באר היטב על אבן העזר כז
סעיף א עריכה
(א) שנים: דהיינו קור' לב' עדים ומראה להם טבעת קידושין אם הוא שוה פרוטה ואמר להם הרב ראו זה הטבעת ש"פ ואומרים הן. דרשות מהרי"ל. והר"ם מינץ סי' ק"ט כתב בז"ל מראה הטבעת לעדים ויזהירו לעדים שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ויקדש בימין דידיה וגם בימין דכלה ובאצבע הסמוך לגודל שנקר' אצבע ישים הטבעת וע' כנה"ג. עד מפ"ע לא מהני רשד"ם חא"ה סי' ל'.
(ב) פרוטה: ע' סמ"ע סי' פ"ח ס"ב מפקפק לומר דבזמנינו זה דאין יכולים לקנות בפרוטה כ"א מעט מזער מן הדין היה לנו לומר דאין אשה מתקדשת בפרוטה. ואין מקדשין לכתחלה במטבע. אם קידש בש"פ מחובר לקרקע מקודשת ד"מ בשם הר"ן וכ"כ תוס' בריש קידושין דף ה' בד"ה שכן פודין בו הקדשות וכו' וכ"כ הרשב"א סימן אלף רכ"ו ועיין בחידושי מהרי"ט.
(ג) בזה: ואם אמר לה טלי קדושך מע"ג קרקע ה"ז ספק קידושין רש"ך ב"ש. וע' בהריב"ש סי' ק"ט. והר"ם אלשי"ך סי' ק"ד. מנהגינו עכשיו שאומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת קידושין זו כדת משה וישראל. והרמ"ט ח"א סי' רצ"א כתב דלכתחלה צ"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו אבל בדיעבד לא מעלה ולא מוריד ודוק' באומר הרי את מקודשת לי אבל אם אמר תהא לי מקודשת צ"ל בזה. והרשד"ם חא"ה סי' כ"ד כתב אפילו לא אמר לה כלום אלא שאמר לעדים הוו עלי עדים שאני נותן זה לפלונית לקדושין לי הוי קידושין: כתב הר"ם אלשקר סי' צ"ח אע"ג דיש שינוי בדברי העדים כל שאין הכחשה ביניהם אלא שהא' מוסיף על חבירו ולדברי שניהם אית בה קידושין מקבלין סהדותייהו וכ"כ מהרי"ט ח"ב חא"ה סי' ל"ח. שני עדים שהא' אומר שאמר לה בלה"ק תהא מקודשת לי בזה והא' אומר שאמר לה בלשון יון אין לך הכחשה גדולה מזו הר"ם אלשקר סי' פ"ג.
(ד) הזוהר: ובה"י הביאו.
(ה) קידושין: כ"ה לשון הטור. ומשמע אפילו אם אמר הרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא מבינה שהוא לשון קידושין דלאו כל הנשים מבינות לשון הקודש. כ"כ הב"ח ממשמעות הר"ן ע"ש. וב"י ודרישה וח"מ לא כ"כ ע"ש. מיהו הכל לפי הענין אם ידוע דאשה זו מבינה הוי קידושין ובשאר לשונות אם אמרה דלא היתה מבינה הוי ס"ק דשמא משקרת רי"ו וב"ח. וח"מ כתב דנאמנת ולא הוי אפילו ס"ק. ועב"ש.
(ו) קידושין: כתב כנה"ג יראה פשוט דבעינן שהעדים יעידו שהיה מדבר עמה על עסקי קידושיה. מהריב"ל ח"ג סי' ס"א העלה לענין הלכה במי שאמר לאשה תרצי להתקדש והיא שתקה ולא ענתה לא הן ולא לאו ומיד נתן לה בשתיקה ולא דיבר כלל הוי ס"ק ודנין בה כדין הספיקות להחמיר ועב"ש.
סעיף ב עריכה
(ז) דבריו: אם אומרת שלא הבינה נאמנת ח"מ וע' סק"ה מ"ש בשם רי"ו וב"ח דהוי ס"ק.
(ח) נאמן: הב"י למד זה מדברי הרא"ש שכתב הני לשונות דבריר' לן לאו כל כמיניה לומר לא הוי ידענ' וכו' דקאי על האיש מקדש הוא אינו נאמן ע"ש. משמע דוק' על הני לישנ' דברירא שהוא לשון קדושין נאמן לומר דלא היה מבין אבל מה שמסופק לנו אם הוא ל' קדושין נאמן לומר דשלא היה מבין ח"מ ב"ש. מיהו פירושו אינו מוכרח ומהרי"ט בחידושיו על קידושין מפרש דברי הרא"ש בע"א.
סעיף ג עריכה
(ט) כלום: דין זה מתשובת הרשב"א שהביא ב"י: וכתבו ח"מ וב"ש דהרשב"א לא איירי אלא כשלא היה מדבר עמה על עסקי קידושין אבל אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין היא מקודשת בודאי ולא כמשמעות הגה זו ע"ש.
(י) עמה: ואם הוא אמר בהני לשונות דלא היה כוונתו לשם קידושין יש לומר דנאמן ואפילו לדעת ב"י דס"ל דבעל א"נ לומר שלא היה מבין שהוא לשון קידושין כמ"ש בסמוך. אבל בהני לשונות נאמן כמ"ש סק"ח.
(יא) מיוחדת לי: דברי רמ"א תמוהים מה שייך ענין מיועדת או מיוחדת לאהבה וחבה. ונראה שיש ט"ס וכצ"ל כי שמא אמר שנותן לה ע"מ שתהיה אהבה וחבה בינינו ותהיה אהובתי ולא גרע האי לישנ' מיועדת לי ומיוחדת לי וא"כ אהובתי נמי איכ' לספוקי היכא דהיה מדבר עמה מעסקי קידושין ואם היה דעת שניהם לקידושין צריכה גט בה"י ע' ח"מ ב"ש.
(יב) הוי ס"ק: כ"כ הר"ן וב"ש כתב מהגמ' נראה דלא כהר"ן ע"ש.
(יג) קידושין: עח"מ שחולק ע"ז. ועב"ש.
(יד) קידושין: עב"ש מה שהקשה בשם ט"ז. ועיין ברשד"ם חא"ה סי' נ"ד ובהר"י אדרבי סי' נ"ז ומהריב"ל ח"א וח"ג סי' י"ט והרש"ך ח"א סי' ט' ומהרי"ט ח"ב וחא"ה סי' מ"ג שקצת מהם פסקו דאינה מקודשת כלל. וקצת מהם כתבו שלא כתב הרשב"א אלא לומר שאינה מקודשת גמור עד שיחזור ויטול הכסף ויתננו לה אבל מ"מ לאפוקי מינה צריכה גט אפי' לא חזר ונטל הכסף ממנה אלא כל שאומר הוא הרי את מקודשת לי והיא אמרה הן צריכה גט מראשון ואם קדשה אחר קידושין תופסין בה עיין כנה"ג דף נ"ד ע"ב. מ"ש הרשב"א שאפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי צריך ליטול הכסף. איירי אפי' כשחזר ואמר לה כו' תוכ"ד מהריב"ל ח"ג סי' י"ט ומהר"י מטראני ח"ב חא"ה סימן מ"ג.
סעיף ד עריכה
(טו) מקודשת: דיינים שאמרו שהעדים לא אמרו שאמר לי והעדים מכחישין ואומרים שאמר לי אין בעדות העדים לגבי הדיינים כלום הר"י אדרבי סימן ז' וכנה"ג דף נ"ג ע"א חולק עליו וס"ל דהעדים נאמנים ע"ש. אם העדים לא אמרו שאמר לי ונתקבל העדות שלא בפני בע"ד אעפ"י שאח"כ חזרו והעידו בפני בע"ד שאמר לי אם קדשה אחר קידושין תופסין בה מהריב"ל ח"א כלל ג' סי' י"ח. והרב ב"י בתשובתו סימן ב' מדיני קידושין לא כ"כ ע"ש. ובעל משפטי שמואל מחלק אם חזרו תוך כדי דיבור עיין כנה"ג דף נ"ג ע"ב.
(טז) מחמירין: כ"כ ב"י בשם הרשב"א. אבל הריב"ש ורוב פוסקים כתבו בשם הרשב"א דס"ל כל שלא אמר לי אין כאן חשש ובתשובת ב"י ובבד"ה כתב תשובות אלו שכתבו בשם הרשב"א דהוי קידושין לאו דסמכי הם וכ"פ כל אחרונים ועיין בהרדב"ז ח"א סימן נ"ו וסימן קכ"ט וכנה"ג דף נ"ד ע"ב. ואם הם מודים דכוונתם היה לקדושין יש להחמיר מהרשד"ם סימן ל"ד וכן פירש ב"י תשובת הרשב"א סי' תשע"ד. ואם היה שדוכין ביניהם פסק מהריב"ל ח"ג דהוי כידים מוכיחות. ובחידושי מהרי"ט חולק אליו. עיין כנה"ג דף נ"ד נ"ה.
(יז) מקודשת: היה מדבר עמה על עסקי קדושין בפני עדים. ויצא לבקש עדים אחרים לקדשה. הפסיק הענין ואין כאן ידים מוכיחות אבל אם אמר לעדים בפניה אין רצוני לקדשה בפניכם והריני הולך להביא עדים אחרים לקדשה בכי האי גוונא הוי ידים מוכיחות הרדב"ז ח"א סימן רכ"ט. כשהיתה יודעה בתחלה שהכוונה להתקדש לו הוי כמדבר עמה עע"ק הרדב"ז ח"א סי' נ"ו מהר"ם פדוואה סי' כ"ט. אם מעיקר' לא אמרו העדים שהיה מדבר עמה מע"ק ואח"כ אמרו שהיה מדבר עמה עע"ק אינם נאמנים מהריב"ל ח"א כלל ג' סי' י"ח.
(יח) לקדושין: היינו קדושי ספק. עיין ב"י ב"ש.
סעיף ה עריכה
(יט) קידושין: כ"כ הב"י בשם הריב"ש ע"ש הטעם. אבל אם אמר אני נותן לך לקידושין ולא אמר בתות קדושין. כתב במהרי"ט ח"א סימן קל"ח ובחידושיו לקדושין דאין כאן חשש קידושין כלל עיין כנה"ג דף נ"ה ע"א. מיהו בתשובת הרשב"א כתב אם אמר אני נותן לך לקדושין הוי כאומר לי. אם אמר קח זה לקידושין לבתך אינו כלום מהרמ"ט ח"א סי' ס"ו ול"ד לאומר בתורת קדושין כיון שלא אמר אני נותן לך. אמר אני נותנו לך בקידושי בתך הוי ידים מוכיחות רשד"ם חא"ה סימן כ'. ועיין כנה"ג חילוקי דינים: לי. מלשון זה משמע דהוי קידושין גמורים. וכנה"ג הביא הרבה פוסקים דס"ל דהוי ס"ק ע"ש וכ"כ אחרונים.
(כ) להבא: לפ"ז מ"ש לעיל בשביל אהבה וחבה הוי קידושין היינו שאומר לשון להבא. ובח"מ כתב קידושין לשון הקודש. ובהקדש הוי הקדש לכן יש להחמיר בקדושין. ואם דיבר עמה מתחלה מעסקי קידושין נראה להחמיר ב"ש.
סעיף ו עריכה
(כא) אישיך: אפי' קדשה בשטר וכתב בו הרי את מקודשת לי אם אמר בפה הריני אישיך הריני בעלך לא הוי קדושין דומיא דגט אם אמר איני אישיך אע"ג דכתב גט הרי את מגורשת ממני אינה מגורשת מהרח"ש סי' י"ג.
(כב) עמה תחילה וכו': כ"פ הרא"ש והטור. מיהו רי"ו מחמיר בזה וכתב בשם י"א דהוי קדושין ודאי וי"א דהוי ס"ק. וכן בתשובת מהר"י מחמיר ב"ש.
(כג) חמי וכו': ואם מרמז שמקדש את בתו לא מהני דצריך להיות לשון ברור. ואפילו אם הי' מדברים מע"ק אינה כלום. ובח"מ כתב צ"ע גדול למעשה אפילו לא דיבר עמו מע"ק מכ"ש אם דיבר עמו ע"ש.
סעיף ז עריכה
(כד) ואמרה וכו': אפילו אי הוי אדם חשוב אינה מקודשת שהכתוב משמע שהוא יקדש אותה ולא היא את עצמה. ואם נתן הוא ואמרה היא דמהני אם הי' מדבר עמה עע"ק היינו משום הואיל שהוא נתן לא גרע מאלו נתן לה בשתיקה דבשביל אמירתה לא גרע אבל אם נתנה היא ואמרה היא ליכ' למימר הכי כ"כ ב"י ופרישה. ודברי הב"ש בכאן המה תמוהים. דכתב אם היו מדברים מע"ק הוי כאלו אמר הוא ונתנה היא לפ"ז אם הוא אדם חשוב הוי קידושין עכ"ל. ולא דק אין הטעם דמהני בנתן הוא ואמרה היא ואם היו מדברים עע"ק. משום דהוי כנתן הוא ואמר הוא אלא הטעם כמו שכתבתי דלא גרע מאלו נתן לה בשתיקה. דבשביל אמירתה לא גרע וזה לא שייך בנתנה היא ואמרה היא ודו"ק וכ"ה בתשובת הרשב"א סימן תרי"ג ע"ש כי נראה שיש ערבובי דברים שם או חסרון כי קשה להבנה המה ועיין מ"ש הד"מ בשמו.
סעיף ח עריכה
(כה) עע"ק: צ"ע דתוס' כתבו שם דף ה' ע"ב ד"ה נתן הוא ואמרה היא מה שלא הזכיר כלל נתנה היא ואמר הוא משום דלא פסיקא ליה דפעמים מקודשת באדם חשוב וכו' ע"ש. א"כ משמע בנתן הוא ואמרה היא לעולם ספיק' הוי ולא משכחת לעולם דמקודשת בודאי. הא משכחת נמי אם היה מדבר עמה עע"ק וצ"ע. עיין בהרא"ש שם.
(כו) ס"ק: כ"כ הרמב"ם. מיהו הרי"ף כתב חיישינן מדרבנן משמע דלא הוי קדושי דאוריית' וכ"פ הרא"ש והר"ן.
(כז) הבעל הן וכו': כתב ב"ח היינו שהיו מדברים מע"ק. ב"ש חולק עליו גם בדרישה כתב בשם מהרש"ל אפילו לא היו מדברים מע"ק הרי היא מקודשת בודאי ע"ש הא דנתן הוא ואמרה היא מקודשת בספק. היינו דוק' היכא דאמרה בשעת הנתינה אבל היכ' דאמר' אחר הנתינה אינה מקודשת דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות מהריב"ל ח"א כלל ג' סי' י"ז: ועיין ב"ח בסי' כ"ט ובחושן משפט סכ"ט ס"ק ד' מש"ש.
סעיף ט עריכה
(כח) חשוב: משמע סתם בני אדם נקראים חשובים. ובתשובת הרשב"א כתב סתם בני אדם אין נקראים חשובים. ועצמות יוסף דף כ"ג ע"א כתב נראה דל"ד אדם חשוב השוה לכל אלא אפילו דלאו חשוב אי לדידה חשוב ונהנית היא שהוא יקבל ממנה מקודשת ע"ש ועיין פרישה.
(כט) אמרה וכו': רוב פוסקים ס"ל כן. הרא"ש והטור והר"ן והמגיד בנתנה היא ואמר הוא הוי קידושין אפי' לא אמרה ואתקדש לך. ועיין תשובת הרשב"א סי' תרי"ג שם מבואר כשלא אמרה היא ואתקדש לך הוי ס"ק אפי' אם דיבר עמה מע"ק דלא דמי מדברים מע"ק ונתן הוא. לנתנה היא ומדברים מע"ק אפי' באדם חשוב ע"ש דבריו שם המה קצת מגומגמים וע"ל ס"ק כ"ד מש"ש. ולדעת ה"ג אפי' אדם שאינו חשוב הוי ס"ק וב"ח מחמיר כדעת ה"ג וכתב למעשה צריך להתיישב ע"ש. ועיין כנה"ג דף נ"ז ע"ב.