שולחן ערוך אבן העזר יז לו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · לו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
עיר שהקיפוה כרכום, וספינה המטורפת בים, והיוצא לידון, הרי הן בחזקת חיים, לפיכך אין מעידין על אחד מאלו שמת להתיר את אשתו. ואפילו מי שהוא בעיר שכבשה כרכום, וספינה שטבעה בים, והיוצא ליהרג, אין מעידין, שהם בספק חיים ונותנין עליהן חומרי מתים וחומרי חיים:
מפרשים
חלקת מחוקק
(סו) והיוצא ליהרג אין מעידין: הנה בגמר' בגיטין (דכ"ח ע"ב) חילקו בין יוצא ליהרג בדיני כותי או בדיני ישראל ואיכא תרי לישנא לל"ק בב"ד של א"ה אין נותנים עליו חומרי חיים דכוודאי מת חשיב ולל"ב בב"ד של ישראל כמת חשוב ונראה פשוט דאין הכוונה דמשיאין את אשתו דאיך יהיה יוצא ליהרג עדיף מנפל לגוב אריות וממגוייד וצלוב ומשל"ס אלא ודאי לא קאי רבי יוסף (דמחלק חילוק הנ"ל) התם אלא לענין גט ותרומה דקאי ביה התם אבל להשיא את אשתו לעולם אין משיאין דאפילו ראוהו מגוייד וצלוב מכ"ש יוצא ליהרג וע"כ הרא"ש ביבמות לא הביא רק המשנה כצורת' ולא הביא הא דרב יוסף וכן נמשך אחריו הטור לקמן בסי' קמ"א (ס"ק ע"ד) כתב דין זה שהיוצא ליהרג בדיני כותים אחר פס"ד חשיב כמת ואף אם נתן הגט לידה לא הוי ספק מגורשת לענין זה אם נודע אח"כ שנהרג לא אמרינן שמא חי היה בשעת נתינת הגט אבל כל זמן שלא נודע שנהרג אין משיאין אשתו שמא חי הוא ובחנם כתב הב"י שרבינו חשש לדעת הרשב"א ולהרא"ש משיאין אשתו ביוצא ליהרג מב"ד של א"ה שהרואה יראה שלענין להשיא את אשתו לא אמרה רב יוסף מעולם (וכן מצאתי על הגליון של הטור כת"י הרב הגדול בדורו מהר"ר יעקב אב"ד דק"ק לובלין) ואני תמה על הב"ח שדימה כבשה כרכום ויוצא ליהרג למים שאל"ס ובגמ' לא דימה רק לספינה שאבדה בים ובכולן אם נשאת תצא וכן מבואר בהדיא בתשובת הרמב"ן ובתשובת הריב"ש והוא ז"ל עשה מחלוקת ביניהם בחנם:
בית שמואל
(קח) והיוצא ליהרג: עיין סוף סימן קמ"א וכמה פוסקים ס"ל דאין חילוק בין ב"ד של ישראל לב"ד של עכו"ם וכולם הן בחזקת חיים ומתים וכן דעת הרי"ף לכן לא הביא הסוגיא כלל רק הביא המתני' ואפילו למ"ד דס"ל היוצא ליהרג בב"ד של כותי' הוא בחזקת מת מ"מ העד המעיד צריך להיות ישראל כ"כ תוס' גיטין דף פ"ג והרא"ש וכן הוא לקמן סי' קמ"א, ובח"מ כתב הסוגיא איירי רק לענין גט ותרומה אבל אין מתירין את אשתו משום דדומה לראוהו אותו מגוייד וצלוב, ואנ"ל דהא הרא"ש כתב ראיה לדברי הרי"ף מברייתא שמע מב"ד של ישראל איש פלוני נהרג ישאו את אשתו משמע אם מעיד שיצא ליהרג לא לכן פסק לענין גט דהוא ספק מת וספק חי נשמע להדיא דאין חילוק בדבר, ובכל אלו אם נשאת תצא כ"כ הריב"ש שם וספינה שנטבע איירי שלא שהה שם מ"ה תצא שם ובדין זה יוצא ליהרג איתא פלוגתא בפוסקי' וי"ל דאזלינן לקולא כמ"ש לעיל:
באר היטב
(קיא) לידון: אפי' אבד זכרם אין מעידין עליהם כנה"ג בשם תשובת כ"ז דף למ"ד מ"ב ע"ש.
(קיב) כרכום: עיין פי' המ"א לענין גט ע"ש.
(קיג) ליהרג: כמה פוסקים ס"ל דאין חילוק בין ב"ד של ישרל לב"ד של עכו"ם ובכולם אמרינן נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ולמאן דס"ל דהיוצ' להרג בב"ד של עכו"ם הוא בחזקת מת מ"מ העד המעיד צריך להיות ישראל כ"כ הרא"ש וכ"ה בתו' שם לפי מה שפירש המהרש"א. וע"ל סי' קמ"א סעיף כ'. בח"מ כתב דהסוגי' איירי רק לענין גט ותרומה אבל אין מתירין את אשתו משום דדומה לראהו אותו מגוייד וצלוב ע"ש. ועיין בה"י שרוצה להוכיח שקאי אפי' לענין להשיא את אשתו דאל"כ לא מקשה הגמר' מידי וקתני בב"ד של ישראל ישיאו את אשתו וכו' ע"ש. לא דק דהגמר' מקשה דאפי' להשיא את אשתו מהני ליוצא להרג מכ"ש לענין גט ותרומה ודו"ק. והרא"ש בפ"ג דגיטין כתב ז"ל רב אלפס ז"ל כתב בהלכותיו רק זו הבריית' ולא כתב הני תרי מימרא דרב יוסף ויראה דס"ל דבבית דין של ישראל הלכה כלישנא קמא דבריית' מסייע לי' דמשמע שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג אבל יוצא ליהרג לא וכו' ע"ש. אינו מוכרח די"ל דמש"ה לא הביא מימרא דרב יוסף כסברת הח"מ דרב יוסף לענין גט ותרומה אמר. אבל הא קשי' לי על הח"מ דלפי דבריו לא מקשה תו' שם מידי בד"ה וקתני וכו' אמאי לא פריך מהא דקתני מקומנטריסין של נכרים אל ישיאו ורב יוסף קאמר דמיקטל קטלי וכו' ע"ש. הא רב יוסף איירי דוק' לענין גט ותרומה עיין ודו"ק. ומכל אלו אם נשאת תצא הריב"ש. וספינה שנטבע איירי שלא שהה שם מש"ה תצא.