פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר קל טז

שולחן ערוך

העדים שחותמין על הגט צריכים להיות יודעים לקרות ולחתם. ואם אינם יודעים לקרות, קוראים בפניהם וחותמין, והוא שיכירו לשון הגט. ואם אינם יודעים לחתם, רושמים להם הניר ברק וכיוצא בו, מדבר שאין רשומו מתקים, והם כותבין על הרשם.

הגה: ויש אוסרין לעשות כך לכתחלה, אלא מקרעין ניר חלק לפניהם, והם חותמין דרך הקרע (טור בשם הרמ"ה):

מפרשים

בית שמואל

(כו) קוראי' בפניה':    עיין ב"י בחושן המשפט סימן מ"ה שם כתב להרי"ף והרמב"ם איירי הסוגיא שני' קורי' בפניה' בזה מקילין בגט דרשאי לחתום את עצמם כיון דשני' קורין בפניה' אבל אם א' קורא בפניה' אין רשאין לחתום אבל בשאר שטרות אפילו אם שנים קורין בפניה' אין להקל ובחדושי רש"ך כתב להרמב"ם אפילו א' קורא בפניה' יכולי' לחתום וכתב דלא גרסי' ברמב"ם קוראי' אלא קורא בפניה' היינו א' קורא וכ"כ הטו' מיהו תוס' ורי"ו כתבו אם א' קורא לא מהני אפילו בגט וכ"פ ב"ח ועיקר:


(כז) והוא שיכירו ל' הגט:    הטור פסק אפי' אין מכירין הלשון אלא הקורא' מתרג' לפניה' מהני וכ"כ המגיד אלא הב"י מפרש דברי הרמב"ם שיכירו לשון הגט ואז כשיבינו לשון הגט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא משא"כ כשאינם מכירים לשון הגט וראיה מירושלמי דתניא הדייני' חותמי' אף על פי שאין יודעי' לקרות והעדי' אין חותמי' אא"כ דיודעי' לקרות וס"ל דאיירי הירושלמי כשקוראי' בפניה' דאל"כ איך יחתמו הדייני' אם אין קוראי' בפניה' אלא ע"כ דאיירי בקוראי' בפניה' ומ"מ צריכי' לידע לקרות ויש לחדות דירושלמי איירי בדייני קיום אז א"צ הדייני' לקרות השטר מה שכתוב בו כי אין מעידים על גוף השטר רק מקיימי חתימות העדי' בזה איירי הירושלמי וקאמר העדי' אין חותמים אלא אם כן דיודעי' לקרות והיינו כשאין קוראי' בפניהם והדיינים חותמים אף על פי שא"י לקרות כיון דאין צריך לידע מה שכתוב בשטר ומ"ש הרמב"ם פ"ד והוא שיודעין לשון הכת' כמ"ש בסעי' י"ד כתבתי בסמוך דשם איירי כשקוראי' בעצמם אבל אם קוראי' בפניה' י"ל אפילו א"י הלשון אלא הקורא מתרגם בפניה' נמי מהני, ועיין בש"ך ריש סימן מ"ה שם פוסק בדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראי' בפניהם ומתרגם להם:


(כח) רושמי' להם:    דוקא בגט מקילין בזה ורושמי' להם אבל לא בשאר שטרו' כמ"ש ברמב"ם פכ"ד ה' מלוה ובפ"א הלכות גירושין כתב הרמב"ם דמקילין בגט משום תקנות עגונות הואיל חתימת העדי' בגט מדבריה' משמע דוקא כשנמסר לפני ע"מ אז מקילין ולשיטות הפוסקי' דבעינן ע"מ וע"ח אף על פי דנמסר בע"מ מ"מ אם רשמו בדבר דהוי כתב הוי כאלו לא חתמו כלל ואין מגרשין לכתחלה אבל בדיעבד בכל מה שנרשם כשר לא יהא דלא חתמו כלל דקי"ל אם ניתן לה הגט כשר כמ"ש לעיל אלא מ"ש הטור בשם הרמ"ה אם רושמי' במיא דאברא אפי' בדיעבד פסול לכאורה קשה דהא לדעת הטור צריך למסור לפני ע"מ ואם לא היה ע"מ הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ג אם כן ע"כ איירי כאן שהיה ע"מ קשה למה בדיעבד פסול למה גרע טפי מגט שאין ע"ח כלל עליו ואפשר דגרע טפי משום דגזרי' חתימה אטו כתיבה כמ"ש בתוספות ריש גיטין עיין בת"ה סימן רל"ד, ועיין סימן קנ"ה שם מבואר במה שכותבי' הגט ואם רושמי' בו החתימות פסול דהוי כאלו לא חתמו כלל, וברמב"ם פכ"ד משמע דפי' רושמי' היינו מקרעי' בהקלף החתימות ועדים ממלאים דיו אלא קשה הא ס"ל להרמב"ם הקורע על העור הוי כתב כמ"ש בסימן קכ"ה א"כ הוי כתב ע"ג כת' וצ"ל דס"ל דמקרעי' מקצת חתימה היינו מכל אות מקצת או שמרחיבי' הקריעה והם חותמי' בו כמ"ש בתוס', ומכאן ראיה קצת לדברי הת"ה בחק תוכות אם לא נגמר האות כשר ודיו ע"ג דיו לרמב"ם אם כותב הגט כך לא הוי גט כלל ואינו פוסל לכהונה כמ"ש בפ"ג ויתבאר בסי' אח"ז והרמ"ה ס"ל דאינו גט ופוסל לכהונה לכן כתב אם רשם להם במיא דאברא או בעפצא אינו גט ופוסל לכהונה משום דהוי כדיו ע"ג דיו ולא כהב"י דמדמה לדיו ע"ג סקרא לכן הקשה על הרמ"ה מה שהקשה וליתא אלא ס"ל להרמ"ה דהוי כדיו ע"ג דיו וכן לענין שבת קי"ל דיו ע"ג דיו פטור אבל אסור ולרשב"א שהביא בסי' קל"א הוי ספק גט ונ"מ מזה להפוסקי' דס"ל ע"ח בלא ע"מ כשר אם ליכא ע"מ וע"ח חתמו בכה"ג הגט בטל אם כותב דיו ע"ג דיו אבל לדידן דבעינן ע"מ לעולם הגט אינו בטל אם נמסר לפני עדים:


באר היטב

(יב) וחותמים:    דוקא שנים קוראים בפניהם אבל אם א' קורא בפניהם אין רשאין לחתום עב"ש.


(יג) הגט:    ובדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראים בפניהם ומתרגם להם עב"ש.







▲ חזור לראש