חלקת מחוקק על אבן העזר לה
סעיף א עריכה
(א) מצוה שיקדשנה בעצמו: ודוקא במצוה אמרינן הכי אבל בברכת המצוה נתבאר בסימן שלפני זה אף לכתחלה אחר מברך:
סעיף ב עריכה
(ב) והיא מודה שקבלתו: זה הוא דעת הרמב"ם והנמשכים אחריו אבל יש פוסקים החולקים וסוברים אף שהיא מודה אינה אלא קדושי ספק כיון שאין נאמנים אלא מצד הודאתה ה"ל כמקדש שלא בעדים גם הרשב"א נסתפק בדבר ע"כ ראוי להחמיר אפילו בהיא מודה דאינם אלא קידושי ספק וכן פסק בב"ח דהכי נקטינן ודלא כמו שפסק כאן דהוי קידושי ודאי ואם מתחלה פטר העדי' משבועה לא הוי נוגעים וכמו שנתבאר בח"ה סימן קכ"א ואם כן הוי קידושי וודאי:
(ג) הרי זו ספק מקודשת: לכאורה הדין תמוה למה יהיו העדים נאמנים להצריכ' גט מספק ואין לך נוגעין בעדותן יותר מזה מאחר שהיא טוענת שלא באו המעו' לידה וצריכין הם אז להחזיר המעות או לישבע היסת ומה בכך שמן התורה הם פטורים משבועה מאחר שהם מוכרחים בזמן הזה לישבע גם התורה פסלה עדות כזו שהם צריכים לישבע וי"ל דמ"מ אם יבא אליה ויאמר שהאמת כדברי העדים שנתנו לה המעות בתורת קידושין הוי מקודשת ודאי רק שהחסרון הוא מצידינו שאנו מסופקים האמת עם מי וע"כ פוסקין להם שבועה א"כ מידי ספק קידושין לא נפקי ואפשר לומר דעד דיש לו הנא' בדבר אינו פסול רק מדרבנן ואפשר עוד לומר דהכא אין כאן נגיעה גמורה דאם יאמרו לא קבלנו הכסף קדושין מהמקדש או החזרנו לו צריכים לישבע נגדו ועתה צריכים לישבע נגד' וממ"נ צריכים לישבע ואין כאן נוגע רק דאנו אומרי' כל עד הנשבע אינו עד וזה אינו רק מדרבנן, ואם אין רק שליח א' ועד א' מבלעדי השליח מעיד ומסייעו שעשה שליחותו ונתן המעות ליד האש' לכאורה משמע דהוי קידושי ודאי מאחר שהשליח יש לו עד המסייעו א"כ לאו נוגע בעדות הוא ודמיא להא דאם מתחלה פטר העדים משבועה דאז לא היו נוגעים ה"נ הכא העד המסייעו שהלך עמו הוי כאלו פטר אותו מתחלה מכל מקום נ' דזה דוק' לדעת הרמב"ם וההולכים בשיטתו דכל שהאשה מודה שקבלה הקידושין ואין כאן עסק שבועה הוי כקדושין בשטר ומקודשת ודאי אבל לדעת הר"ן וההולכים בשיטתו דאף שהאשה מודה אין כאן קידושי ודאי כיון שצריכים אנו להודאתם א"כ ה"נ כיון דאם העד המסייע היה מכחיש השליח והיה אומר כדברי האשה לא היה כאן עדות כלל דהא השליח היה צריך להחזיר המעות או לישבע ש"ד וא"כ אין כאן רק עד אחד בלבד שהוא העד המסייע ואין כאן קידושין בשני עדים ועוד ע"פ שנים עדים כתיב ולא שיהיה א' מועיל יותר מחבירו וכאן העד המסייע מועיל גם לעד השני ודמיא להא דאמרינן נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד:
סעיף ג עריכה
(ד) ולא מקרי הודה וכו': מפשט הלשון משמע שיודה דוקא דרך הודאה גמורה כלומר שיאמר בפני עדים אמת הדבר או הוו עלי עדים שאני עשיתי פלוני שליח לקדש לי אשה אבל אם אמר דרך שיחה בעלמא יכול אח"כ לכפו' בשליח ואין האשה מקודשת אך לא ידעתי בשלמא גבי ממון יכול לטעון עשיתי זה שלא להשביע עצמי או אם תובעו יכול לומר משטה אני בך אך בדבר ערוה לא שייכי טענו' אלו ואפשר לומר דגם כאן שייך אמתלא עד"מ א' אומר לו דעתי לקדש אשה והוא משיב לו כבר שלחתי שליח לקדשה יכול אח"כ לחזור מדבריו וליתן אמתלא שלא אמר זה רק שלא יקדמנו אחר וכיוצא בזה ע"כ כתב שצריך שיאמר דבריו דרך הודאה והמעיין בגוף תשובת ריב"ש יראה דשם קאי על שליח לקבלה וכתב שם וכבר כתבתי דלא סגי בהודא' המשלח אלא בעי עדים על השליחות כ"ש שבזה העדו' אפילו הודאה מן המשלח ליכא שאין כאן הודאה אלא כמספר דברים כיון דלא אמר אתם עידי ובהודאה בפני עדים בעינן אתם עידי וכו' עכ"ל ואין נראה להצריך כאן בשליחות להולכה לומר אתם עדים רק שלא יאמר הדברים כמשחק או לשום אמתלא וכמ"ש:
(ה) אבל בשליחות האשה וכו': הטעם שנלמד משליחו' קבלת הגט שאמרו שצריך שני עדים בשעת מינוי השליח:
(ו) וי"א שגם בשליחו' האיש צריך עדים: זה לשון הר"ן, מה בין שליח קבלה שלה לשליח הולכה שלו ומה ענין קידושין לגיטין דבגט כיון דקא נפיק גיטא מתותיה ידיה בדין הוא שיהא נאמן דהא הימניה בעל אבל בשליחות קידושין למה יהא נאמן כיון שאין הוכחה:
(ז) בשליחו' האשה בלא עדים יש להחמיר: זה לשון הרא"ש נוכל לחלק בין גט שבא להתיר לקדושין שבאים לאסור ונשוה שליחות האיש והאשה בקידושין וגם הר"ן כתב אין הנדון דומה לראיה כלל דבגט שהיא מוציאה עצמה מרשות הבעל א"א בלא עדים אבל בקידושין שהיא אוסרת עצמה אם הודאת הבעל מספיק לשליחו' למה לא תספיק הודאת האשה לשליחות קבלת קדושיה ומחוורתא דמילתא וכו' ועיין שם:
(ח) ואם לא היו העדים אצל הקדושין: נראה דטעות הוא וכצ"ל ואם לא היו עידי הקידושין בפנינו או שר"ל אם אין כאן עדים שיעידו שהקדושין היו כדת וכראוי רק שהם בעצמם אומרים שנתקדש' להמשלח ע"י השליח בפני עדים שהלכו למד"ה ולא היו עדים אחרים אצל הקידושין שיעידו על זה:
(ט) ובא אחר וקידשה צריכה גט: משמע אף שבתחלה אמרה האשה בפנינו שהיא א"א גמורה שקדשה השליח להמשלח ואח"כ קידשה אחר אפ"ה צריכה גט אף על גב דאשה דעלמ' שבאה עם בעלה בחזקה שהיא אשתו וקדשה אחר מסתמ' א"צ גט שאני הכא שהאשה בעצמה אינה יודע' בבירור שהמשלח שלחו לזה השליח וגם המשלח אינו יודע בבירו' שהשליח עשה שליחותו רק מכח חזקה וחזקה זו אינה חזקה רק לחומר' ולא לקולא לפוטרה בלא גט:
(י) והמשלח כופר שעשאו שליח י"א דהוי ספק: נראה דזה פשוט דאין כח ביד השליח לאסור קרובי האשה על המשלח מאחר שהוא כופר בשליחו' וקרא כתיב לא יקום ע"א באיש וכל ע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכ"ה בסימן מ"ב רק לגבי האשה דאינה יכולה להכחישו דאולי האמת כדברי השליח הוי ספק מקודשת וצריכה גט מספק ואסורה בקרוביו ועוד אכתוב מזה לקמן:
(יא) וכן נראה עיקר: ובד"מ סיים ואפילו אב שקבל קידושי בתו ואומר ששויתיה שליח והם כופרים אינה מקודשת ודברים אלו מתשובת מהר"י מינץ ומכח תשובה זו הכריע כדעת ראב"י והמעיין שם יראה דשם מיירי בכפירת השליח ואינו ענין לפלוגת' זו דר' יעבץ וראבי"ה והכרע' זו שהכריע לקול' צ"ע:
סעיף ד עריכה
(יב) והלך השדכן וקידשה לו וכו' מקודשת: מלשון זה משמע דמקודשת ודאי וצ"ל דהיו עדים בשעה שגילה דעתו לשדכן דכבר נתבאר דאפילו בממנה שליח בהדי' צריך עדים לדעת קצת פוסקים ומיהו המדקדק בל' הרא"ש לא משמע דס"ל דהוי קידושין וודאין דהא על מאי דאמרינן בגמ' בקידושין דף מ"ה ע"א בעובד' דבי תרי דשתו דאמר חד לחבריה מיקדש' לי ברת' לברי בכסא דחמר' אמר רבינ' למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב דהיינו הבת שנתקדשה שלא לדעת אביה שמא נתרצה הבן לא אמרינן שקידש לו האב שלא מדעתו ופריך ודלמ' שליח שוויה הבן לאב כלומר ומכח זה יש לחוש לקידושין ומשני לא חציף אינש לשווייה לאבוהו שליח וע"ז כתב הרא"ש היה נראה לדקדק משמועה זו שאם גילה דעתו הבן לאב שהוא חפץ בה וכו' שהיא מקודשת לו מל' היה נראה לדקדק דקאמר משמע דלא בריר' ליה כולי האי דהוי קידושין ודאין:
סעיף ה עריכה
(יג) הרי זו מקודשת דמחמת כיסופא דאב: כבר תמה בב"ח וגם מהרש"ל תמה למה נאמר דהוי קידושין ודאי ולא קידושי ספק דאיכ' למימר דלא מחמת כיסופ' שתק אלא שלא נתרצה או שנסתפק בדבר:
סעיף ו עריכה
(יד) והכותי לפי שאינו בן ברית והעבד לפי שאינו בתורת קידושין: כצ"ל וכן הוא בטור ובמיימוני:
(טו) וי"א דשליח ראשון יכול לעשות שליח שני: כלומר דקידושין שוה לגט בדבר זה וכמו שמבואר לקמן בסימן קמ"א ששליח להולכה יכול לעשות שליח אחר אם נאנס ולדעת קצת אף בלא אונס וא"כ ה"ה בקידושין דהא ילפינן בגמ' דהשליח עושה שליח ואמרינן אשכחן בגירושין בקדושין מנ"ל אמרינן דכתיב ויצאה והיתה ודקא כעין גירושין שיש הגט ביד השליח שזה לא נקרא מילי וה"ה בקידושין שיש ביד השליח שטר או כסף אבל אם לא מסר ביד השליח שום דבר רק אמר לו קח כסף וקדש לי אשה זה נקר' מילי ואינו רשאי ליקח כסף וליתן ביד אחר מאחר שלא מסר לידו הכסף דדוקא קבלת הגט או הקידושין נקרא מעשה:
(טז) וי"א דבכל ענין אין שליח ראשון וכו': זה דעת הקדוש מרדו"ש שהביא המרדכי בשמו בר"פ האיש מקדש שדעתו לחלק בין קידושין לגירושין דכל היכא דהמעשה נגמר מיד כגון בגירושין דהשליח יכול לגרשה בע"כ אבל בקידושין אף שמוסר לו קידושין אין המעשה נגמר דאולי לא תאבה האשה ועיין בב"ח מ"ש על דברי הקדוש ובסימן שאח"ז ובסעיף ה' הביא ג"כ דעה זו:
(יז) השולח כתב ע"י כותי: למאן דס"ל דבשליחות האיש צריך עדים מיירי שע"פ ב' עדים מינה את השליח ואפשר שגם העדים חותמים את הכתב:
(יח) וי"א דגבי קדושין לכ"ע הוי מקודשת מדאורייתא: מלשון זה משמע דלדיעה הראשונה אינה מקודשת מדאורייתא והמעיין לקמן בטור סימן קמ"א סעיף ל"ז יראה דלגבי גט מאן דמחמיר אינו אלא לכתחלה וכבר העיד הרא"ש הובא שם בסימן וסעיף הנ"ל שנוהגין כן ע"פ ר"ת באשכנז וצרפת אף לכתחלה ובחנם כתב הרב פלוגת' בדין זה גבי קידושין:
סעיף ז עריכה
(יט) קדש לי אשה במקום פלוני: כלו' אף שהזכיר לו אשה פלונית אפ"ה איכ' קפיד' במקום משום דהאי אתרא רחמו ליה ולא יאמרו עליו דברי גנאי כדאית' בגמר' קידושין דף כ':
סעיף ט עריכה
(כ) והבינה יפה קודם קבלת הקדושין: כלו' ולא תימא אף שכוונת האשה והשליח היה להתקדש לשליח הוי דברים שבלב מאחר שבתחלת השליחות בא בשם המשלח והיא נתרצתה ג"כ למשלח א"כ אף שחזרו במחשבתם אינה חזרה ומ"ש לי היינו לעשו' שליחות לקדשך למי ששלחני ואינה מקודשת לשליח עד שיאמר בהדי' לי ולא לו קמ"ל דתיבת לי בצירוף הכוונה הוי חזרה ומקודשת לשליח אבל אם אמר תיבת לי בלא כונה אין כאן בית מיחוש ואפשר דא"צ לקדשה פעם שנית למשלח כי תיבת לי בדיעבד קאי גם על המשלח מאחר שהכוונה היה על המשלח נאמן לפרש דבריו כך:
(כא) ויש מי שמחמיר: ראיתי שנדפס בגליון המרדכי שמחלק בין שני התשובות דמאן דמחמיר מיירי שלא החזיק שליחותו בב"ד לומר להם שהוא שליח פלוני דאפשר לומר שחזר מן השליחות ונעשה רמאי אבל אם החזיק שליחותו בב"ד ומעשיו מוכיחין שטעה בלשון עיין בגוף התשוב':
סעיף י עריכה
(כב) אם לא רצתה האשה: בטור מסיים ומיהו צריך להודיע אם יכול וכן הוא בגמר':
סעיף יא עריכה
(כג) שחזקה שליח עושה שליחותו: אף שאין חזקה גמורה דהא אין ביד השליח לקדש לו אשה דאולי לא תאבה מ"מ לחומרא מיהא הוי חזקה כדאית' בגמרא:
(כד) שהן ערוה עמה: והן שבעה נשים הנאסרות לאדם ע"י אשתו כנודע (כמבואר לעיל סי' ט"ו סעי' ט"ו):
(כה) ועמדו ונשאו: ודוק' עמדו ונשאו דאיסור' ודאי לא עבדו אבל באומרות בעלמ' לא מהמנינן להו שלא נתקדשו והטעם כתבו התו' והר"ן משום קנסא דלא היה לו להכניס עצמו בספק איסור ובחשש תקלה והיה לו לצוות לקדש לו אשה פרטית (ועיין לקמן ס"ק כ"ז):
(כו) וה"ה אם צוה לקדש לו אשה פלונית: דין זה פשוט דודאי אמרי' כאן חזקה לחומר' וכ"ש הוי מדין ראשון שאם אנו אוסרים לו כל הנשים שבעולם מכ"ש שאוסרים לו קרובי האשה שצוה לקדשה ומיהו כאן מודים התו' והר"ן לדברי הרמב"ם דבאמיר' בעלמ' כשבאה האשה ואמרה לא נתקדשתי מותר בקרובותיה דלא שייך כאן למקנסיה דהא לא צוה לקדש רק אשה פרטית וכ"כ הריב"ש להדיא:
(כז) ויש חולקין בזה: הרב בד"מ כתב שהחולקים הם (התו' בגיטין דף ס"ד ע"א בד"ה אסור בכל הנשים שבעולם) שכתבו טעם האיסור משום קנס משמע הא ייחד אשה לשליח אין לאסור ולא דק בדברי התו' דהתוס' כתבו שקנסא בעלמ' הוא דקנסינן ליה שצוה לקדש סתם ולא חשש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים ואין לאסור עליו כל הנשים שזה בודאי חומרא גדולה היא שהשליח לא קידש רק אשה אחת ואלו נאסר עליו כל הנשים דבר זה הוא קנס דלא אזלינן בתר רובא וגם החזקה אינה חזקה גמורה לומר שהחזקה שהשליח עשה שליחותו דאין ביד השליח לקדשה שמא לא תתרצה האשה וממיל' לא היה ראוי לאסור כל הנשים עליו אם לא מטעם קנס אבל כשצוה לקדש אשה פלונית ואנו אסורין עליו קרובי אותה אשה מן הדין הוא ולא מטעם קנס דאין כאן חומר' גדולה ובודאי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אף שאין בידו לקדש לו אשה ואפילו לקולא היה בדעת המקשה לומר גבי גט דחזקה שליח עשה שליחותו וגירש את אשתו כדאית' בגמר' שם מכ"ש לחומר' והוא ברור ופשוט בעיני:
סעיף טו עריכה
(כח) לא הוחזק השליח בעדים: למאן דס"ל דשליחות האיש א"צ עדים מפרש לה כפשוטו שלא עשאו בעדים והוא דעת הרמב"ם ולמאן דס"ל אף שליחות האיש צריך עדים מפרש שלא היה מפורסם השליחות במקום האשה והוא דעת הראב"ד בהשגה עיין עליו:
(כט) והוא אומר לא קדשתיך: אף שהמשלח אינו טוען ברי מ"מ השליח שהוא כמותו אומר שחזר בו וביטל שליחותו ומאחר שלא הוחזק בעדים יש כח זה ביד השליח להתיר למשלח קרובות האשה ובסמוך יתבאר שהרא"ש חולק על זה:
(ל) חזקה לשני: דהשני כאן וטוען ברי והראשון אינו לפנינו ולא הוחזקה שליחותו ע"כ אמרי' כל שאינה יודעת חזקה לשני:
(לא) חזקה לראשון: כלו' שהראשון אסור בקרובותיה אף על פי שהשליח עומד וצווח לעצמי קדשתיה אין כח ביד השליח להתיר קרובי האשה למשלח מאחר שהוחזק בעדים ומ"מ גם השני אסור בקרובתיה דלגבי עצמו נאמן דהא אומר קדשתיך ועיין במה שאכתוב בסמוך בשם הג"ה מרדכי:
(לב) שניהם נותנין גט: דשקולים הם זה טוען ברי ושליחות הראשון הוחזק:
(לג) ויש חולקין וכו' אינה מקודשת לראשון: דברי הרב לכאורה תמוהין דלענין מאי אינה מקודשת לראשון אם הכוונה דהראשון מותר בקרובותיה הא אפילו בלא הוחזק פסק אח"ז דהמשלח אסור בקרובותיה ע"פ דברי האשה ואם הכוונה דאף השני אסור בקרובותיה הא כבר כתב זה הרב לפני זה דגם השני אסור בקרובותיה מאחר שאמר קדשתיך וראיתי בדברי תשובת מהר"מ הובאה בהג"ה מרדכי בקידושין גם בתשובת מיימון סי' ג' דמאי דאמרינן חזקה לראשון היינו שהשני מותר בה אם חזר מדבריו ואמר כסבור הייתי שקדשתי לעצמי ועכשיו נזכרתי שקדשתי לשולחי מותר בקרובותיה אף על גב דשוינהו מעיקר' חתיכה דאסור' כי הדר ביה שרי דמשום חזקה שליח עשה שליחותו מקילין עכ"ל הרי להדי' דפי' חזקה לראשון משמע שמקודשת לראשון לבדו והשני מותר בקרובותיה וע"פ פי' דמיירי שהשני חזר בו והראב"ד פי' דחזקה לראשון אף לראשון קאמר וא"כ לענין הדין שניהם שוים וזה הוא אפשר כוונת הרא"ש ג"כ הובא בטור סוף סימן זה שהקשה היאך נתקדשה לראשון כלו' דמלשון חזקה לראשון משמע דאנן סהדי דודאי לראשון נתקדשה מטעם חזקה הא השני צוח ועומד לעצמי קדשתי א"כ יהיה גם הוא אסור בקרובותיה אבל לפי מה שפסק כבר הרב דאינה מקודשת לראשון לבדו דגם השני אסור בקרובותיה וא"כ מאי הוסיף היש חולקין דקאמר ואפשר לומר דכוונת הרא"ש שהבאתי לעיל להשיג על הירושלמי (שממנו נובעים דינים האלו וכמו שהעתיק הטור) שאין ראוי לחלק בין הוחזק ללא הוחזק כלל דמה לי שעשאו שליח בעדים אם השליח עומד וצוח לא עשיתי שליחותך וא"כ כמו שהדין ברישא כך יהא הדין בסיפא ואם הדין ברישא אמת שהמשלח מותר בקרובותיה ע"פ דברי השליח כך יהא בסיפא ובאמת ברישא נמי הדין תמוה למה יהא המשלח מותר בקרובותיה וכו' והיה מהראוי שבין ברישא ובין בסיפא יהיה הדין שוה להחמיר עליו ע"פ דברי האשה ולא להקל אך עכ"פ אין לבבא דסיפא שום עילוי על בבא דרישא ושניהם שוים לחומר' וכן הוא כוונת הרב בהג"ה זו ולפי"ז באמרה איני יודע צריכה גט משניהם בלא הוחזק כמו בהוחזק לדעת הרא"ש:
(לד) יש לסמוך אסברא ראשונה: כלו' היכא שהוחזק בעדים אז אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ונאמן השליח לחזור בו ולומר שטעה כסבור הייתי לעצמי קדשתיה ועכשיו נזכרתי שקדשתיה למשלח והשליח מותר בקרובותיה ומקודשת קידושי ודאי לראשון ואף על גב דשוינהו מעיקר' חתיכה דאיסורא אבל בלא הוחזק השליח בעדים לא מועיל חזרה:
(לה) המשלח אסור בקרובותיה ע"פ השליח: אף אם לא הוחזק השליח בעדים: