שולחן ערוך אבן העזר קיז א


שולחן ערוך

הנושא אשה, ובדקה עצמה ונבעלה, ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על עד (פירוש הסמרטוט או מטלית שבודקת עצמה בהן) שלה או על עד שלו, אם ארע זה פעם אחר פעם שלש פעמים סמוכות זו לזו, הרי זו אסורה לישב עם בעלה, ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת, ולא תנאי מתנאי הכתובה, שהרי אינה ראויה לתשמיש; ויוציא, ולא יחזיר לעולם. במה דברים אמורים, כשהיתה כך מתחילת נישואיה, ומבעילה ראשונה ראתה דם. אבל אם ארע לה חולי זה אחר שנשאת, נסתחפה (פירוש מן "מדוע נסחף אביריך" (ירמיהו מו, טו), כלומר נפסדה ונאבדה למזלך) שדהו. לפיכך, אם בעל פעם אחת ולא מצא דם, ואחר כך חזרה להיות רואה דם בכל עת תשמיש, יוציא ויתן כתובה כולה, ולא יחזיר עולמית.

הגה: יש אומרים דאם אינו רוצה לישא אחרת, ורוצה לשרות (עם) זו על ידי שליש בשנה אחת, ולא ילך אצלה אלא בעדים, אין צריך לגרשה (בית יוסף בשם תשובת הר"ם, וכן הוא בתשובת הרשב"א סימן תת"ס). וכל שכן אם זינתה תחתיו, דמאיסה ליה, דשרי בכהאי גוונא (שם):

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) לא עיקר ולא תוספות:    אעפ"י שנתבאר בסי' הקודם גבי חייבי לאוין ואיילונית שלא הכיר בהם דתוספות יש להן כתב המ"מ הטעם הוא שאין לך מום גדול מזה ומאחר דק"ל עוברת על דת וחברותיה היינו נמצאו עליה נדרים או מומין אין להן תוספות ה"ה מום זה אבל דעת הרמב"ן ובעל העיטור שאין זה דומה לשאר מומין דהתם היא יודעת במומין שלה ועליה מוטל לגלות אבל הכא גם היא לא היתה יודעת במום זה ויש לה תוספות כמו איילוני' ודעת הרמב"ם דאין זאת דומה לאיילוני' דהתם יכול הי' לבודק' קודם שבא עליה בסימני איילוני' וגם היא יכול' לישב תחתיו אם ירצה לישא אחרת ולקיים פ"ו ע"כ גמר ומקנ' לה תוספו' אבל זו שאסור' לשמשו ולא הי' יכול לבודקה קודם לכן הרי זו בכלל הנשים שאמרו עליהם יוצאת שלא בכתובה שאין להם תוספות כך נראה דעת רבינו ועיקר עכ"ל המ"מ:


(ב) ולא תנאי מתנאי כתובה:    לא נתבאר דין מה שבלה ונשחת מן הקרן של נצ"ב ונ"מ דביוצאה מכח מעשיה שגרמו כגון עוברת על דת ומכ"ש היוצאת משום שם רע דין הוא דאין לה אלא בלאותיה קיימין אבל אשה זאת שאין עליה אשם במום זה ואפילו תוספות יש לה לדעת הרמב"ן למה לא ישלם הבעל הקרן ממה שאבד ונגנב מנצ"ב ואין זה דומה ללא הכיר בה בחייבי לאוין דהתם היא הטעה אותו ואין כאן אישות כלל ולא זכה בנ"מ וא"צ לשלם נצ"ב שהרי היא נתנה לו רשות להיות אצלו והוא לא קבל עליו לשלם רק כשתצא ברצונו והיא ידעה שתוכרח ליצא אבל כאן הסברא נותנת שישלם לה כל נצ"ב כאלו לוה ממנה ומכ"ש נ"מ מה שבילה הקרן שלא ברשות וכן מצאתי בתשובת מהר"ם שנדפסו בתשובת הרשב"א סי' תת"מ בנתקלקלה תחתיו דיש לה כתובה וכ"ש נדוניא דהנעלת ליה דכיון דאנוסה היא לא מקנסה מזה ונראה דאף אם היתה כן בתחלת נשואיה דאין לה כתובה מ"מ נדוניא דהנעלת ליה ולא הפסידה דהא ג"כ אנוסה היא:


(ג) ויוציא ולא יחזיר לעולם:    אפילו אם תתרפ' ועיין לעיל סי' י' שם כתב פלוגת' במוצי' אשתו משום שאר דברים אי דוקא בדאמר לה מפני כך אני מוציאך וכפל דבריו אבל במוצי' אשתו משום שרואה דם סתם כתב לא יחזיר וכתב המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א פ"י מה"ג שכיון שלא היתה יכולה לשמש כלל סתמו כפירושו ועיין בר"ן שהקש ההיכא מציא לקלקול' הא לא מצי למימר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי מגרשך שהרי מחוייב הוא לגרשה וניחא לי שאין ב"ד כופין להוצי' רק עליו מוטל להוציא הילכך יכול לומר אלו הייתי יודע שתתרפ' הייתי שוהה מלגרש עכ"ל ולפי מה שיתבאר בסמוך שמותר להשרותה ע"י שליש ולילך אצלה בעדים ניחא:


(ד) ומבעילה ראשונה ראתה דם:    היינו באלמנה אבל בבתולה דתלינן הדם שרואה בדם בתולים ואם אחר כך ראתה ג' פעמים רצופין בלא צער שאין ראוי לתלות בדם בתולים וספק אם נסתחפה שדיהו אחר דם בתולין או שמא גם בביאה ראשונה בתוך דם בתולים היה דם נידה וא"כ לא נסתחפה שדיהו, ובתשובת מהר"ם פדוו"א סי' ט' י' כתבו דגם בבתולה מיירי הרמב"ם ולעולם לא אמרי' נסתחפה שדיהו אלא בבעל פעם א' ולא מצא דם:


(ה) יוציא ויתן כתובה כולה:    משמע דצריך ליתן לה אף התוספו' וגם הרמב"ם מודה להרמב"ן אבל בתשובת מהר"ם הנדפסים בתוך תשובת הרשב"א פסק דאין לה רק מנה מאתים ולא תוספו' דכל שיוצאת ממנו בע"כ דמיא לבאה מחמת טענה דק"ל דאדעת' דתיפוק מיניה לא אוסיף לה וקשה מ"ש זאת מחייבי לאוין שלא הכיר בה והיא הטעתו דאעפ"י דאין לה כתובה אפ"ה יש לה תוספו' דכל שהקלקול לא בא מחמת מעשיה צריך ליתן לה תוספו' ולמה תגרע אשה זאת שהיא אנוסה בזה ואפשר שהדם בא מחמת אצבע שלו ולמה תפסיד תוספו' מאחר דיש לה כתוב' מכ"ש היה ראוי שיש לה תוספו' ואפשר דמהר"מ מיירי שהוא אינו רוצה להוציא' ורוצה להשרותה ע"י שליש והיא תובע' הגירושין דהכל יודעין וכו' דיכול לומר לה אדעת' למיפק לא הוספתי לך ואני עדיין חפץ לצפות אולי יהיה לך תרופה וכמ"ש הר"ן דאין ב"ד כופין להוציא רק שעליו מוטל לגרשה וכל שהיא תובעת הגירושין ולא הוא דומה לבאה מחמ' טענה ואין לה תוספו' אבל בשניה דב"ד כופין להוציא וכן באלמנה לכ"ג ולא היא המבקשת הגט ע"כ צריך ליתן לה תוס' שרצה ליזוק בנכסיו והיה לו לדקדק טרם שנשא אולי אסורה לו מדרבנן או מדאורייתא אבל הי' לה מומין ונדרים דעלה דידה רמיא לגלות דא"צ האיש לידע אם יש לה מומין ונדרים ע"כ אין לה תוספו':


(ו) ע"י שליש בשנה אחת:    כך הגי' בתשובת הרשב"א ולא ידעתי מה קאמר ומ"ש בשנה אחת וביורה דעה סי' קע"ז סעי' י"ב לא גרסינן לה ולע"ד ט"ס הוא וצ"ל בשכונה אחת כלו' דאמרי' המגרש אשה לא תנשא בשכונתו אבל זאת מותר להשרותה ע"י שליש בשכונה אחת אבל לא בחצר אחת דדוק' בשבוי' הקילו בחצר אחת כמעשה דר' זכריה שיחד לה בית בחצירו כדאיתא בכתובו' דף כ"ד ע"ב ועיין בתשובת מהרמ"פ סי' י':


(ז) א"צ לגרשה:    לכאורה היינו בקיום פ"ו ומ"מ קשה דאסור לו לעמוד בלא אשה (כדלעיל סי' א' סעיף ח') ועוד דלקמן סימן קנ"ד פסק בסעי' י' אם אמר הריני שוכן בעדים אין שומעין לו ומכ"ש הכא דלאו בת תשמיש היא כלל וי"ל דהיא הנותנת דלקמן הואיל והיא בת תשמיש יש לחוש שמא לא ישא אחרת ע"כ צריך לגרשה או ישא מיד אחרת דחיישינן כל זמן דאגידא ביה לא ישא אחרת אבל זאת שאינה בת תשמיש ודאי לא ישב בלא אשה ועד שתזדמן לו אשה כרצונו א"צ לגרשה ושרי להשרותה ע"י שליש ומשמע אם נשא אחרת פשיטא דא"צ לגרש זאת וכמו שפסק לקמן סי' קל"ד או ישא אשה הראוי' לילד אבל בתשובת מהר"מ פסק אם רוצה לישא אחרת צריך לגרש זאת כדי שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו ולא ידעתי מניין לו דהא בנשא אשה ושהה עשר שנים מתירין לו אשה אחרת ולא חיישינן שמא יאמרו זו זונתו אעפ"י דהיא בת תשמיש מכ"ש הכא איך יאמרו זו זונתו הא לאו בת תשמיש היא ובגמרא פ' אעפ"י באגדה אמרו לשון זה זו זונתו בכלתו של רבי שנעשית עקרה שהיא בת תשמיש ולאו לדינא נאמר התם:


(ח) דשרי בכה"ג:    משמע דוקא בכה"ג שרי אבל בלא עדים אסור אפילו באשתו שזנתה ובתשובה הנ"ל כתב בשם ר"י יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה משמע אפילו בביתו יכולה לשמשו הואיל וזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו:

בית שמואל

(א) ולא תוס':    המחבר פסק כרמב"ם דס"ל דאין לה תוס' משום דדמי' לבעלת מום דאין לה תוס' ואין לך מום גדול מזה והא דיש לאיילונית תוס' משום דיכול הוא לבדקה אם היא איילנות גם היא עכ"פ ראויה לישב עמו אבל זו אסורה לו ואינה ראויה לישב עמו והוא א"י לבודקה כ"כ המגיד ועיין סי' קע"ב שם מבואר דהרמב"ם ס"ל איילנות היא היכ' דיש לה כל סימני איילנות אף על גב קצת סימנים א"י לבדקה מ"מ היה יכול לבדוק אותה ואם היה רואה קצת סימנים לא היה לו לישא אותה, וכלל' הוא לשיטות המגיד בעלת מום אף על גב דאפשר לו לבדוק אותה מ"מ הואיל דהיא יודעת דהיא בעלת מום הי' לה להודיע לו לכן אין לה כתוב' ות"כ וכשנמצ' דם בעת התשמיש אף על גב דהיא א"י מ"מ הוא ג"כ א"י לבדוק אותה ג"כ אין לה כתובה ות"כ ודומה למ"ש בש"ס ובחושן המשפט סי' של"ג כל שבעל הבית והפועל יודעים או א"י מוטל ההפסד על הפועל וא"י להוציא מן הב"ב אא"כ כשהב"ב יודע והפועל א"י, כן ה"נ אין לה כתובה אא"כ כשהבעל היה יכול לבדוק אותה ולא בדק והיא א"י לכן באיילנות יש לה כתובה ות"כ /יש לה תוספת כתובה/ משום דהיא א"י אם היא איילנות דהא א"י אם הוא נתקשה בעת התשמיש אף על גב שידוע לה קצת סימנים אין מוטל עליה לגלות לו שהיא איילנות כיון דאפשר דאינה איילנות והוא יכול לבדוק בקצת סימנים אז מפסיד הוא וחייבי לאוין ושאר איסורים דהוא היה יכול לחקור והיא סברה שמא תפייסו מ"ה יש לה תוס' לפי זה לא פליג המגיד על דברי הר"ן שהבאתי בסי' הקודם, מיהו לדעת הרמב"ן והעיטור אם נמצ' דם יש לה תוס' ומדמים לאיילנות כיון דהיא א"י וכן משמע מהטור וע' במגיד פכ"ה שכ' ג"כ בשם רמב"ן ועיטור דס"ל איילנות היא א"י דהיא איילנות והיינו כמ"ש בסי' הקודם ובח"מ מאריך בחנם וע' ביורה דעה סי' קפ"ז דינים הללו דקי"ל כל הנמצ' דם סמוך לביאה אסורה לבעלה ולכאורה נ"ל אף לענין ממון דינה כאלו ראתה בעת התשמיש ואין לה כתובה ות"כ אף על גב דספק הוא שמא לא ראתה בעת התשמיש מ"מ עכ"פ היא אסורה לו מחמת הספק א"כ אינה יכולה להוצי' ממנו הכתובה ויש לדמות לספק טריפה דצריך המוכר להחזיר המעות אפי' לא ידע המוכר כמ"ש בריב"ש סי' תצ"ט כיון מספיק' פרישי אינשי אין לך מום גדול מזה וע' ביורה דעה סי' קי"ט ובחושן המשפט סי' רל"ב, וע' תשובת רש"ך סעיף א' סי' מ"ה לא כ"כ וצ"ע:


(ב) ולא תנאי מתנאי הכתובה:    ונ"מ ונצ"ב שמכר הבעל או מה שבלה מנ"מ שלא כדין פסק בח"מ דצריך להחזיר לה משום דהיא כאונס במום זה אף ע"ג דאין לה תוס' שאני תוס' דהיא א"י להוצי' ממנו משא"כ להפסיד את שלה לא תפסיד, וע' מ"ש בסי' הקודם:


(ג) ויוצי' ולא יחזיר לעולם:    אפילו אם תתרפ' אח"כ דיש לחוש שיוצי' לעז ויאמר אלו הייתי יודע שתתרפא לא הייתי מגרשה, אף על גב דאסור לדור עמה מ"מ י"ל לא הייתי מגרשה אלא הייתי ממתין כמ"ש בהר"ן וע' סי' ז' דינים אלו, ובמגיד ובר"ן מבואר פלוגת' בזה אפי' מגרש סתם ולא אמר בשביל שהיא איילנות אם חיישינן ללעז כהנ"ל, וכתב הר"ן הא דקאמר יוצי' לא שיכפוהו הב"ד לכך אלא כיון שא"י לשמש עמה מוטל עליו להוצי' אותה ונראה מ"ש דהב"ד אין כופין היינו על הגט אין כופין אבל כופין אותה שאל ידורו יחדיו דהא אסורה לו לפי זה חידש בהג"ה בשם תשובת מהר"מ כשרוצה לשרות עם זו אין צריך לגרשה:


(ד) ומבעילה הראשונה:    כ"כ הרמב"ם פכ"ה היינו באלמנה אבל אם היא בתולה תלינן בדם בתולים ואם ראתה ג"פ בכל התשמיש ולא הי' קשה לה התשמיש אז לא תלינן בדם בתולים כיון שהיה בלא צער ויש לספק שמא מה שראתה בביאות הראשונים ג"כ לא היה דם בתולים אלא היא ראתה תמיד בעת התשמיש או דילמא מה שראתה בתחלה היה דם בתולים ועכשיו נסתחפה שדהו וראתה מחמת תשמיש א"כ יש לה כתובה ובתשובת מהר"מ פדו' סי' י' כ' הרמב"ם לא איירי בבתולה מיהו משם ליכא ראיה כל כך דהא דכתב לא איירי הרמב"ם בבתולה משום בבתולה אפילו ראתה ג"פ אחר הנישואים מותרת לבעלה דתלינן בדם בתולים והרמב"ם כתב אם ראתה ג"פ אסור' לבעלה מ"ה כתב דלא איירי בבתולה אבל לענין ממון לא השיב שם כלום ולכאורה יש להביא ראיה ממ"ש בסי' ס"ח דלא אמרי' דם נדה הוא משום דחששא רחוקה היא כיון דאינה עת וסתה כן ה"נ לא אמרי' בביאות הראשונים היה דם נדה כל שאינו מוכרח שהוא דם נדה לא אמרינן שהוא דם נדה:


(ה) כתובה כולה:    משמע אפי' תוספות ובתשו' רשב"א סי' תת"מ כתב דאין לה תוספות כי לא אקני לה כשתצא ממנו וי"ל שם איירי שהוא אינו רוצה להוציאה ורוצה לשרות עמה ע"י שליש והיא אינה רוצה להיות עמו כ"כ בח"מ ויש להביא ראיה לזה ממ"ש בשם הש"ג בסעיף ט' ואפשר שם המומים תליא בו אם יכול לסבול, ועיין בר"ן ס"פ א"נ שכתב על מתני' הממאנת ושניה ואיילנות וכו' יש לה תוס' דוקא כשהוציא הוא אבל אם היא רוצה לצאת אין לה תוס' אבל כשהיא רוצה להיות עמו והוא מוציאה אף על גב בדין מוציאה יש לה תוספות:


(ו) בשנה א':    עיין ב"י ביורה דעה סי' קפ"ז הביא שם תשובה זו ואיתא גירסא בכמה ספרים ע"י שליש בשכונה אחרת לפי זה צ"ל דס"ל כשיטות תוספות כל שהוא איסור קל צריך ריחוק יותר וכאן איסור קל הוא אחר שתטבול כמ"ש בתשו' זו דוסתות מדרבנן הוא מיהו בסי' קי"ט פסק באיסור קל אין צריך הרחקה כל כך על כן צ"ל הגירסא כאן בשכונה אחת וכן כתוב בח"מ ומ"ש ע"י שליש אפשר לאו משום שמירה צריך להיות שליש ביניהם אלא השליש יתן לה כל צרכיה ועיין בסדר גט סעיף ק':


(ז) א"צ לגרשה:    אף על גב לקמן סי' קנ"ד פסק אם שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה אם אמר שאיני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים אין שומעין לו תירץ בח"מ כאן כיון שהיא אינה בת תשמיש בודאי ישא אשה אחרת גם י"ל שם איירי מדינא דש"ס דכופין אותו לישא אחרת אז יש לחוש שמא לא ישא אשה אחרת וכאן איירי לענין החשש שמא יבוא עליה אז מהני אם משרה עמה בשכונה וכתב בתשוב' מהר"מ אם רוצה לישא אחרת צריך לגרש את זאת שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו, ובח"מ הקשה עליו ממ"ש בסי' קנ"ד בשהתה עמו עשר שנים יכול לישא אחרת ולא חיישי' שיאמרו זו אשתו וזו זונתו ואפשר שם כשהוא ישא אחרת זו ראוי' לו לאשה מהיכא תיתי שיאמרו זו זונתו אבל כאן היא אינה ראוי' לו לעולם מ"ה יאמרו שזו זונתו:


(ח) דשרי בכה"ג:    משמע בלא עדים אסורה ובתשובה הנ"ל משמע אפי' בלא עדים מותרת דלא חיישי' שיבוא עליה דמאוסה בעיניו וכן משמע בתוס' גיטין דף ע"ט וע' תשו' הרא"ש ובב"י סוף סימן קט"ז בקינוי וסתירה אסור להתיחד עמה וכן בשבוי' כמ"ש בסי' ז' וכן הוא בש"ס אחר קינוי וסתירה מוסרים לו שני ת"ח שמא יבא עליה בדרך ואפשר שם אכתי ספק הוא אם זנתה ואינה מאוסה לו כ"כ:


באר היטב

(א) תוספת:    עיין ב"ש ביורה דעה סי' קפ"ז ועיין בתשוב' רש"ך ח"א סי' מ"ה ועיין כנה"ג.


(ב) הכתובה:    ונ"מ ונצ"ב שמכר הבעל או מה שכלה מנ"מ שלא כדין פסק החלקת מחוקק דצריך להחזיר לה משום דהיא כאונס במום זה אע"ג דאין לה תוס' שאני תוס' דהיא א"י להוצי' ממנו משא"כ להפסיד את שלה לא תפסיד עיין ב"ש סי' קט"ז ס"ק ה' מש"ש.


(ג) לעולם:    אפי' אם נתרפא אח"כ.


(ד) ראשונה:    היינו באלמנה אבל אם היא בתולה תולין בדם בתולים. ואם ראתה ג"פ בכל התשמיש ולא היה קשה לה התשמיש אז לא תלינן בדם בתולים כיון שהיה בלא צער ויש לספק שמא מה שראתה בביאות הראשונות ג"כ לא היה דם בתולים אלא היא ראתה תמיד בעת התשמיש או דילמ' מה שראתה בתחלה היה דם בתולים ועכשיו נסתחפה שדהו וראתה מחמת תשמיש א"כ יש לה כתובה עיין ח"מ ב"ש.


(ה) כולה:    משמע אפי' תוס' ובתשו' הרשב"א סימן תת"ס כתב דאין לה תוס' כי לא אקני לה כשתצ' ממנו וכ"כ הרד"ם חא"ה סי' קי"ח ועיין הרש"ך ח"א סי' מ"ה שפסק דיש לה תוס' ועיין ח"מ ב"ש.


(ו) שליש בשכונה א':    כצ"ל ח"מ ב"ש.


(ז) לגרשה:    כתב בתשו' מהר"ם אם רצה לישא אחרת צריך לגרש את זאת שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו עיין ח"מ ב"ש.


(ח) בכה"ג:    ל"ד בכה"ג אלא אפילו יכולה להיות בביתו ותשמשנו כשפחה הואיל וזנתה תחתיו שונא אותה ומאיסה בעיניו ח"מ ועיין ב"ש: א' שגירש אשתו מצורעת משום דמאיס' ליה אי מותר לדור עמה בחצר כיון דמאיסה ליה. פסק שבות יעקב ח"א שאלה קי"ט דאין לדור עמה ע"ש.







▲ חזור לראש