שולחן ערוך אבן העזר יז נ
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · נ · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
בא עד א' ואמר: ראיתיו שמת במלחמה או במפולת, אם אמר קברתיו, תינשא על פיו. ואם לא אמר קברתיו, לא תינשא, ואם נישאת לא תצא:
- הגה: אבל ב' אפילו לא אמרו קברנוהו נאמנים (גם זה טור בשם הרא"ש). ויש אומרים אפילו בעד א', אפילו אמר מת או נהרג וראיתיו אחר כך והכרתיו היטב בטביעות עין וראיתיו שמת, נאמן, דהוי כאלו אמר קברתיו (ב"י בשם המרדכי פ' האשה). וכותי המסיח לפי תומו ואמר שמת במלחמה, צריך גם כן שיאמר קברתיו (ב"י בשם הר"ן פרק האשה וכן משמע באש"רי ובתוס') ויש מקילין בזה (מרדכי בשם רבי שמחה ור' נתן וראבי"ה):
מפרשים
חלקת מחוקק
(קב) ואם לא אמר קברתיו לא תנש': כבר כתבתי בסעיף שלפני זה דהיא בעיא דלא אפשיט' בגמ' וע"כ פסק הרמב"ם כדרכו בכל הבעיות דאם נשאת לא תצא אבל לדעת הרא"ש אפשר לו' דתצא כמ"ש בסעיף שלפני זה וראיתי בתשובת בן לב ח"ב סי' ט"ז כתב שמצא בספר העיטור תשוב' להרי"ף בע"א במלחמה בלא קברתיו אי אנסב' לא מפקינן לה ועיין שם מ"ש בשם הריב"ש שכתב דהרי"ף ס"ל דתצא והועתקה תשובה זאת בספר כ"מ פי"ג מה"ג:
(קג) וי"א אפילו בע"א אפילו אמר מת או נהרג וכו': המעיין בגוף המרדכי יראה דמשמעות הענין הוא דמחלק בין אם ראה ההריגה ואמר נהרג בפני דאז איכ' למימר שאומר בדדמי דמחו ליה ברומח' וכו' אבל אם לא ראה ההריגה רק שראה בשעת מלחמה הרוג א' ואמר הכרתי שהוא פלוני מאחר שאינו אומר שנהרג בפני רק ראיתיו הרוג אחר כך כלו' אחר שנהרג הכרתיו ולא ראיתי ההריגה לא שייך כאן לו' בדדמי כמו שלא שייך בשע' שלום האומר מצאתי הרוג וכמו האומר בשעת מלחמה מת על מטתו דלא שייך כאן לו' בדדמי אבל לשון הרב כאן בהג"ה שכתב אפילו אמר מת או נהרג משמע אף שאמר מת במלחמה או נהרג במלחמה בפני ואחר כך ראיתיו עוד והכרתיו היטב בט"ע וראיתי שמת דמועיל ראיה זו והכרה זו כאלו אמר קברתיו ודבריו לדעתי אינם ברורים דאל"כ למה הזכירו בגמ' קברתיו והפוסקי' הזכירו הזזה ממקום למקום דהוי כעין קברתיו הא אפילו בהכרתיו סגי ומכל שכן קברתיו והזזה יש בכלל קברתיו הכרתיו אבל אין בכלל הכרתיו קברתיו והריב"ש כתב בתשובתיו סי' שע"ח דאין הכרתיו מועיל כמו קברתיו וכן כתב הר"ן בתשוב' סי' ג' כל שאמר דברים ברורים שאין לספק בהם וכו' כגון דאמ' אני נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכו' אבל מ"מ צריך דקדוק גדול בעדות זה כדי שלא יהא בו שום צד דאיכ' למימר בדדמי עכ"ל וא"כ משמע להדי' דאין הכרתיו מועיל להוציא מחשש בדדמי דוקא נגיעה והזזה ועיין בתשו' ראב"ח סי' ע"ה ובקונטרס העגונות לקמן סי' רפ"ט וסי' נ"ד:
(קד) ויש מקילין בזה: הנה הרב הביא דעת המקילין דהכותי המל"ת לא בעי קברתיו דלא שייך בדדמי במל"ת ולא הביא מה שהמקילין מחמירין דסיים המרדכי בדבריהם אך בזה גמגמו ונסתפקו היכ' שהכותי סח שראוהו צף היאך נתן ט"ע בכונה הרי להדי' דהמקילים לא הקילו אלא כשהכותי ראה ההריגה אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים אינו נאמן ובת"ה סי' רל"ט הביא דבריהם באריכות (הובא לעיל בס"ק מ"ה) ונסתפק בפי' דבריהם אם אפי' בט"ע על ידי סימנים מובהקים אינו נאמן דהכותי אינו מדקדק אם הם מובהקים או דוק' בט"ע ע"י סימנים שאינם מובהקים ובתשובת מהר"ם פאדו' סי' ך' וסי' ל"ו הכריע לקול' דבסימנים שאינם מובהקים קאמר מ"מ בט"ע גריד' פשיט' דאינו נאמן והרב השמיט זה ובאמת גוף דעת המקילין דכותי עדיף מע"א רוב הפוסקים לא הסכימו לזה לחלק בין ע"א לכותי מל"ת וכן הביא בת"ה סי' רל"ט תשובת מורים דאשה וע"א עדיף מכותי מל"ת, וע"כ אין לסמוך למעשה על המקילין האלו להתיר בכותי במלחמה בלא קברתיו:
בית שמואל
(קנב) אמר קברתיו תנשא: אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל אם היא אומרת קברתיו אינה נאמנת משום דחיישינן דמשקרא מ"מ בעד לא חיישינן דמשקר אלא החשש הוא שמא אומר בדדמי ובקברתיו לא שייך בדדמי:
(קנג) אבל ב' אפילו לא אמרו קברנוהו: כי בשנים לא אמרי' דאומרים בדדמי, ונראה דוקא שני עדים כשרים קאמר וכן משמע להדיא בהרא"ש דהביא ראיה מסוגי' מאה נשים כע"א דמי משמע אי הוו כשני עדים לא אמרינן בדדמי וכן מסתבר דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן וכ"כ בתשו' רש"ך ס"ב סי' ו' וכ"כ בתשו' צ"צ שם וכן אם ע"א בפנינו ואומר בשם שני עדים הוי כאלו היה בפנינו השני עדים ולא חיישינן לבדדמי כ"כ בתשו' מהר"מ ותשו' צ"צ שם:
(קנד) וראיתיו אח"כ: כ' בח"מ דה"פ דברי המ' שכ' דין זה דהעד ההוא לא ראה הריגה אלא מצא הורג א' והכירו שהוא פלוני אז א"צ לו' קברתיו כיון שלא ראה את הריגה לא אומר בדדמי ולא כמשמעות דברי הג"ה זו דמשמע דהוא ראה הריגה מיהו י"ל דאיירי שפיר דראה הריגה ומ"ש ראיתי אח"כ שמת היינו שמת בודאי ודומה למ"ש בסעיף י"ז וכ"כ ב"ה ובתשו' צ"צ סי' פ"ח:
(קנה) ויש מקילין בזה: עיין ד"מ מביא כמה פוסקים דחולקים ע"ז וס"ל עכו"ם לא עדיף מע"א וכ"כ בח"מ למעשה אין לסמוך על מקילין אלו ולעיל הבאתי דעת ר' שמחה ור"נ דמחמירין במסל"ת והיינו הרא"ש והר"ן המקילין כאן והטעם דשם איירי לענין להכיר אותו בט"ע אם הוא פלוני אז י"ל במסל"ת אינו נותן לב להכיר היטב ובת"ה הביא דבריהם ונסתפק בפי' דבריהם אם אפילו בט"ע ע"י ס"מ אינו נאמן דהעכו"ם אינו מדקדק אם הם מובהקים או דוקא שט"ע ע"י סימנים שאינם מובהקים קאמר ובתשו' מהר"מ פדו' ס"ך וסי' ל"ו הכריע לקולא ומ"מ בט"ע גריד' פשיטא דאינו נאמן אבל כאן ראה שנהרג אלא דיש לחוש דאומר בדדמי דסבר שנהרג אבל במסל"ת ליכא חשש דאומר בדדמי:
ט"ז - טורי זהב
אבל שנים כו' הטעם דבתר תרי סהדי לא דייקי' דלא מסהדי באומדנ' כ"כ הרא"ש ונראה דזה לא שייך אלא במקום שצריך קברתיו דעליה קאמר שם וגם בטור העתיקו בזה אבל בשאר מקומות שזכרו בגמ' דאין מעידין עליהם כגון אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם או אין מעידין אלא תוך ג"י ובמים אחר ששהה אחר עליתו מן המים או לכתחילה במים שאין להם סוף או שראוהו מגויד וצלוב באלו ודאי לא מהני תרי סהדי יותר מאחד דהא אין מעידין אמרי' במשנה משמע שאין שום עדות מועיל לזה וכולהו בחד' מחת' מחתינהו והטעם שבאלו יש שינוי לגריעותא דהיינו שיש חשש שינוי צורה ובזה לא טובים השנים מן הא' ולא עדיפא אלא במקום שיש חשש בדדמי בלא שינוי צורה וראיתי למה שרצה להורות קול' בנשתה' אחר שעלה מן המים כיון שב' עדים ראו הדבר זה וטעות גדול הוא בידו דא"כ גם לפרצוף פנים בלא חוטם נמי יאמר ששנים מהני לעדות בזה אלא דבר ברור הוא דאין לשנים מעלה מן הא' אלא במקום שנזכר דהיינו מת במלחמה בלא קברתיו וכיוצא בו ויש לי עוד ראיה לזה מל' המשנה שאמרה בהנך דלעיל אין מעידין וכן במים שאין ל"ס קתני אשתו אסורה ואלו במלחמה לא אמרה אלא אין האשה נאמנת משמע דבלא האשה יש עכ"פ היתר כגון בשני עדים אלא דבא' יש איבעי' כ"ז נראה ברור לדעת החולקים על הרי"ף וע' בתשובתי סי' נ"ו ותמצא באר היטב בעזה"י:
ויש מקילין בזה זו דעת המרד' סוף יבמות וז"ל וסברת הלב היא דלא שייכ' אותה בעי' בגוי שלא נאמן כ"א ל"ת דבשלמא ישראל המתכוין לכך להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר הנדמה ודבר ההוה להיות אבל גוי המספר ל"ת מעשה ולא שם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כ"א כשר ראה וסברה נותנת דלא שייכא בגוי וכן הסכימו הר' נתן ורבינו שמחה אך בזה נסתפקו וגמגמו היכא שהגוי סח שראהו צף האיך נתן ט"ע בכוונה כו' עכ"ל וזכורני בילדותי ראיתי תשובה אחת מעגונה שבאה לפני חכמי הדור זקני מהר"ר יצחק בר בצלאל ורש"ל והביאו דברי מרדכי אלו להלכה ורש"ל כתב שם דלא סבר' הלב לחוד הוא אלא יש הוכחה לזה מן התלמוד ולא ידענו מה היא הראיה ההי':
באר היטב
(קנא) תנשא: אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל אם היא אומרת קברתיו אינה נאמנת משום דחיישינן דמשקרת מ"מ בעד לא חיישינן דמשקר. אלא החשש הוא שמא אמר בדדמי ובקברתיו לא שייך בדדמי ועיין ב"ש ס"ק קמ"ג. אין חילוק בזה בין אומר מת סתם לאומר ראיתיו מת הראנ"ח ח"א סי' ע"ה. נהרגו הרבה נפשות כמו ששים דמי למלחמה הרש"ך ח"א סי' כ"ו. ועיין מהר"ם מטראני ח"ב סי' ע"ח מלחמה דים כמלחמה קטנה דמי ואין לחוש בדדמי משפט צדק ח"א סי' ס"ח. ל"ד דאומר העד קברתיו אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים סגי הרא"ש סי' ד' וסי' ו'. דוקא מלחמה גדולה אבל לסטים על שיירא אחת אפשר שאצ"ל קברתיו מהריב"ל. אבל מהר"ם מלובלין סי' נ"א. ובסי' קכ"ח כתב דנפלו עלינו ליסטים הוי כמלחמה ואומר בדדמי ע"ש. עיין כנה"ג דף ל"ב ע"א.
(קנב) קברנוהו: כי בשנים לא אמרינן דאומרים בדדמי כ"ד הרא"ש והרשד"ם סי' נ"ה בנימין זאב סי' י"ט תשובת ב"י סי' א' מדיני יבום וחליצה. והר"א ששון ח"א סי' א' ומהר"ם מלובלין סי' קכ"ח ולדידי חזיא דהוכחות הרא"ש לאו הוכחה היא דרוצה להוכיח מדקאמר ומאה נשים כע"א דמי וכו' משמע אי הוי כשני עדים לא אמרי בדדמי עכ"ל. ואיני רואה כאן שום הוכחה חדא דהגמרא רוצה להוכיח דאפילו בחד נמי לא אמרינן בדדמי ועוד דהא לפי סברת הרי"ף דס"ל דאפילו בתרי נמי אמרי בדדמי קשה אמאי לא קא מבעיא בב' עדים כי היכ' דמבעי' ליה בע"א וצ"ל דס"ל להרי"ף דאה"נ דתרתי קא מבעי' ליה כמ"ש הב"ח א"כ מוכרח הגמר' לומר והא מאה נשים כחד דמי למיפשט תרווייהו דלא אמר בדדמי עיין ב"ח ודו"ק בסוגי' זו דקשי' לי על הוכחת הגמר' והא מאה נשים וכו' וקתני קשי' ע"ש. דילמ' התם איירי דאמרי מת וקברתיו. גם על התרצן למה לא משני כן ועיין מ"ש הנ"י ודו"ק. אפילו לדעת הרי"ף אם ההורגים עצמם הם המעידים ליכ' למיחש בדדמי הרש"ך ח"א סי' כ"ז. מהריב"ל ח"א כלל א' סי' ב' פסק דשנים נאמנים אפי' בלא קברנוהו כהרח"ש אפילו הם פסולים. והרא"ש סי' ד' וסימן למ"ד חולק עליו ופסק דוק' שנים כשרים ולא פסולים. וכ"כ בהרש"ך ח"ב סימן ד' ורשד"ם סי' ע"ט ובצ"צ סי' פ"ח והרמ"א בתשובתו סי' ק"א ומהר"ם מלובלין סימן קכ"ט. העיד אחד בשם שניהם הוי כאלו היו בפנינו השני עדים ולא חיישינן בדדמי הרמ"ט ח"ב סי' מ"ט מהר"ם מלובלין סי' קכ"ח וצ"צ סי' פ"ח. הא בשנים נאמנים בלא קברנוהו. דוק' כשאמרו שראו שמת אבל אמרו ששמעו שמת אפילו ק' כחד דמי תשובת ב"י סי' א' מדיני יבום וחליצה.
(קנג) מת: כתב הח"מ דה"פ דברי המרדכי שכתב דין זה דהעד ההוא לא ראה ההריגה אלא מצא (הורג) [הרוג] א' והכירו שהו' פלוני אז א"צ לומר קברתיו כיון שלא ראה את ההריגה לא אמר בדדמי ולא כמשמעות דברי ההג"ה זו דמשמע דהוא ראה הריגה. והריב"ש סי' שע"ח כתב דאין הכרתיו מועיל כמו קברתיו. ועיין ראנ"ח סי' ע"ה וכנה"ג ד' ט' מ"ח. ובקע"ד סי' רפ"ט וסי' ל"ד. וב"ש כתב די"ל דאיירי שפיר דראה ההריג' ומ"ש הרמ"א ראיתי אח"כ שמת היינו שמת בודאי וכ"כ צ"צ סי' פ"ח.
(קנד) בזה: עיין ד"מ שמביא כמה פוסקים דחולקים ע"ז וס"ל עכו"ם לא עדיף מע"א וכ"כ הח"מ למעשה אין לסמוך על מקילין אלו עיין ב"ש.