באר היטב על אבן העזר לה
סעיף א עריכה
(א) שליח: בספר באר שבע דף קי"ח כתב לאו אורח ארעא לשוויה לשליח ת"ח וכנה"ג כתב עליו המנהג עכשיו דממנין שליח לת"ח ואפילו הוא גדול הרבה בחכמה. וב"ש כתב דלכתחלה אין לעשות שליח לקדש אשה סתם ע"ש.
(ב) בעצמו: ודוקא במצוה אמרי' הכי אבל בברכת המצוה נתבאר בסי' שלפני זה אף לכתחילה אחר מברך. וכן מצוה יותר שיקדש האב את בתו בעצמו ולא ע"י שליח. ומה שאנו אין נזהרין בזה ועושין שידוכין ואין החתן רואה הכלה משום דאינו אלא שידוכין וקודם הקדושין רואה אותה לזה סמך לסעודה שעושים בלילה קודם החופה כדי שיראה אותה בה"י ומיהו תוס' דקידושין דף מ"א וע"א כתבו היתר אחר ע"ש ועיין דרישה ב"ח.
סעיף ב עריכה
(ג) שקבלתו: ב"ח וח"מ פסקו לחומרא אפילו היא מודה אינו אלא קדושי ספק ע"ש. ועיין בחידושי מהרי"ט. ואם פטר העדים תחלה מן השבועה נאמנים אפי' האשה מכחישתן והוי קדושין ודאי ד"ת בשם הר"ן וכ"כ הח"מ. וב"ש כתב הואיל ובש"ע חושן משפט סי' קכ"א הביא רק בשם יש מי שאומר דמהני מש"ה לא הוי כאן קידושין ודאי. ואם הוא הלך עם השלוחים מתבאר ג"כ שם בח"מ ושם פסק בהג"ה דאין נאמנים להוציא ממון א"כ הוי כאן קדושי ספק.
(ד) פיקדון: דוקא כשהכסף הוא בעין או אפי' שאינו בעין והיא מודה שעשתה פשיעה ורוצה לשלם. אבל אם הכסף ליתא בעין ואומר' לפקדון נתנו לי ונאנסו אינם נאמני' דהוו נוגעין בעדותן כנה"ג ע"ש.
(ה) מקודשת: ואם א' הלך עם השליח והעיד עליו שמסר הקדושין משמע מדברי מהרי"ק שהביא הב"י דמהני ולא קשיא עליו התימא שהקשה עליו הב"י שכתב הכנה"ג דף ס"ד ע"א ע"ש. וח"מ כ' דלא מהני ע"ש וב"ש כתב אפילו שני השלוחים וע"א מסייע להם לא מהני ע"ש.
סעיף ג עריכה
(ו) בשליחות האיש וכו': ז"ד הראב"ד וכתב מה שדמה הרמב"ם שליח קידושין לשליח גירושין שאני ש"ג שגיטו מוכיח עליו ע"ש. ש"מ דאיירי כאן דוקא בקידושי כסף אבל אם הוא שליח עם שטר קידושין א"צ עדים כיון דהשטר בידו כ"כ ב"ש. ומיהו משמעות הלשון של הראב"ד שכתב אבל בקדושין דאפילו שניהם מודים אינו כלום וכו' ע"ש. משמע דבכל ענין צריך עדים במינוי שליח הולכת קידושין. דאל"כ ה"ל למימר בקיצור אבל בקדושין ליכא הוכחה. ועיין מ"ש שם המחבר מגדול עוז מגמרא קידושין דף מ"א ע"ב. ולפי דברי ב"ש דחילוק יש בין כסף לשטר לא מוכח מידי די"ל דשם איירי בשטר ודו"ק. ועיין כנה"ג דף ס"ד ע"ב.
(ז) הקדושין: נראה דט"ס הוא וכצ"ל ואם לא היו עידי הקדושין בפנינו. והאשה והשליח אומרים שהי' בפני עדים תופסין הקדושין של אחר עיין ח"מ ב"ש.
סעיף ד עריכה
(ח) השדכן: עיין מ"ש הכנ"ג דף ס"ג ע"ב.
סעיף ה עריכה
(ט) כיסופא וכו': משמע דמקודשת בודאי וכן בסעיף ד' שכתב הרי זו מקודשת משמע נמי דמקודשת בודאי. אבל אחרונים כתבו דאינו אלא ספק מקודשת ועיין בח"מ וב"ש. ומצאתי בתשובת ב"י סי' ט' שכתב דוקא בבן גדול אבל בבן קטן אפילו מנוהו שליח בהדיא לאו כלום הוא דקטן לאו בר שליחות הוא וכ"כ הר"א ששון סי' ס"ה ועיין במהרא"ה ח"א סי' י"ט.
סעיף ו עריכה
(י) והכותי לפי שאינו וכו' ועבד וכו': כצ"ל בה"י ע"ש.
סעיף ט עריכה
(יא) שליח: ה"ה אם הוא אינו שלוחו אלא האומר לחבירו כשילך לשם שיקדש לו אשה וקידש לעצמו ה"ז מנהג רמאות.
(יב) רמאות: הרמב"ם פ"ט ה"א כתב דנקרא רשע.
(יג) עשוי: ואם חזר בו וקידשה למשלח אינו כלום הר"ם גלאנט"י סי' ס"ח. היו השליח והמשלח אחים ואחר שקדשה לעצמו חזר וקדשה לאחיו ומת השליח אינה נפטרת בגט המשלח אלא בחליצה הר"ם גלאנטי שם.
(יד) במעות: ל"ד במעות דאין מקדשין במטבע. וכשמקדש במעות המשלח היינו כשיש קפידא אם יחלוף דאז הוי גזל בידו אבל דבר שאין קפידא ויש (לחוש) [לשליח] להחליף לא הוי גזל ב"ש.
(טו) יפה: כתב מהריב"ל ח"ד סי' ז' צריך שנדע באיזה אופן נודע אם שמעה והבינה יפה ואם נאמין לה ע"פ דבורה ע"ש. וב"ש כתב בפשיטות דהיא נאמנת לומר אם הבינה ע"ש ועיין פרישה.
(טז) השליח וכו': עיין מ"ש הב"ש.
(יז) דטעה: באגודה כתב דנאמן בשבועה. עיין ב"ש וכנה"ג דף ס"ד ע"ב.
סעיף י עריכה
(יח) רמאות: מ"מ אם אפשר להודיע למשלח צריך להודיע ש"ס ועיין בה"י.
סעיף יא עריכה
(יט) עמה: היינו דאוריית' ולא כגי' פרישה ח"מ ב"ש.
(כ) בשעת שליחות: יש לחקור אם היינו דוקא כשמת השליח אבל אם לא מת השליח וחזר ואמר שקדש לו אשה שבשעה שעשאו שליח היתה א"א הוי מקודשת או דילמא ל"ש ומאי דנקט ומת הוא משום דבעי למימר שאסור בכל הנשים שבעולם. ומצאתי למהר"ם מינץ סי' ל"ט שכתב ומעתה אפילו אם מקדש השליח אח"כ א' מהן כשהיו פנויות אינה מועיל וכו' ולשונו זה מוכח דאפילו חזר שליח ואמר שקדשה אינה מקדושת וכך מצאתי בהראנ"ח עכ"ל כנה"ג דף ס"ג ע"ב ולדידי לא הוי זה בכלל חקירה דפשוט הוא מגמר' דנזיר דף י"ב ע"א ומוד' ר' יוחנן וכו' ע"ש ברש"י ובתוס' ודו"ק.
(כא) ונשאו: דוקא עמדו ונשאו דאיסורא ודאי לא עבדו אבל בלא"ה לא מהימנינן להו שלא נתקדשו והטעם כתבו תוספות גיטין דף ס"ד ע"א ותוס' נזיר דף י"ב ע"א משום קנס דלא היה לו להכניס עצמו בספק והיה לו לצוות לקדש לו אשה פרטית ע"ש ועיין ב"ש.
(כב) בזה: הרב רמ"א מדייק כן בד"מ משיטות תוס' בגיטין דף ס"ד דס"ל דאסור בכל הנשים משום קנס א"כ כשצוה לקדש אשה פלונית דאינו חייב קנס מותר בקרובותיה. והח"מ וט"ז וב"ש חולקים על רמ"א בזה ע"ש. ואם צוה לקדש אשה פלונית והיא אומרת דלא קידש אותה נאמנת ח"מ ב"ש.
סעיף יג עריכה
(כג) השליחות: אפי' שליחות בקנין יוכל לחזור בו בה"י ע"ש.
סעיף טו עריכה
(כד) השליחות וכו': עיין מ"ש הח"מ והב"ש.