שולחן ערוך אבן העזר קסט מט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קסט · מט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
קטנה שחלצה לגדול, חליצתה פסולה ונפסלה על כל האחים. וכשתגדיל, תחלץ מאחד מהם, ואינה צריכה לחזר על כל האחים:
מפרשים
(מט) חליצתה פסולה: הנה במתני' זו יש גירס' מוחלפת לפי גירס' שלנו תנא קטנה שחלצ' תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה ודייקו תו' מזה כיון דתני פסולה למה תנא תחלוץ משתגדיל אלא דלא תימא חליצה פסולה מדרבנן להכי תנא תחלוץ משתגדיל יתור לשון לאשמעי' דחליצת קטנה אין כלום כמו חליצת קטן ומזה נשמע למה דקי"ל בחליצת קטן אין פוסלת כן היא בחליצת קטנה אף על גב דאתמר בש"ס וחכמים אומרי' איש כתיב בפרשה ולא מקשינן אשה לאיש מ"מ לפסק הלכה לא קי"ל כחכמי' לפי המסקנא דרבא אמר שם הלכתא עד שתביא שתי שערות היינו דלא קי"ל כחכמים בזה וכן הוא בסמ"ג דף קל"ז ע"א והרא"ש תופס גירס' זו לעיקר מ"ה מוכח מדבריו דחליצת קטנה אין כלום ואין פוסלת והיינו מ"ש הטור בשם הרא"ש דהשוה חליצת קטנה לקטן והיינו נמי כוונת הב"י לדייק מתו' הנ"ל דס"ל חליצת קטנה אינה פוסלת, אף על גב דתוס' כתבו כן לדברי ר"מ דס"ל אף חליצת קטן פוסלת מ"מ מהר"מ נשמע לחכמים דקי"ל כוותייהו בזה דחליצת קטן אין פוסל א"כ בקטנה נמי אין פוסלת דהא נשמע מיתור מתני' דהיקש זה דמקשינן קטנה לקטן הוא מדאורייתא בזה נחו שקטו כל תמיהו' ב"ח ודרישה על הב"י וניחא נמי מ"ש הטור בשם הרא"ש, והב"י נמי הבין כן אלא תמיהתו דלא מצינו כן בהרא"ש מבואר ולהרי"ף הגירס' אם לא חלצה משתגדיל כשרה ולחכמים דאומרים דלא מקשינן איש לאשה אז אפי' לכתחלה חולצין לקטנה, ומה שמסיים שם והלכתא עד שתבוא שתי שערות היינו לכתחלה ורמב"ם שכתב חליצתה פסולה נראה דתפס גירס' שלנו ולא כמגיד וליישב קושית תוס' למאי תנא תחלוץ משתגדיל י"ל בענין אחר אף על גב דהיקש מזה מדרבנן מ"מ צריכה חליצה אחרת משתגדיל לפ"ז יש בזה ג' דיעות לשיטת התוס' לחכמי' אין חליצה כלל ואינה פוסלת, ולהרי"ף בדיעבד כשרה, ולהרמב"ם פוסלת וצריכה חליצה אחרת אבל מ"ש המגיד אף לגירסת הרי"ף למסקנא שם והלכתא עד שתביא ב' שערות היינו אף בדיעבד פוסל' נראה דוחק גדול הוא מאחר לר"מ ולרבנן חליצה כשרה ואיך יפסוק רבא לא כמאן ועל רמב"ם לכאור' קשה דפוסק בחרש וחרשת דחליצת' אינה כלום ואין פוסלת וכ' המגיד הטעם משום דקי"ל בכל התורה חש"ו שווים מ"ה אף בחליצה שוים ואין פוסלת כמו בחליצת קטן א"כ למה חליצת קטנה פוסלת ואי ההיקש אשה לאיש רק מדרבנן א"כ אף חליצת חרשת פוסלת, צ"ל איירי בקטנה דיש לה דעת ואז הפסול מדכתיב איש בפרשה ולא קטן אפי' יש לו דעת והיקש אשה לאיש אינו אלא מדרבנן מ"ה פוסלת משא"כ חרש וחרשת ושוטה דאין להם דעת מ"ה אין פוסלים חליצת' כמ"ש הרמב"ם שם דין י"ג בחרש וחרשת שאינן בני דעת, וקטן אפי' יש לו דעת אינו פוסל דתורה מיעטו מדכתיב איש שוב ראיתי בת"ה סי' רכ"ה שכתב ג"כ דגירס' הרמב"ם כגירסא שלנו:
(נ) וא"צ לחזור ע"כ האחין: הטעם מבואר בת"ה הואיל לפי גירס' שלנו חליצתה אינו כלום ואין פוסלת א"כ לא הוי חליצתה פסולה ולגירס' הרי"ף חליצת קטנה כשירה אף לכתחלה רק טוב לחלוץ משתגדיל מ"ה א"צ לחזור ע"כ האחים כיון ע"פ הדין חליצה כשרה היא אלא לדעת הרמב"ם חליצה פסולה היא ודבר דרבנן אזלינן אחר הפוסקים: