חלקת מחוקק על אבן העזר כז
סעיף א
עריכה(א) ובלבד שהיא תבין שהוא לשון קדושין: ואם אומר' שלא הבינה אין מקודשת כלל ואם אמר לה לשון שכל הנשים יודעות באותו לשון כגון הרי את מקודשת שהוא לשון הנהוג לומר בכל קדושין וכל אשה חכמת לב יודעת שזה לשון קדושין והיא אומרת שלא הבינה אינה נאמנת ומ"מ לחומרא נאמנת לענין זה אם קדשה שני דצריכה גט גם משני דהא שויתה נפשה פנויה לגבי ראשון לפי דבריה אבל לשונות שאין הכל מכירין בהן נאמנת לומר לא הבנתי וכן משמעות כל הפוסקים אבל ר' ירוחם כ' דהוי ג"כ ספק קדושין ולמעשה צ"ע אם יש לחוש לדבריו:
סעיף ב
עריכה(ב) אמר לה הרי את אשתי הרי את זקוקתי וכו' אמר לה הרי את מיועדת לי הרי את מיוחדת לי עזרתי וכו': ל' הגמרא קדושין דף ו' ע"א ת"ר הרי את אשתי הרי את ארוסתי וכו' מקודשת אבעיא להו מיוחדת לי מהו מיועדת לי עזרתי נגדתי עצורתי צלעתי סגורתי תחתי תפושתי לקוחתי מהו פשוט מהא דתניא האומר לקוחתי הרי זו מקודשת משום שנאמר כי יקח איש אשה ובעיא להו חרופתי מהו וכו' ותו פריך במאי עסקינן (ופרש"י בהנך לישני דקא מבעי' לן אי הוי קדושין או לא) אלימא כשאין מדבר עמה על עסקי קדושי' מנא ידעה מאי קאמר לה שתרצ' להתקדש לו אלא במדבר עמה על עסקי קדושין אף ע"ג דלא אמר לה נמי לעולם דמדבר עמה על עסקי קדושין ואי דיהיב לה ושתק ה"נ דמקודשת הב"ע דיהיב לה ואמר לה בהני לישנא דלעיל והכי קמבעיא ליה הני לישנא לקדושי קאמר להו או דלמ' למלאכה קאמר להו פרש"י אם לשון קידושין הן נתקדשה ואם לשון לבא לעשות מלאכתו הם הרי גילה בדעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו):
(ג) אם הבינה דבריו: כבר כתבתי לפני זה אם אומר' שלא הבינה דנאמנ' רק שדעת ר' ירוחם צ"ע:
(ד) אבל באיש אינו נאמן לומר: מלשון הרא"ש מקור דין זה משמע דוקא על הני לישני דבריר' לן שהן לשון קידושין אינו נאמן לומר שלא כיון לקדושין אבל לישני דמספקא לן נאמן לפרש דבריו שלא כיון רק למלאכה וכשם שהיא נאמנת לומר על לשונות ודאית שלא הבינ' דבריו כך נאמן הוא לפרש הספיקות:
סעיף ג
עריכה(ה) הרי את נשואתי: (הרב הוציא דין זה מתשוב' הרשב"א הביאו הב"י סי' זה ריש ס"ק ג' וסיים הרשב"א בטעמא שאלו אומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה עכ"ל) ומשמע מדברי הרב בהגה דאפילו אם היה מדבר עמה על עסקי קדושיה אפ"ה אינו כלום אבל בגמרא בקדושין דף ו' ע"א משמע דאלו הני לישני הרי את מיועדת ומיוחדת וכו' לא הוי משמע למלאכה פשיט' דהוי מהני דהא אפי' לא אמר כלום מהני דאל"כ למה אמר דהני לישני משמע למלאכ' ולכך לא מהני ולמה לא אמר צלעתי תחתי סגורתי טפי משמע ל' נשואין ויחוד מל' קדושין ולכן לא מהני אפילו לא הוי ל' מלאכה אלא ש"מ כל שמדברים בעסק קדושין וצרכי זיווג ואח"כ אמר הרי את נשואתי פשיטא דמהני לא יהא לא אמר כלום ובכלל נשואין קדושין ולא מבעיא ליה אלא בהני לישנא דמלאכה נמי משמע וא"כ גילה אדעתו שחזר מדבריו עכשיו ואינו חפץ לקדשה והרשב"א בתשובה הנ"ל לא מיירי אלא באינו מדבר על עסקי קדושין וע"ז קאמר דאין לשון נשואתי כמו הרי את אשתי ומאחר דאלו נתן לה בשתיקה לא מהני גם ל' זה שאינו מורה על קדושין לא מהני היכא דאינו מדבר עמה בתחילה על עסקי קידושין ועיין בב"ח:
(ו) אין חוששין למלות אלו: משום דלא ידעה מאי קאמר ואם אומר' דידעה ולשם קדושין קבלה יתבאר בסמוך:
(ז) כאלו אמר לה מיועדת לי או מיוחדת לי: כלומר דלשון שאמר בשביל אהבה וחבה הוי כאלו אמר ע"מ שתהיה אהבה וחבה בינינו ותהיה אהבתי ולא גרע האי לשנא ממיוחד' לי ממיועד' לי וא"כ אהובתי נמי איכא לספוקי ואם היה דעת שניהם לקידושין צריכה גט:
(ח) מ"מ אם היא אומרת שקבלה לשם קדושין וכו': מלשון זה משמע דהוא אינו נאמן לומר שלא כוון לשם קדושין וכמו שחלק הב"י לדעת הרא"ש סי' זה ס"ק ג' ומיהו מלשון הר"ן דכ' אין ה"נ דהוה מצי לאוקמי בידעה מאי קאמר לה וכו' משמע דהוא טוען דלשם קידושין נתן לה והיא הבינה כוונתו אבל כל שאומר שמעולם לא כוון לקדושין ודאי נאמן:
(ט) ואפילו נתן לה בשתיקה: מפשט הלשון משמע דהוי ודאי קדושין ועדיף נתן לה בשתיקה מדיבור הני לישנא דמבעי לה בגמרא ומ"מ דין זה צ"ע איך יעלה על הדעת דנתן בשתיקה הוו ודאי קדושין והיכא דנתן הוא ואמרה היא הוו ספק קדושין וכי בשביל אמירת' גרע וגם הרב מהר"ם בתשובה אינו בא להכריח רק להצריכה גט לא שיהיו קדושין ודאין ועוד דאפילו ספק קדושין לא הוו כל שלא דיבר כלום לא הוא ולא היא דא"כ למה אמר נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי הא אפילו נתן הוא ושתקה היא ספיקא הוי ובשביל אמירתה לא גרע אף על פי שיש ליישב בדוחק אינו נראה כלל והמעיין בתשובת מהר"ם יראה ששם היה המעשה שדברו בתחלה מעסקי הקדושין רק דמיירי שהם לבדם יודעים שנתרצו ולא העדים ואמר לה בשעת נתינה לשם אהבה וחבה ושניהם כוונו לשם קדושין וע"ז כ' אפילו לא דיבר עמה כלל דהרשות בידם לפרש הלשון אל כוונתם כמו שאמר פת סתם וגמר בלבו להוציא פת חטים דאזלינן בתר מחשבתו ועיין בב"ח אבל אם נתן בשתיק' ולא אמר כלום אינו עולה על הדעת דדברי' שבלב לא הוו דברים ואפילו לא אמר לי (כדבסמוך סעיף ד') הוויין ידים שאין מוכיחות ולא הוי קדושין מכ"ש אם לא אמר כלום:
(י) צריך לחזור וליטול הכסף: לפי דברי הרב שפסק לפני זה דנתן בשתיקה מהני צריך לפרש דהכא מיירי שהוא נתן לשם קדושין בשתיקה והיא לא נתכוונה בשעת קבלה רק לשם מתנה אעפ"י שאמר לה אח"כ הרי את מקודשת צריך לחזור ולטול דצריכה היא לידע בשעת קבלת הכסף שנותן לה לשם קדושין ולא לשם סבלונות ומתנה אבל אם היא קבלה לשם פקדון ודאי די בזה שיאמר הרי את מקודשת לי בפקדון שיש בידך כמבואר בסי' שאחר זה וכבר כתבתי אף אם כיונו שניהם לשם קידושין כל שלא דברו תחלה מעסקי קדושין אין בכוונתם כלום וע"כ צריך לחזור וליטלו הימנה:
סעיף ד
עריכה(יא) אינה מקודשת וכן עיקר: משמע אף ששניהם מודים שהבינו שהוא מקדש אותה לעצמו אפ"ה מקרי ידים שאין מוכיחות דלאו בכוונה תליא מילתא אלא צריך שיאמר לשון טוב שמורה שהוא קונה אותה לעצמו וכבר כתבתי לפני זה דמכאן משמע דכל שנתן לה בשתיקה אף שכוונו שניהם לשם קדושין הוי ידים שאין מוכיחות דהא אפי' בחסרון לי אינה מקודשת:
(יב) אבל יש מחמירין ואומרים דהוי קדושין: מלשון זה משמע אף דדברי המקילין עיקר להלכה אך למעש' יש לחוש גם לדברי המחמירין ולהצריכה גט אבל בד"מ כתב דלא כיש מחמירין משמע דגם למעשה פסק כדעת המקילין ובב"ח פסק לחומרא למעשה עיין עליו:
(יג) וחוששין לקדושין: עיין ב"י שכתב הטעם דאינה מקודשת גמורה וחילוק בין נ"ד לנזיר עובר לפניו ועיין בנדרים דף ו' ע"ב בהא דבעי אי יש יד לקדושין:
סעיף ה
עריכה(יד) בתורת קדושין הוי כאומר לי: מפשט לשון זה משמע דהוי קדושין גמורין אבל המעיין בריב"ש בגוף התשובה סי' רס"ו יראה דלא הוי רק ספק קדושין:
(טו) לשון המוכיח להבא: בב"י כתב והובא בד"מ ג"כ בשם הרב דוראן במי שאמר קח טבעת זו קדושין על בתך שאינו כלום שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש כלו' שמא מקדשה לאחר והוי כאלו/ לא /אומר לי ולפי זה מאן דמחמיר בחסרון לי מחמיר ג"כ הכא ויש לחלק ולמעשה צ"ע:
(טז) הן קדושין לחוד לא אמר כלום: בב"י מביא גוף התשובה ומדמה לה לביטול גט ואני תמה דשם משמע דבטל הוא משמע להבא כמו לעבר ואין הפרש בין הוא להן ואף שיש לחלק בין לשון בטל שהוא פעולה ובין ל' קדושין שהוא שם מ"מ מאחר דאמרי' בגמרא דלשון קדושין הם דאסר לה אכ"ע כהקדש וא"כ כשם דבהקדש אין חילוק בין אם אמר ככר זה הקדש כדאיתא בגמרא והובא בהרא"ש ותוספות או יהיה הקדש כך בקדושין אין חילוק בין אם אמר תכשיטין אלו קדושין יהיו לך או קדושין הן לך ממני ולא גרע לשון זה מאם אמר אני נותן לך בשביל חיבה ואהבה דפסק מהר"מ דיש לחוש לקדושין וכמו שנתבאר לעיל סעיף ג':
סעיף ו
עריכה(יז) הרי את חמי: בהגהת אלפסי מפרש הטעם כי יקח איש אשה אמרה תורה שתהא הקיחה לאשה ולא לאביה ומעשה בא לידינו וכן הורונו עכ"ל ומפשט לשון הג"ה זו משמע ומבואר שם שאפי' הוא מדבר עם אביה על עסקי קדושיה לא מהני דדמי לאמר הריני אישך הריני בעלך וגרע מנתן בשתיקה ולע"ד אינו נראה כלל דשאני אם אמר הריני אישך דעבר על מצות התורה דהבעל הוא הקונה ולא הנקנה אך באם אמר הרי את חמי אמר דרך רמז שיקנה בתו מנ"ל לבדות דרשות מלב אשר לא נזכרו בגמרא וקרא צווח את בתי נתתי לאיש הזה וא"כ הוא המוכר והחתן הקונה ממנו ודרשינן נמי (בקדושין דף ד') יש כסף לאדון אחר והוא האב ולמה יגרע לשון זה דהא באמת בלקיח' בתו הוא חמיו משא"כ הריני אישך זה הוא שקר ועוק' הקדושין דאין הוא נמכר לה רק היא נמכרת לו ע"כ צ"ע גדול למעש' אפי' לא דיבר עמו על עסקי קדושיה מכ"ש בדיבר עמו תחל' על עסקי קדושיה דפשוט בעיני דאינו מזיק הדיבור ומידי ספק קדושין לא יצאתה:
סעיף ז
עריכה(יח) נתנה היא לו וכו': ובאדם חשוב אם נתנה ואמרה עיין מ"ש בסמוך:
סעיף ח
עריכה(יט) ואם לאו הוי ספק קידושין: בגמרא (דף ה' ע"ב) אמרו ספיקא הוי וחיישינן מדרבנן:
(כ) ואם ענה הבעל הן בשעת נתינה: בב"ח כתב דוקא במדבר עמה תחלה על עסקי קידושי' אבל באינו מדבר הוי ספק קדושין אף על גב דאמר הן דיש הן שהוא כלאו:
סעיף ט
עריכה(כא) מי נקרא אדם שאינו חשוב: מלשון זה משמע דסתם בן אדם הוא חשוב וצריכה גט מספק אלא בידוע ע"פ חקירת חכם שזה הוא אדם שאינו חשוב והרשב"א בתשובה כתב שהברייתא מיירי בסתם בני אדם שאינם חשובים:
(כב) ויש מחמירין אפי' לא אמרה תחלה: גם הטור כ"כ ונראה דה"ה אם הוא לא אמר כלום רק היא אמרה ונתנה והוא אדם חשוב וקיבל בשתיקה הוי כנתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי וחיישי' מדרבנן ועיין במ"מ ה"ה מה"א ועיין בב"ח כתב דלמעשה צריך להתיישב באולי יש לחוש לדעת ה"ג דפסק לחומר' אף באדם שאינו חשוב בנתנה היא ואמר הוא ועיין בתשובת הרשב"א סי' תרי"ג ומשמעות דבריו שבה"ג מחמיר באדם חשוב או בדיבר עמה על עסקי קדושין ולדינא אף בדיבר עמה והוא אדם חשוב כל שנתנה בסת' ולא אמרה ואתקדש לך אף שדיבר הוא לא מהני דאין כל אשה דעתה לאדם חשוב רק דעתה לקבל ממנו ולא ליתן לו ועיין שם:
סעיף י
עריכה(כג) שיעור הכסף שמקדשין בו: היינו לענין קידושי וודאי אבל לענין קדושי ספק נתבאר לקמן סי' ל"א סי' ג':
(כד) עיין ביורה דעה סי' רצ"ד: ועי' גם בחושן משפט סי' פ"ח מ"ש בסמ"ע דצ"ע למעשה בזמן שלנו שהפירות ביוקר אם חשוב ש"פ לקדש בו אשה כלומר ולא יהיו רק קדושי ספק: