת יורשים האחים ואם יש כאן ב' אחים אף שא' בכור מ"מ יד שניהם שוים אפילו בכתובה שלה מאחר שלא עשה שום מעש' ועיין בר"ן פ' האשה שנפלו בסוגיא ההוא גברא דנפל ליה יבמה בפומבדיתא ועיין בד"מ ועיין סוף סימן קס"ה שם כתבתי לפי תיקון הקהילו' המבואר שם ליתא הדין של מהרי"ו והמשך הגהות זו ה"פ אף לדינא דש"ס דאיתא פלוגתא מי היורש של יבמה שמתה אם האשה יורש או האחים ומשמע בש"ס האחים יורשים כמ"ש בתשו' מהרי"ו דמדייק מש"ס כן ובמקום שכופין לחלוץ אז אין האב והאחים יורשים אלא יורשיה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

וחצי נכס צ"ב זה דעת רש"י ורמב"ם דמדמין דין זה לההוא דנפל הבית עליו ועל אשתו שהוב' לעיל סי' צ' דיחלוקו בנצ"ב והי"א שמביא רמ"א דעת ר"ת והרא"ש דל"ד לההיא דהתם אם מת הבעל תחלה היה האשה כאלו גבתה כתובתה אבל כאן גבי יבם אין לה כלום עד אחר חליצה ע"כ הוי בחזקת יורשי הבעל:

ולכך במדינות שכופין לחלוץ כולי וממילא במדינות אלו הוה ג"כ הכי שאין יבום כלל ועיקר:

אבל סוגית הגמ' כו' איני כדאי להכריע אבל נלע"ד אדרבה מוכח מפ' האשה שנפלו דהאב הוא היורש דאיתא בדף פ"א בברייתא שומרת יבם שמתה יורשיה יורשי כתובתה חייבי' בקבורתה ופרכינן ולומ' אח אני יורש אשתו איני קובר פירש"י כתובה זו שאני יורש אין כאן מגדונית' כלום אלא מאתים ותוספות שכתב לה אחי ואין אני יורש אותה אלא אחי עכ"ל וא"כ אביו למה יפסיד ירושה השייך לו מבנו דדוקא אם הירושה הוא מחמת האשה אז יש סברא לומר דוקא היבם יש לו זיקה משא"כ עכשיו שהוא מצד הבן שמת דהוא קודם לבנו שהוא היבם ובמסקנ' משמע שסברא זו קיימא אלא ודאי דבאמת ג"כ הוא כן שכל יורשיו הם שווין לדין זה ולא נקט התלמוד אלא אחיו כיון שהוא ודאי קיים ובמהרי"ו הביא גמרא זו לראיה שהאח הוא היורש והוא תמוה מטעם שזכרתי ועוד הביא מדאמרי' בפרק האשה שנפלו שם בההוא סוגיא זיקה עושה ספק ארוסה ש"מ דהירושה משום זיקה דוקא גם אינה ראיה דהתם קאי לענין שלא תמכור מנכסי בעלה ולדידן אין נ"מ מזה שכבר מבואר דלדידן אין יורשי הבעל יורשים השומרת יבם כיון שאין בינינו אלא חליצה:

באר היטב

עריכה

(ה) מתנה: וה"ה אם נתן לה הבעל נכסיו במתנה ומתה בעודה שומרת יבם אין היבם יורשה דה"ל כנכסי מלוג שהם בחזקת יורשי האשה לכ"ע. הרש"ך ח"ג סי' כ"א.

(ו) לדעת זה: ב"ש הביא פוסקים הרבה דס"ל דיורש אף למנהג דכופין לחלוץ ע"ש ועיין סוף סימן קס"ה. ובתשובת שבות יעקב ח"א סי' קכ"ד פסק דבזה"ז אין ליבם שום זכות בנכסים אם מתה בין אם הוא בחור או נשוי ע"ש. וכנה"ג כתב דהנדון מהרי"ק שורש צ"א איירי דיש ריעותא דלא היתה ראויה ליבום מחמת הדין אבל כל שעומדת בין ליבום בין לחליצה אע"ג דמצות חליצה קודמת נכסים בחזקת היבם ע"ש בהגהת הטור סעיף כ"ג וסעיף ט"ו. ודבריו תמוהים דהא המהרי"ק כתב בהדיא לכך במדינות אלו שכופין לחלוץ וכו' וק"ל.

(ז) יורש: עיין מהר"א ששון סי' קצ"ה שכתב בשם מהר"י ווייל סי' מ"א דאין האב יורש כלום אפי' מוחזק בנכסים וכל עזבון של המת יורשים האחים. ואם יש כאן ב' אחים אף שאחד בחור מ"מ יד שניהם שווים אפי' בכתובה שלה מאחר שלא עשה שום מעשה. ועיין סוף סימן קס"ה שם כתבתי לפי תיקון הקהלות המבואר שם ליתא הדין של מהר"י ווייל ע"ש ועיין ב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}