שולחן ערוך אבן העזר לה טו

לא הוחזק השליח בעדים, הוא אומר: לעצמי קדשתי, והיא אומרת: לראשון -- השני כאומר לאשה "קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני", שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו; היא כאומרת לראשון "קדשתני" והוא אומר "לא קדשתיך". אמרה: איני יודעת -- חזקה לשני.

הוחזק השליח בעדים, הוא אומר: לעצמי, והיא אומרת: לראשון -- חזקה לראשון. ואפילו הכי השני אסור בקרובותיה (המגיד משנה בשם הר"א). אמרה: איני יודעת -- שניהם נותנים גט; ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.

הגה: ויש אומרים, דאף אם הוחזק השליחות, אם השליח אומר שחזר משליחותו, אינה מקודשת לראשון. וכן אם לא הוחזק השליחות והמשלח אומר שעשאו שליח, הוא אסור בקרובותיה (טור בשם הרא"ש). מיהו, אם אחר כך חזר השליח ואמר: סבור הייתי שקדשתי לעצמי, ונזכרתי שקדשתיה לשולחי, יש לסמוך אסברא הראשונה (הגהות מרדכי דקדושין בשם תשובת מוהר"ם).

שליח שאמר: קדשתיה למשלח, והיא אומרת: לא קדשתני, המשלח אסור בקרובותיה על פי השליח:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(כח) לא הוחזק השליח בעדים: למאן דס"ל דשליחות האיש א"צ עדים מפרש לה כפשוטו שלא עשאו בעדים והוא דעת הרמב"ם ולמאן דס"ל אף שליחות האיש צריך עדים מפרש שלא היה מפורסם השליחות במקום האשה והוא דעת הראב"ד בהשגה עיין עליו:

(כט) והוא אומר לא קדשתיך: אף שהמשלח אינו טוען ברי מ"מ השליח שהוא כמותו אומר שחזר בו וביטל שליחותו ומאחר שלא הוחזק בעדים יש כח זה ביד השליח להתיר למשלח קרובות האשה ובסמוך יתבאר שהרא"ש חולק על זה:

(ל) חזקה לשני: דהשני כאן וטוען ברי והראשון אינו לפנינו ולא הוחזקה שליחותו ע"כ אמרי' כל שאינה יודעת חזקה לשני:

(לא) חזקה לראשון: כלו' שהראשון אסור בקרובותיה אף על פי שהשליח עומד וצווח לעצמי קדשתיה אין כח ביד השליח להתיר קרובי האשה למשלח מאחר שהוחזק בעדים ומ"מ גם השני אסור בקרובתיה דלגבי עצמו נאמן דהא אומר קדשתיך ועיין במה שאכתוב בסמוך בשם הג"ה מרדכי:

(לב) שניהם נותנין גט: דשקולים הם זה טוען ברי ושליחות הראשון הוחזק:

(לג) ויש חולקין וכו' אינה מקודשת לראשון: דברי הרב לכאורה תמוהין דלענין מאי אינה מקודשת לראשון אם הכוונה דהראשון מותר בקרובותיה הא אפילו בלא הוחזק פסק אח"ז דהמשלח אסור בקרובותיה ע"פ דברי האשה ואם הכוונה דאף השני אסור בקרובותיה הא כבר כתב זה הרב לפני זה דגם השני אסור בקרובותיה מאחר שאמר קדשתיך וראיתי בדברי תשובת מהר"מ הובאה בהג"ה מרדכי בקידושין גם בתשובת מיימון סי' ג' דמאי דאמרינן חזקה לראשון היינו שהשני מותר בה אם חזר מדבריו ואמר כסבור הייתי שקדשתי לעצמי ועכשיו נזכרתי שקדשתי לשולחי מותר בקרובותיה אף על גב דשוינהו מעיקר' חתיכה דאסור' כי הדר ביה שרי דמשום חזקה שליח עשה שליחותו מקילין עכ"ל הרי להדי' דפי' חזקה לראשון משמע שמקודשת לראשון לבדו והשני מותר בקרובותיה וע"פ פי' דמיירי שהשני חזר בו והראב"ד פי' דחזקה לראשון אף לראשון קאמר וא"כ לענין הדין שניהם שוים וזה הוא אפשר כוונת הרא"ש ג"כ הובא בטור סוף סימן זה שהקשה היאך נתקדשה לראשון כלו' דמלשון חזקה לראשון משמע דאנן סהדי דודאי לראשון נתקדשה מטעם חזקה הא השני צוח ועומד לעצמי קדשתי א"כ יהיה גם הוא אסור בקרובותיה אבל לפי מה שפסק כבר הרב דאינה מקודשת לראשון לבדו דגם השני אסור בקרובותיה וא"כ מאי הוסיף היש חולקין דקאמר ואפשר לומר דכוונת הרא"ש שהבאתי לעיל להשיג על הירושלמי (שממנו נובעים דינים האלו וכמו שהעתיק הטור) שאין ראוי לחלק בין הוחזק ללא הוחזק כלל דמה לי שעשאו שליח בעדים אם השליח עומד וצוח לא עשיתי שליחותך וא"כ כמו שהדין ברישא כך יהא הדין בסיפא ואם הדין ברישא אמת שהמשלח מותר בקרובותיה ע"פ דברי השליח כך יהא בסיפא ובאמת ברישא נמי הדין תמוה למה יהא המשלח מותר בקרובותיה וכו' והיה מהראוי שבין ברישא ובין בסיפא יהיה הדין שוה להחמיר עליו ע"פ דברי האשה ולא להקל אך עכ"פ אין לבבא דסיפא שום עילוי על בבא דרישא ושניהם שוים לחומר' וכן הוא כוונת הרב בהג"ה זו ולפי"ז באמרה איני יודע צריכה גט משניהם בלא הוחזק כמו בהוחזק לדעת הרא"ש:

(לד) יש לסמוך אסברא ראשונה: כלו' היכא שהוחזק בעדים אז אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ונאמן השליח לחזור בו ולומר שטעה כסבור הייתי לעצמי קדשתיה ועכשיו נזכרתי שקדשתיה למשלח והשליח מותר בקרובותיה ומקודשת קידושי ודאי לראשון ואף על גב דשוינהו מעיקר' חתיכה דאיסורא אבל בלא הוחזק השליח בעדים לא מועיל חזרה:

(לה) המשלח אסור בקרובותיה ע"פ השליח: אף אם לא הוחזק השליח בעדים:

בית שמואל

עריכה

(לב) לא הוחזק: דין זה נובע מירושלמי דתניא שם לא הוחזק השליח והוא אמר וכו' ופי' הרמב"ם לשיטות דס"ל יכול לעשות שליח הולכה בלא עדים דאיירי דעשה אותו בלא עדים ואז לא סמכה דעתה לפיכך כשאמרה א"י אמרינן חזקה לשני והראב"ד ס"ל דצריך לעשות השליח לפני עדים ע"כ איירי כאן דעשאו בפני עדים אלא לא הוחזק היינו דאין מפורסם שליחתו בעיר זו אבל אם מפורסם שהוא שליחו אין מעיז לחזור, עוד כתב הראב"ד דאיירי דאמר לה שהוא שליחו ואח"כ קידש אותה סתם ואמר נתכוונתי לקדש אותה לי והיא אומרת להמשלח נתכוונתי והר"ן חולק ע"ז וס"ל אם אין מעשיו מוכיחים דקידש לעצמו אמרינן מסתמא להמשלח קידש ומ"ש לעצמי נתכוונתי הוי דברים שבלב אלא איירי שקידש אותה לפני עדים והם אין זוכרים למי שנתקדשה ונראה גם תוס' והרא"ש חולקים על הראב"ד דהא כתבו אפילו אם אמר הרי את מקודשת לי אם לא הבינו יפה אמרינן דמקודשת להמשלח מכ"ש אם מקדש סתם:

(לג) והוא אומר לא קדשתיך: אף על גב המשלח אינו טוען מ"מ השליח שהוא כמותו אומר שחזר וביטל שליחתו אפילו לדעת הפוסקים דס"ל אם המשלח אמר דלא עשאו שליח מ"מ היא ספק מקודשת וכתבתי דהוא אסור בקרובותיה דשם השליח קדשה להמשלח לפני עדים אבל כאן השליח אומר דלא קידש אותה להמשלח:

(לד) אמרה איני יודעת וכו': חזקה לשני דהשני כאן וטוען ברי והראשון אינו לפנינו ולא הוחזק שליחתו ומ"ש א"י היינו לפי הפירושים שכתבתי בסמוך:

(לה) חזקה לראשון: אף על גב השליח עומד וצווח לעצמי קדשתי אין כח ביד השליח להתיר קרובי האשה להמשלח כיון שהוחזק בעדים מסתמא עושה שליחתו אם לא חזר בפני עדים, ומ"ש השליח אסור בקרובתה משום השליח יכול לעשות לעצמו חתיכא דאסורא:

(לו) שניהם נותנים גט וכו': דשקולים הם זה טוען ברי ושליחות הראשון הוחזק:

(לז) דאף אם הוחזק וכו': לכאורה דברי הג"ה זו תמוה מ"ש ואינה מקודשת לראשון א"ל פירושו דהראשון מותר בקרובותה הא בסמוך כתב אפילו לא הוחזק בעדים הראשון אסור בקרובתה ואם אתי לאשמועינן דאפילו השני אסור בקרובתה הא אף לדיעה קמייתא אסור הב' בקרובתה כמ"ש בהג"ה בסמוך וכן הק' בח"מ וכלל תירוצו הוא די"ח אלו סוברים דאין חילוק בין הוחזק ובין לא הוחזק ולעולם שניהם שוין או שהראשון אסור בקרובתה או שמותר ואין ל' הרא"ש ול' הג"ה זו סובלים פי' זה, ויותר נראה לדיע' קמיית' כשהוחזק בעדים אמרינן חזקה לראשון והיא מקודשת בודאי לראשון ומותרת לו בלא גט מהב' והב' אסור בקרובתה כמו האומר לאשה קדשתיך כמ"ש בסימן מ"ח אבל גט א"צ ממנו, וי"א ס"ל דאסורה בלא גט מהב', שוב ראיתי בפרישה שכתב פי' של ח"מ ופי' שלי והסכים עם פי' שלי, מיהו מ"ש לדעת הרמב"ם ואם קדשה אחר או השליח אח"כ אין הקדושין תופסין ע"ז השיג הרא"ש ל"ד דהא איירי בקדשה לפני עדים א"כ היא מקודש' בודאי להמשלח או לשליח וקידושין של אחר אח"כ לכ"ע אין תופסין בה ובריש' כשלא הוחזק השליחות בעדים מ"מ אסורה לאחר דהא היא מקודשת בודאי והראשון ג"כ אסור בה בלא גט משליח דהא הראשון מותר בקרובתה משום דאמרינן השליח חזר משליחתו ולעצמו קידש א"כ היא מקודשת להשליח ומ"ש בריש' היא מותרת בקרוביו של השליח ע"כ איירי כשגירש אותה המשלח:

(לח) מיהו אם אח"כ חזר וכו': וע' בהגמר' דפי' הירו' הנ"ל לענין אם חזר אח"כ היינו אם לא הוחזק ואמר לעצמי קדשתי' אסור בקרובתה אפי' שחוזר אח"כ ואומר טעיתי ונזכרתי שקדשתיה לשלוחו מ"מ אסור בקרובתה כיון דלא הוחזק שליחתו בעדים אפשר שחזר משליחתו וקידש לעצמו אבל אם הוחזק שליחתו בעדים ואמר לעצמי קדשתיה ואח"כ חזר ואמר טעיתי נאמן הואיל הוחזק בעדים אז מסייע חזקה שליח עושה שליחתו למה שחוזר:

(לט) המשלח אסור בקרובותיה: אפילו לא הוחזק בעדים כיון דאומר דעשה שליחתו וחזקה שליח עושה שליחתו מסייע ליה וכ"כ בח"מ:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

יש לסמוך אסברא ראשונה פי' דמותר השליח בקרובותיה אע"ג דשוינהו תחלה חתיכה דאסורא מעיקרא כי הדר ביה שרי כ"ה בהגהות מרדכי דקידושין וסיים אלמא משום הזקת שליח עושה שליחתו מקילין עכ"ל:

באר היטב

עריכה

(כד) השליחות וכו': עיין מ"ש הח"מ והב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}