שולחן ערוך אבן העזר צג טו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אלמנה שתבעה מזונות מהיורשים, והם אמרו שנתנו לה והיא אומרת שלא נטלה, כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה או תשבע שבועת היסת ותטול; משנשאת, עליה להביא ראיה או ישבע היורש שבועת היסת שנתנם לה:

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(כז) על היתומים להביא ראיה:    אפילו במזונות דלמפרע כל שלא שהתה ב' או ג' שנים וכתב הטור אפי' פרעו לה כתובתה בב"ד:
 

בית שמואל

(כד) כל זמן שלא נשאת:    אפילו אם הכתובה אינה בידה ואחר שנשאת אפילו אם הכתובה בידה צריכה להביא ראיה ועיין במ' ובהג"א:

(כה) או תשבע היסת:    לפי' גירס' הריטב"א איתא ברמב"ם דצריכה לשבע כעין של תורה כמלוה על המשכון ונראה דהרשב"א היה לו גירסא זו ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן עליו ולפי גירסא שלנו ברמב"ם דאין צריך לישבע כעין של תורה א"ל מ"ש ממלוה על המשכון ותירץ בפרישה משום הנכסים מוחזקים בידה יותר ממשכון והוי כאלו היתומים באו להוציא מידה לכן א"צ לשבע אלא היסת מיהו קשה לפ"ז למה אמרינן אם שהתה שתי שנים הפסידה מזונות וכשיש בידה משכון לא הפסידה וכל זה איירי לענין מזונות שלעבר אבל על להבא לכ"ע אין היורשים נאמנים מיהו לענין אם היא צריכה לשבע נראה דתליא בדין האומר פרעתי קודם הזמן כמ"ש בחושן המשפט סי' ע"ח בהג"ה אף ע"ג דהיא מוחזקת בנכסים וע"ש:
 

ט"ז - טורי זהב

על היתומים להביא ראיה דהנכסים בחזקתה קיימי כל שלא ניסת ויורשים באים להוציא וה"ל כתביע' בע"פ ע"כ היא נשבעת היסת לפטור ואע"ג שהוזכ' כאן ותטול לא נתכוין שצריכה ליטול מה שאין בידה אלא כלומר ממה שיש שם מנכסי בעלה שמוכר' אותם בב"י כתב בשם הריטב"א דהרמב"ם כתב נשבע' בקנ"ח כעין של תורה ונוטל' צ"ל דנוסחא אחרינא היתה לו ברמב"ם ואין להקשות ממ"ש הרמב"ם פי"ג ממלוה וכן הטור ח"מ סי' קל"ג ביש לו משכון מחבירו שצריך לישבע בקנ"ח כדין הנשבע ונוטל שאני התם שהמשכון גופה של הלוה רק שהמלוה יש עליו שיעבוד מחמ' הלואה שהלוה לו משא"כ כאן שהנכסים גופייהו הם ממש שלה לקנות בעדם מזונות ע"כ ה"ל יתמי כמוציאה ממנה בתביעות בע"פ כנ"ל:
 

באר היטב

(כד) נשאת:    אפילו אם הכתובה אינה בידה. ואחר שנשאת אפילו אם הכתובה בידה צריכה להבי' ראיה הג"א ב"ש.

(כה) היסת:    היינו לענין מזונות שלעבר אבל על להבא לכ"ע אין היורשים נאמנים עיין ב"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש