בית שמואל על אבן העזר קס
סעיף א
עריכה(א) ומ"י ליבם: הטעם בג"ח הראשוני' דינה כאלמנה ניזונת מיתומים דמ"י ליתומים אבל לאחר ג"ח דניזונת מיבם מחמת קנס אם תבעתו ליבם כמ"ש בתוס' והרא"ש אז אין מ"י ליבם:
(ב) אינה ניזונת: ול"ד לשאר אלמנה כל זמן שלא נשאת הוא כבוד לבעלה דאינה נשאת לאחר מחמת כבוד בעלה משא"כ ש"י דאגודה ביבם רש"י:
(ג) עמד בדין אחר ג"ח: משמע אם תבעו לדין תוך ג"ח ונתרצה לייבם ונתעכב פה אחר ג"ח ואחר כך ברח או חלה אין חייב במזונות ואין מוכרח בתשו' ריב"ש אלא י"ל דאיירי דברח מיד מ"ה אין חיוב עליו כיון דא"א לו לייבם תוך ג"ח:
(ד) ונתרצה לייבם: כ"כ התוס' והרא"ש כיון דנתרצה ליבום הוי כאלו היא אשתו אבל אם נתרצה לחלוץ הוי /או/ שלא נתרצה כלל אין לה מזונות אף על גב דהטע' הוא משום דקנסו אותו ליתן לה מזונות מ"מ דווקא כשמתרצה לייבם אז מחייב ליתן לה מזונות וכן מבואר בהרא"ש דוקא כשמתרצה ליבם ומטעם קנס דהיה לו לייבם מיד אבל לדעת הרמב"ם אפילו לא התרצה ליבום חייב במזונות וכ"פ בתשובת ריב"ש הנ"ל ואם בורח במזיד י"ל לכ"ע חייב במזונות אפי' לא התרצה לייבם ואם לא ברח אלא נתעכב פה אין חייב במזונות אא"כ שתבעו ליבם או ליתן לה מזונות ונתרצה ליבם, הרא"ש:
סעיף ג
עריכה(ה) אין לה מזונות: היינו אחר ג"ח אבל ג"ח הראשוני' יש לה מזונות מבעלה ועיין הג"מ סוף כתובות:
(ו) נוטלת כתובתה מיד: אף על גב דאסורה להנשא מ"מ נוטלת כתובה כמו נטבע במים שאל"ס דאזלינן בתר הרוב דרוב נשי ילדו ולד מעליא:
סעיף ה
עריכה(ז) מוכרת וכו': היינו דלא הכניסה לו בתורת נצ"ב דאם הכניסה לו מבואר אח"כ:
(ח) דלא עדיף יבם מבעל: היינו אם מכרה דמכירתה קיימת בזה כתב דלא עדיף דהא בארוסה גם כן קיימת מכירתה אבל בענין שזו מוכרת לכתחלה גרע היבם מבעל:
סעיף ו
עריכה(ט) אין ליבם פירות: משמע אפי' אם נפלו תחת הבעל אין לו פירות כיון דאינו חייב בפרקונ' ומ"ש נצ"ב שהכניס' לאחיו ל"ד אלא מה שהכניסה ליבם בתורת נצ"ב אוכל הפירות כמו היורש ועיין בטור:
סעיף ז
עריכה(י) מתה כשהיא ש"י: עיין בש"ס לפי אוקמת' דרבא דקי"ל כוותי' איירי כל מתניתין דנפלו לה בעודה ש"י וס"ל לרמב"ם אף אם נפלו לה בעת שהיתה נשואה לאחיו הדין כן ואין חילוק בדבר לעולם יורשי' יורשין נ"מ ונצ"ב חולקין ולשיטות הגאונים נצ"ב לעולם שייך ליבם אפילו אם נפלו בעודה ש"י והכניס' לו בתורת נצ"ב ונ"מ שנפלו לה בעוד' ש"י יורשיה יורשין ואם נפלו תחת בעלה יורש היבם הכל וי"א נצ"ב כמ"ש ונ"מ שנפלו תחת הבעל יחלקו היבם ויורשי' ואם נפלו כשהיא ש"י יורשי' יורשין והרב רמ"א הביא בנ"מ שני דעות והשמיט דעת הגאונים דשייכי לגמרי ליורשי הבעל ואפשר ס"ל אפילו אם יורשי הבעל מוחזקים לא שייך לומר קים לי כהאי דשייך להם כיון דמוחזק למשפחתו, כמ"ש בש"ס לתירוץ עולא ורבה דזיקה כספק נשואה ולב"ה שייך ליורשיה משום דמוחזק למשפחת' ומשמע דל"ש אם הם מוחזקים או יורשי הבעל מוחזקים וכן משמע מתשובת הר"ן שהביא הב"י, מיהו לענין מחצה דשייך ליורשי הבעל הביא דעת הפוסקים אלו כי בזה י"ל קים לי כהאי כי רוב פוסקי' חולקים על רמב"ם דפוסק דשייך הכל ליורשי האשה ונצ"ב לכ"ע שייך ליורשי הבעל החצי וי"א דשייך לגמרי לבעל, ובפירות כשהיא חי פליגי י"א הפירות הוי כאלו נפל עכשיו זהו דעת הרמב"ם ובעל המאור אפילו פירות נצ"ב שנפלו תחת בעלה שייך לה וי"א פירות נצ"ב דינם כקרקע, אלא פירות נ"מ אפילו נפלו תחת בעלה שייכים לה הואיל הוא אין חייב בפרקונה ורוב פוסקים ס"ל אפילו פירות נ"מ שייכים לו החצי שהוא עומד במקום הבעל אף על פי שאינו חייב בפרקונ' ומשמע שלוקח הפירות מיד אבל הרמב"ן במלחמות ה' כתב דאין לוקח מיד הפירות והיא ג"כ א"י למוכרם אלא כשיכניס אותה אז לוקח הפירות, ועיין בר"ן פ' האשה שנפלו מ"ש בשם הרשב"א ועיין בדרישה ועיין סימן קס"ו ואפשר מ"ש הרמב"ם פכ"ב מה"א ואין ליבם פירות עד שיכניס כוונתו כמ"ש הרמב"ן אבל אחר שכונס יש לו הפירות ודין פירות כדין קרקע מה שיורש אלא כל הפוסקים לא פירשו כן דברי הרמב"ם:
(יא) וכל זה במקום ובזמן וכו': כ"כ במהרי"ק שורש צ"א מיהו בשורש ק"ב לא משמע כן אלא אף על גב דקי"ל מצות חליצה קודמת לענין איסור מ"מ ממונו לא מפקיעין ממנו ועיין תשובת מהר"י לבית הלוי כלל ג' סימן י"ט באריכות שפוסק דיורש אף למנהג דכופין לחלוץ ומיישב שם דברי מהרי"ק בשני תשו' הנ"ל וכ"פ בתשו' מהרשד"ם ועיין תשו' ש"י סימן נ' ועיין סוף סימן קס"ה ולכאורה קשה ל"ל הטעם הואיל וכופין ת"ל אף במקום שאין כופין מ"מ למ"ד מ"ח קודמת אז אין יורש אותה כמ"ש לקמן סימן קס"ה בהגהות למ"ד מ"ח קודם אף שאין כופין צריך ליתן לה כתובה מיד והוי כאלו כבר חלץ לה, ועוד קשה אף במקום שאין כופין מ"מ לפי מנהג הקהילות שהביא בסימן הנ"ל אינו נוטל מעזבון כלום לפי דעת האחרונים שהבאתי שם א"כ למה יורש אותה ואין יורש את אחיו למ"ש בסימן קס"ג דרמ"א לא ס"ל כוותי' בזה שפיר עיין שם מ"ש:
(יב) כי י"א היבם הוא היורש: כ"כ רש"י פ' החולץ וכ"כ בש"ג פ' האשה שנפלו וכ"כ בתשו' מהר"י הנ"ל ותשו' ש"י הנ"ל ועיין תשו' מהר"א בן ששון סימן קצ"ה שכתב בשם תשובת מהרי"ו סימן מ"א דאין האב יורש כלום וכל עזבון של המת יורשים האחים ואם יש כאן ב' אחים אף שא' בכור מ"מ יד שניהם שוים אפילו בכתובה שלה מאחר שלא עשה שום מעש' ועיין בר"ן פ' האשה שנפלו בסוגיא ההוא גברא דנפל ליה יבמה בפומבדיתא ועיין בד"מ ועיין סוף סימן קס"ה שם כתבתי לפי תיקון הקהילו' המבואר שם ליתא הדין של מהרי"ו והמשך הגהות זו ה"פ אף לדינא דש"ס דאיתא פלוגתא מי היורש של יבמה שמתה אם האשה יורש או האחים ומשמע בש"ס האחים יורשים כמ"ש בתשו' מהרי"ו דמדייק מש"ס כן ובמקום שכופין לחלוץ אז אין האב והאחים יורשים אלא יורשיה:
סעיף ח
עריכה(יג) אין ליבם שום טענה: ול"ד לדין שכתבתי לעיל דכופין לחלוץ ומ"מ יורש ממונה משום דשם אף על גב דמונעי' אותו ליבם משום איסור מ"מ לענין ממון אוקמא אדין משא"כ כאן דא"א ליבם ואם מתו גם שניהם מ"מ יורש השני' ולא הראשונה ואם א"י איזה מתה ראשונה נראה דדומה למ"ש בסמוך דהוי היורשים ודאי והיבם ספק: