באר היטב על אבן העזר קיז
סעיף א
עריכה(א) תוספת: עיין ב"ש ביורה דעה סי' קפ"ז ועיין בתשוב' רש"ך ח"א סי' מ"ה ועיין כנה"ג.
(ב) הכתובה: ונ"מ ונצ"ב שמכר הבעל או מה שכלה מנ"מ שלא כדין פסק החלקת מחוקק דצריך להחזיר לה משום דהיא כאונס במום זה אע"ג דאין לה תוס' שאני תוס' דהיא א"י להוצי' ממנו משא"כ להפסיד את שלה לא תפסיד עיין ב"ש סי' קט"ז ס"ק ה' מש"ש.
(ג) לעולם: אפי' אם נתרפא אח"כ.
(ד) ראשונה: היינו באלמנה אבל אם היא בתולה תולין בדם בתולים. ואם ראתה ג"פ בכל התשמיש ולא היה קשה לה התשמיש אז לא תלינן בדם בתולים כיון שהיה בלא צער ויש לספק שמא מה שראתה בביאות הראשונות ג"כ לא היה דם בתולים אלא היא ראתה תמיד בעת התשמיש או דילמ' מה שראתה בתחלה היה דם בתולים ועכשיו נסתחפה שדהו וראתה מחמת תשמיש א"כ יש לה כתובה עיין ח"מ ב"ש.
(ה) כולה: משמע אפי' תוס' ובתשו' הרשב"א סימן תת"ס כתב דאין לה תוס' כי לא אקני לה כשתצ' ממנו וכ"כ הרד"ם חא"ה סי' קי"ח ועיין הרש"ך ח"א סי' מ"ה שפסק דיש לה תוס' ועיין ח"מ ב"ש.
(ו) שליש בשכונה א': כצ"ל ח"מ ב"ש.
(ז) לגרשה: כתב בתשו' מהר"ם אם רצה לישא אחרת צריך לגרש את זאת שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו עיין ח"מ ב"ש.
(ח) בכה"ג: ל"ד בכה"ג אלא אפילו יכולה להיות בביתו ותשמשנו כשפחה הואיל וזנתה תחתיו שונא אותה ומאיסה בעיניו ח"מ ועיין ב"ש: א' שגירש אשתו מצורעת משום דמאיס' ליה אי מותר לדור עמה בחצר כיון דמאיסה ליה. פסק שבות יעקב ח"א שאלה קי"ט דאין לדור עמה ע"ש.
סעיף ב
עריכה(ט) לאיש: עיין תשו' רש"ך ח"א סי' מ"ה וח"ב סי' צ"ו דאית' תרי גוונא אינה ראויה אם מחמת כאב הוי כאיילנות דמתקשה בעת התשמיש ויש לה תוס': ואם רחמה צר דאינה ראויה לתשמיש אין לה תוספת עיין ב"ש.
סעיף ה
עריכה(י) תמיד: ל"ד תמיד בכל לילה ומבואר בתשובת רשב"ץ אם היתה ישנה עם השכינות הוי כמום בגלוי ח"מ ב"ש. ועיין בתשובת באר שבע דף קי"ב ע"ג איש המשתין במטה לא הוי מום ע"ש וע"ל סי' ל"ט ס"ט.
(יא) מצורעת: ל"ד מהנהו ד' מראות נגעים דכתיב בקר' אלא ה"ה שחין וכיוצ' בה. וכתב החלקת מחוקק אפשר אם היתה מצורעת או בעלת נכפה קודם אירוסין אף על גב דנתרפאת הוי מום כי יש לחוש שמא תחזור ותהיה מצורעת ועיין ב"ש.
סעיף ז
עריכה(יב) יתירה: אז אפילו אם היא בבית בעלה צריך האב להבי' ראיה שידע הבעל. והיינו כל זמן שלא בעל אע"ג שכבר הכניסה לחופה אבל אחר שבעל אמרינן בודאי ראה ונתפייס כמ"ש בסמוך.
סעיף ח
עריכה(יג) ראיה: משום דאמרינן כאן נמצא המומין כאן היו מש"ה צריך הבעל להבי' ראיה שמקחו היה מקח טעות: ואם היא בוגרת אפי' אם היא בבית אביה הוי כאלו היא ברשות בעלה ובעל צריך להבי' ראיה ובכל אלו אין חילוק באיזה מקום היא עומדת אלא קודם הנשואין היא ברשות אביה אפי' אם היא בבית בעלה ואחר הנשואין או אם היא בוגרת אפי' אם היא בבית אביה אינה ברשות אביה והבעל צריך להבי' ראיה עיין בהרא"ש. ואם הבעל מבי' ראיה דהיה בה מומין אלו בבית אביה לא אמרינן כאן נמצא וכאן היו קודם אירוסין כי יש לה תרי חזקות א' חזקת הגוף ואמרי' דנולדו המומין אחר אירוסין. ב' אין אדם שותה בכוס אא"כ בדקו מיהו נכפה לזמן וכן מומין דא"י לבדוק וראו בה המומין בבית אביה אמרינן כאן נמצא וכאן היו כי באילו מומין לא שייך תרי חזקות אלו דהא א"י לבדוק עיין ב"ש.
(יד) כנסה וכו': החלקת מחוקק והב"ש תמהו על הג"ה זו ע"ש.
סעיף יא
עריכה(טו) נכפת: היינו שנולדה בה אחר אירוסין דנישואין ונסתחפה שדהו לכן חייב ליתן לה הכתובה. וה"ה אם היה בה קודם לכן וידע המום אז חייב ליתן לה הכתובה. מיהו יוכל לגרשה בע"כ כי יש סכנה בדבר ב"ש ועיין תשובת הרא"ש כלל מ"ב.
(טז) ועונה: ע"ל ריש סימן ע"ז מש"ש.
(יז) מומין: וצריך לקיים שאר וכסות אבל עונה אין כופין אותו להוליד בני שנואה אע"ג שידע ממומין ומחיל מ"מ השתא מאיסה בעיניו וא"י לקבל. ואין כופין אותו להחזיר לה הנדוני' כיון דהיא מעכבת ואינה רוצה לקבל הגט עיין במהרי"ק שורש ק"ז ובכה"ג בהגהת ב"י. וכתב ב"ש נראה דמיירי במומין שנולד בה או שידע מהם אבל אם היה בה מומין והוא לא ידע י"ל דכופין אותה כיון דעשתה שלא כהוגן ע"ש.
(יח) הכתובה: משמע אם אינה מאוסה עליו אפילו אם רוצה ליתן לה כתובה א"י למנוע ממנה שאר כסות ועונה ומזה ראי' דלא כתשובת מהר"א מזרחי וב"ש בסי' ע"ז ע"ש. גם משמע אם אינו רוצה ליתן לה הכתוב' כופין אותו להיות עמה וקשה איך אפשר לכופו להוליד בני שנואה ויש רגלים לדבר דהיא מאיסה בעיניו ב"ש. ועיין ח"מ.