שולחן ערוך אבן העזר לה יא


מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

האומר לשלוחו: צא וקדש לי אשה, ומת השליח, ואינו יודע אם קדש לו אשה או לא קדש -- הרי זה בחזקת שקדש, שחזקה שליח עושה שליחותו. והואיל ואין יודע איזו אשה קדש לו, הרי זה אסור בכל אשה שיש לה קרובות שהן ערוה עמה, כגון אשה שיש לה בת או אם או אחות וכיוצא בהן, שאם תאמר ישא זו, שמא אמה קדש לו שלוחו או אחותה או בתה. ומותר באשה שאין לה קרובות כגון אלו. היתה לה קרובה כגון אם או אחות וכיוצא בהן, והיתה הקרובה אשת איש בשעה שעשה שליח, אף על פי שנתגרשה קודם שימות השליח, הרי זה מותר בה, ואין אומרים שמא קדש השליח את קרובתה אחר שנתגרשה, מפני שלא היתה ראויה בשעה שעשה השליח, ואין אדם עושה שליח לקדש לו אלא אשה שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות.

הגה: וכן אם באו הקרובות ואמרו: לא נתקדשנו, ועמדו ונשאו, מותר באשה זו, דהא ודאי לא נתקדשו הקרובות (הר"ן פרק המקבל). יש אומרים דהוא הדין אם צוה לקדש אשה פלונית, ומת השליח, נאסר מיד בקרובותיה מטעם חזקה שליח עושה שליחותו ויש חולקין בזה: (תוספות פרק המקבל). (ריב"ש סימן פ"ב).

מפרשים

חלקת מחוקק

(כג) שחזקה שליח עושה שליחותו:    אף שאין חזקה גמורה דהא אין ביד השליח לקדש לו אשה דאולי לא תאבה מ"מ לחומרא מיהא הוי חזקה כדאית' בגמרא:


(כד) שהן ערוה עמה:    והן שבעה נשים הנאסרות לאדם ע"י אשתו כנודע (כמבואר לעיל סי' ט"ו סעי' ט"ו):


(כה) ועמדו ונשאו:    ודוק' עמדו ונשאו דאיסור' ודאי לא עבדו אבל באומרות בעלמ' לא מהמנינן להו שלא נתקדשו והטעם כתבו התו' והר"ן משום קנסא דלא היה לו להכניס עצמו בספק איסור ובחשש תקלה והיה לו לצוות לקדש לו אשה פרטית (ועיין לקמן ס"ק כ"ז):


(כו) וה"ה אם צוה לקדש לו אשה פלונית:    דין זה פשוט דודאי אמרי' כאן חזקה לחומר' וכ"ש הוי מדין ראשון שאם אנו אוסרים לו כל הנשים שבעולם מכ"ש שאוסרים לו קרובי האשה שצוה לקדשה ומיהו כאן מודים התו' והר"ן לדברי הרמב"ם דבאמיר' בעלמ' כשבאה האשה ואמרה לא נתקדשתי מותר בקרובותיה דלא שייך כאן למקנסיה דהא לא צוה לקדש רק אשה פרטית וכ"כ הריב"ש להדיא:


(כז) ויש חולקין בזה:    הרב בד"מ כתב שהחולקים הם (התו' בגיטין דף ס"ד ע"א בד"ה אסור בכל הנשים שבעולם) שכתבו טעם האיסור משום קנס משמע הא ייחד אשה לשליח אין לאסור ולא דק בדברי התו' דהתוס' כתבו שקנסא בעלמ' הוא דקנסינן ליה שצוה לקדש סתם ולא חשש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים ואין לאסור עליו כל הנשים שזה בודאי חומרא גדולה היא שהשליח לא קידש רק אשה אחת ואלו נאסר עליו כל הנשים דבר זה הוא קנס דלא אזלינן בתר רובא וגם החזקה אינה חזקה גמורה לומר שהחזקה שהשליח עשה שליחותו דאין ביד השליח לקדשה שמא לא תתרצה האשה וממיל' לא היה ראוי לאסור כל הנשים עליו אם לא מטעם קנס אבל כשצוה לקדש אשה פלונית ואנו אסורין עליו קרובי אותה אשה מן הדין הוא ולא מטעם קנס דאין כאן חומר' גדולה ובודאי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אף שאין בידו לקדש לו אשה ואפילו לקולא היה בדעת המקשה לומר גבי גט דחזקה שליח עשה שליחותו וגירש את אשתו כדאית' בגמר' שם מכ"ש לחומר' והוא ברור ופשוט בעיני:

בית שמואל

(כח) שחזקה שליח עושה שליחתו:    היינו לחומרא אמרינן חזקה זו ולא לקולא, והא דקי"ל לענין עירוב אפילו לקולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחתו כמ"ש באורח חיים סימן ת"ט משום עירוב הוא מדרבנן כמ"ש בערובין דף ל"ב, ובט"ז כתב בזה מתורץ למה לא אמרינן ספק ספיקא שמא לא קידש את"ל קידש שמא לא זו היא שקידש ולית' דהא הוי ספק ספיקא א' בגופו ואחד בתערובת ולא מהני ספק ספיקא כזה בא"ד:


(כט) שהן ערוה עמה:    היינו ערוה דאורייתא ולא שניה וכ"כ רש"י בנזיר דף י"ד דאסור בז' נשים כמ"ש בסימן ט"ז וכן בפרישה וח"מ ולא כט"ז:


(ל) וכן אם באו הקרובות ואמרו:    הטעם דאסור בכל הנשים אף על גב דליכא כאן חזקה גמורה דהא אין ביד השליח לקדש אותה בע"כ כתבו תוס' הטעם הוא משום קנס הואיל עשה שליח לקדש אשה סתם ולא פירש איזה אשה יקדש לו לכן קטנה שהלך אביה למ"י לא חיישינן שמא אביה קיבל קידושין לה, והרמב"ן כתב דאסור בכל הנשים ע"פ הדין משום חזקה שליח עושה שליחתו והא דקטנה שהלך אביה למ"י מותרת ולא חיישי' שמא אביה קידש אותה משום דיש לה חזקת פנויה אבל איש זה אסור בכל הנשים משו' קרובתה שמא קידש אמה או אחותה וחזקת קרובתה לא מהני לזו ואם אמרו הקרובים דאינה מקודשת תלי' נמי פלוגתא זו להרמב"ן מהני ולשיטה ראשונה לא מהני אמירה שלהן משום קנס ונ"מ בפלוגתא זו אם קידש אשה שיש לה בת או אם או אחות לשיטות תוס' הוי קידושין גמורים ולרמב"ן אמרינן חזקה שליח עושה שליחתו והוי ס"ק שמא קידש אחותה או בתה או אמה:


(לא) וי"ח:    הרב רמ"א מדייק כן בד"מ משיטות תוס' דס"ל דאסור בכל הנשים משום קנס א"כ כשצוה לקדש אשה פלונית דאינו חייב קנס מותר בקרובתו וליתא דע"כ לא כתבו תוס' זאת אלא לאסור בכל הנשים אז אינו אסור אלא מצד הקנס אבל אם צוה לקדש אשה פלוני' ויש ספק שמא השליח קידש אותה אסור בקרובותי' ע"פ הדין וכבר קדמוני בזה הח"מ וכ"כ בט"ז אם צוה לקדש אשה פלוני' והיא אומרת דלא קידש אותה נאמנת אפילו לשיטות תוס' דאמירה לא מהני היינו משום קנס אבל בכה"ג דלא שייך קנס מהני אמירה שלה וכן הוא דעת הח"מ:


באר היטב

(יט) עמה:    היינו דאוריית' ולא כגי' פרישה ח"מ ב"ש.


(כ) בשעת שליחות:    יש לחקור אם היינו דוקא כשמת השליח אבל אם לא מת השליח וחזר ואמר שקדש לו אשה שבשעה שעשאו שליח היתה א"א הוי מקודשת או דילמא ל"ש ומאי דנקט ומת הוא משום דבעי למימר שאסור בכל הנשים שבעולם. ומצאתי למהר"ם מינץ סי' ל"ט שכתב ומעתה אפילו אם מקדש השליח אח"כ א' מהן כשהיו פנויות אינה מועיל וכו' ולשונו זה מוכח דאפילו חזר שליח ואמר שקדשה אינה מקדושת וכך מצאתי בהראנ"ח עכ"ל כנה"ג דף ס"ג ע"ב ולדידי לא הוי זה בכלל חקירה דפשוט הוא מגמר' דנזיר דף י"ב ע"א ומוד' ר' יוחנן וכו' ע"ש ברש"י ובתוס' ודו"ק.


(כא) ונשאו:    דוקא עמדו ונשאו דאיסורא ודאי לא עבדו אבל בלא"ה לא מהימנינן להו שלא נתקדשו והטעם כתבו תוספות גיטין דף ס"ד ע"א ותוס' נזיר דף י"ב ע"א משום קנס דלא היה לו להכניס עצמו בספק והיה לו לצוות לקדש לו אשה פרטית ע"ש ועיין ב"ש.


(כב) בזה:    הרב רמ"א מדייק כן בד"מ משיטות תוס' בגיטין דף ס"ד דס"ל דאסור בכל הנשים משום קנס א"כ כשצוה לקדש אשה פלונית דאינו חייב קנס מותר בקרובותיה. והח"מ וט"ז וב"ש חולקים על רמ"א בזה ע"ש. ואם צוה לקדש אשה פלונית והיא אומרת דלא קידש אותה נאמנת ח"מ ב"ש.







▲ חזור לראש