באר היטב על אבן העזר קס

סעיף אעריכה


(א) בעלה:    ואם צוה הבעל שכל ימי מגר אלמנותה תהיה ניזונית מנכסיו ניזונית והולכת מנכסי המת כל ימי מגר אלמנותה. הרמ"ט ח"ב סי' קכ"ד.


(ב) לייבם:    אבל אם נתרצה לחלוץ או שלא נתרצה כלל אין לה מזונות. ולדעת הרמב"ם אפי' לא התרצה ליבום חייב במזונות. ואם בורח במזיד י"ל לכ"ע חייב במזונות אפי' לא התרצה לייבם. ואם לא ברח אלא נתעכב פה אין חייב במזונות אא"כ שתבעה ליבם או ליתן לה מזונות ונתרצה ליבם. הרא"ש ב"ש.

סעיף געריכה


(ג) שיגדיל:    היינו אחר ג"ח אבל ג"ח הראשונים יש לה מזונות מבעלה. ב"ש וכנה"ג.


(ד) מיד:    וכן נמי כשנפלה לפני יבם קטן אם ידוע שכשיגדיל לא יבם אותה גובה כתובתה מעתה הרמ"ט ח"א סי' קל"ג ועיין כנה"ג.

סעיף זעריכה


(ה) מתנה:    וה"ה אם נתן לה הבעל נכסיו במתנה ומתה בעודה שומרת יבם אין היבם יורשה דה"ל כנכסי מלוג שהם בחזקת יורשי האשה לכ"ע. הרש"ך ח"ג סי' כ"א.


(ו) לדעת זה:    ב"ש הביא פוסקים הרבה דס"ל דיורש אף למנהג דכופין לחלוץ ע"ש ועיין סוף סימן קס"ה. ובתשובת שבות יעקב ח"א סי' קכ"ד פסק דבזה"ז אין ליבם שום זכות בנכסים אם מתה בין אם הוא בחור או נשוי ע"ש. וכנה"ג כתב דהנדון מהרי"ק שורש צ"א איירי דיש ריעותא דלא היתה ראויה ליבום מחמת הדין אבל כל שעומדת בין ליבום בין לחליצה אע"ג דמצות חליצה קודמת נכסים בחזקת היבם ע"ש בהגהת הטור סעיף כ"ג וסעיף ט"ו. ודבריו תמוהים דהא המהרי"ק כתב בהדיא לכך במדינות אלו שכופין לחלוץ וכו' וק"ל.


(ז) יורש:    עיין מהר"א ששון סי' קצ"ה שכתב בשם מהר"י ווייל סי' מ"א דאין האב יורש כלום אפי' מוחזק בנכסים וכל עזבון של המת יורשים האחים. ואם יש כאן ב' אחים אף שאחד בחור מ"מ יד שניהם שווים אפי' בכתובה שלה מאחר שלא עשה שום מעשה. ועיין סוף סימן קס"ה שם כתבתי לפי תיקון הקהלות המבואר שם ליתא הדין של מהר"י ווייל ע"ש ועיין ב"ש.

סעיף חעריכה


(ח) טענה:    ואם מתו גם שניהם מ"מ יורש השני' ולא הראשונה ואם א"י איזה מתה ראשונה דומה למ"ש בסמוך דהוי היורשים ודאי והיבם ספק. ב"ש.