שולחן ערוך אבן העזר קמ י

עשאתו שליח לקבלה, ובא לבעל ואמר: אשתך עשאתני שליח להובאה, ואמר לו הבעל: התקבל, ולא אמר: כמו שאמרה היא, משהגיע לידה הרי זו מגורשת.

הגה: עשאתו שליח לקבלה, וכן אמר השליח לבעל, והבעל נתן לשליח שטר הולכה ואחר כך נתן לו שטר קבלה, אם נתן לו הגט כשנתן לו שטר הולכה, הרי בטל שליחות האשה, ואחר כך כשחזר ונתן לו לקבלה הרי בטל שליחות הולכה, ואין הבעל עושה שליח לקבלה ואין כאן שליחות כלל, ואינה מגורשת בשליחות זו, אלא יחזור ויתננו לו לשם קבלת שליחות האשה. אבל אם לא נתן לו הגט רק בשעה שמסר לו שטר שליחות הקבלה, מגורשת מיד שנתן הגט לידו, דמאחר שלא נתן לו הגט בראשונה לא נתבטל שליחות האשה (ב"י בשם ריב"ש סימן שכ"ט):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(טו) משהגיע לידה ה"ז מגורשת: אבל קודם לכן אין כאן שום ספק כיון דלא אמר כמה שאמרה ושליח אמר לו שהוא ש"ה מסתמ' גם דעתו על מ"ש השליח לכן יכול לחזור ג"כ כן הוא מפורש בש"ס ובלבוש כתב ספק הוא שמא התקבל והולך קאמר ואישתמט' מיניה הש"ס:

(טז) יחזור ויתננו לו לשם קבלת האשה: עיין בתשובה כתב להדי' דלא מהני מה שהוא יחזור ויתן לו דהוא א"י לעשות ש"ק ושליחות שלה כבר נתבטל כי היה דעתה בשליחתה שיקבלנו השליח במסירה הראשונ' בתורת שליחות קבלה כן הקשה בט"ז ומ"ש אבל וכו' רק שמסר וכו' משום הבעל א"י לבטל שליחות האשה אלא שאינה מתגרשת אלא ע"פ דיבורו שבשעת נתינת הגט אבל שלא בשעת נתינת הגט אין שליחות האשה מתבטל מפני דיבורו של בעל:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

עשאתו שליח לקבלה יש תיוהא בהג"ה כי היא מן תשובת ריב"ש שהעתיק' ב"י כאן ע"ש שכתב שצריך שיטלנו מן השליח ויתננו כו' משמע הלשון דזה מועיל להתגרש ואח"כ כתב שנתבטל' השליחות לגמרי מדעת האשה להתגרש במסירה הראשונה וצריך שתעשה האשה שליחות קבלה מחדש כו' ונ"ל דחסר מלת היה וצ"ל הי' צריך שיטלנו כו' דאי לקבלה נתכוון דהיינו כפי מאמר האשה הי' צריך לחזור וליטול כו' דהא מסיר' הראשונה היתה כדרך הולכה וע"ז סיים דא"א בכך דכבר נתבטל השליחות לגמרי כו' והי' צריך שתעשה היא שליחות מחדש לקבל' ויחזור ויתננו לו נמצא דאם רוצה אח"כ ליתן לשם הולכה מועיל שפי' שיחזור ויתננו לשם הולכה וכן מבואר בד"מ שהעתיק דברי ריב"ש אלו וז"ל דהכל תלוי בנתינת הגט ליד השליח דאי נתן הגט לידו בשעה שנתן שטר הולכה הרי נתבטל שליחות האשה וכשחזר ונתן לו שטר הקבלה אם דעתו שתתגרש מעתה צריך שיטלנו מן השליח ויחזור ויתננו לו שכבר נתבטל השליחות ההולכה וגם לקבלה אינו שליח שהרי אין הבעל עושה שליח לקבלה ושליחות האשה כבר נתבטלה בראשונה ולכך אם לא חזר ונטלו ממנו ונותו לו בתורת הולכה אפי' מגיע לידה אינה מגורשת אבל כו' עכ"ל הרי מבואר שבזה אין מועיל חוזר ונותן לשם קבלה אלא להולכה או לקבלה אם תחזור (האשה) ותעשנו לקבלה וא"כ מה זה שכתב רמ"א כאן אלא יחזור ויתננו לו לשם קבלת שליחות האשה דהא ודאי זה ל"מ אא"כ תחזור האשה ותעשנו שליח לקבלה וע"כ יש כאן ט"ס האי אלא וצ"ל אפי' אם יחזור ויתננו לו לשם קבלת האשה והיינו כמו שזכרנו. אבל לא ירדתי לסוף דעת ריב"ש בזה למה נאמר דדעת' היה דוקא על מסירה הראשונה וכיון שלא מהני מסירה ראשונה נתבטל השליחות לגמרי ולמה לא נאמר דמסירה ראשונה הוה כאלו לא היה ואינו אלא כמשחק בעלמא והשליחות לקבלה שלה מתחיל משעת מסירה השני' ומאי שנא מההיא דמביא גט ולא אמר בפני נכתב וכו' דיטלנו ויחזור ויתן כולי ואמאי לא אמרי' שם דלא עשאו שליח אלא עד שתתגרש במסירה ראשונה ותו איתא בסי' קמ"א סעיף נ"א די"א אם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני כו' כיצד יעשה יטלנו הראשון מידה ויחזור ויתננה לו בתורת גירושין כו' אמאי לא אמרי' גם שם דהשליח בטל במסירה ראשונה כיון ששינה מדעת משלחו בנתינת החפץ תחלה אלא ודאי דמה שאינו מועיל ע"פ הדין תחלה הוה כאלו לא היה אותו המעשה וה"נ נימא כן ואמאי צריכה לעשות שליח קבלה מחדש ואולי היתה זאת כוונת רמ"א כאן בהג"ה דכתב דמועיל חוזר ונותן לשם קבלת האשה וצ"ע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}