פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר יז כו

שולחן ערוך

אין מעידין עליו אלא אם כן מצאוהו תוך ג' ימים אחר הריגתו או אחר מיתתו, אבל אחר שלשה אין מעידין עליו, מפני שפרצוף פניו משתנה. במה דברים אמורים? בזמן שהוא ביבשה, אבל אם טבע במים והשליכוהו המים ליבשה אפילו אחר כמה ימים, אם הכירוהו מעידין עליו, שאינו משתנה במים אלא אחר זמן מרובה. והוא שיראוהו מיד כשהעלוהו מן המים, וגם שלא יהיה בו מכה. אבל אם שהה אחר שהושלך מן המים, אין מעידין עליו אפילו תוך ג' (ב"י בשם הרמב"ן והרשב"א), וכן אם היו בו מכה, אין מעידין עליו, לפי שהמים מקלקלים המכה ונופח ומשתנה:

הגה: ספק אם נשתהה או לא, אזלינן לחומרא, ואפילו אם נשאת תצא (ריב"ש סי' ש"פ). וכל זה להעיד עליו בטביעות עין, אבל על ידי סימנים מובהקים אפילו אשתהי מתירין אשתו (טור וב"י):

מפרשים

חלקת מחוקק

(מז) אבל אחר ג' אין מעידין עליו:    (מצאתי כתוב במקום אחר כתב א"א מ"ו המחבר ז"ל וז"ל עוד יש ריעותא שמא הוא לאחר ג' ימים ואף שלפי עדותו הוא תוך ג' ימים מה בכך הא כל החששות הם דלאחר ג' חיישינן שמא נשתנה צורת המת וסבור שהוא המת ואינו אלא אחר וא"כ נ"ד נמי מה שראה לעת ערב שנהרג אחיו הוא בדדמי סבר שמת ובאמת אינו מת ועדיין הוא חי בעולם, ואותו שקבר ביום ג' לא היה אחיו רק איש אחר שנהרג לפני ג' ימים ונשתני' צורתו לאחיו וכבר מבואר דבר זה בתשובת הריב"ש ובתשובת ראב"ח והא דמעידין תוך ג' היינו שיודעין בודאי שזה הנקבר לא עברו ג' ימים ממיתתו וכבר טעה בזה הרב בעל משאת בנימין עכ"ל,

ודין דתוך ג' ימים הואיל ואתא לידי הרב המחבר א"א מ"ו ז"ל אעתיק פה תשובה בדין זה ואם שהתחלת התשובה היא בדין עד מפי עד ומהראוי להיות מקומה לעיל בסעיף ג' אך באשר עיקר תשובה ההיא בנוי' ומיוסדת בדין מצאו תוך ג' ימים העתקתיה פה, במותב תלתא וכו' וזה לשונו כמר יחזקאל בר יונה איז היא בק"ק מיסטעצקי גיוועזן פר ג' שנים ער איז צו ריק גיקומין אז ער איז גוועזט גנגין גיוואר צו ווערין פון זיין זון יונה אז מען האט גזאגט דאז ער איז נהרג גווארין האב איך אום גפרעגט אויף זיינם זון יונה האט ער משיב גוועזין זייא גאט גיקלאגט דאז ער איז בעו"ה נהרג גווארן אונ גילוב צו גאט דז איך האב גוואר גווארין דז ער איז בק"ק לוקאב צו קבורה קומין אונ מאן האט מיר גוויזין זיין קבר וויא ער ליגט אונ קעפ"נק של יונה בני האט מאן מיר געבין האב איך מוזין פר קופין אוף צערונג איך האב קיין זון מיין נייערט יונה הנ"ל איז איין זון גוועזן אונ דר איז בעו"ה נהרג גווארן אזו האב איך אלז גהערט מפי כמר יחזקאל אביו של כמר יונה הי"ד הנ"ל עכ"ל,

מוביל כתבי זה הביא לידי גביות ב"ד הנ"ל ומענה בפיו שהיה עוד גביות ב"ד בידו של העגונה הנ"ל ונאבד ממנו בדרך והנה לכאורה נראה שעדות אביו של בעל העגונה מספיק להתיר כלתו מאיסור העיגון דהא העיד שנקבר בנו בק"ק לוקאב והראו לו קברו ואף שחמותה אינה נאמנת חמיה נאמן כדאית' בירושלמי שזכרים הדומין לאלו ה' נשים נאמנים והועתק בהגהות אלפסי (הובא לעיל בס"ק י') אך יש לפקפק ולחוש מה שנסתפק רב א' בתשובת הרב ב"י בדף ק"א ע"ב אם יצא קול בתחלה שפלוני נהרג במקום פלוני ואח"כ באו אחרים ואמרו בפני הרבה אנשים שפלוני נהרג יש לחוש שמחמת קול הראשון אמרו כן דלאו כ"ע דיני גמירי דכשמתפשט קול פשוט במדינה שפלוני נהרג אם ישאל א' לחבירו על פלוני ישיב לו שנהרג ויסמוך על קול פשוט ששמע ואף שלא ידע בודאי שנהרג ואף שהרב ב"י נחלק עליו בתשובה וכתב דיש לחלק בין קול של טביעה לקול של הריגה וכ' אל הרב הנ"ל דלדבריו לא שבקת חיי שיועיל שום עדות הא סיים בדבריו מכל מקום אם אפשר לשאול לעדות הראשונים איך ידעו שנהרג שלמה כרו"ב נראה דנכון הדבר כדי שלא יצא מתחת ידי ב"ד דבר שאינו מתוקן וכו' והנה קרוב לודאי אם נשאל לאביו הנ"ל, מי שהראה לקבר בנו לא הגיד לו שהיה אצל ההריגה רק ע"פ גביות ב"ד שנגבה בעסק הנ"ל הגיד לו והעיד ואם גוף הגבאת ב"ד לא היה מועיל לדינא א"כ בנ"ד ג"כ לא יועיל וכבר הכה הרב המובהק ראב"ח על קדקד המקילין בעד מפי עד יותר מן העד הראשון,

וגם הר"י בן לב אף שצידד להקל לא מלאו לבו להתיר למעשה רק בדאית' תרתי לטיבות' והנה גוף הב"ד לא ראיתי ואף שכבר יצא הדבר מפי האחרונים להקל בספק ג' ימים כמו שהעיד הרב ר' אהרן בן ששון והרב מהר"י בן לב אבל כשהדבר נוטה שהוא לאחר ג' ימים כמו ששמעתי בנ"ד ובכ"ש בודאי לאחר ג' ימים עדיין לא יצא הדבר להקל נגד משנה שלימה שאין מעידין עליו אלא תוך ג' ואף שהרבה מהפוסקים מקילין והרב ר' עזריאל עשה מעשה כשיטת ר"ת וכן פסק מהר"ם וכתב ב"י בתשובה דכדאי המקילין לסמוך אפילו שלא בשעת הדחק ומכ"ש בשעת הדחק מ"מ הלא נודע כי הרמב"ם והסמ"ג והרשב"א והריטב"א והרא"ה והרמב"ן והריב"ש חולקין על זה ובפרט כי הריב"ש הוכיח בטוב טעם דלא כר"ת ולדידהו אשה זו בחזקת א"א קיימא ומי יקיל ראשו להתיר אשה זו שהיא א"א לדעת הרמב"ם והרשב"א ושאר גדולי פוסקים והכלל מי שרוצה להקל בודאי ימצא פוסקים שיהיו לעזרו אך אם נלך בדרך הפוסקים שפסקו שכל מחלוקת בדיני עגונה היא ספק א"א ודמי לשני כיתי עדים המכחישים זה את זה שהבא עליה באשם תלוי קאי ע"כ צ"ע גדול להקל ואף שהרב בעל משאת בנימין העיד בשם הרב המזרחי להקל בדיני עיגון (הוא בדברי המחבר לעיל ס"ק ל"א) כבודו במקומו מונח לא עיין יפה בדבריו כי לא נמצא שם כך וא"כ אשה זו בחזקת א"א קיימא ואף שנמצא בדברי האחרונים חכמי הדור שלפנינו הרבה קולות בדיני עיגון אין ראוי להעמיד יסוד על דבריהם וכבודם במקומם מונח כי מוכח במקומו' הרבה שלא דקדקו בדבריהם ע"כ אין בידי להתיר עד שישלחו לידי גוף הב"ד הראשון ואז אכתוב דעתי וה' יאיר עיני בתורת משה בן לא"א מוהר"ר יצחק יהודה המכונה לימא ז"ל, והנה אחר זה נגבה עוד עדות בענין זה והעיד א' שביום ו' הביא פריץ א' לעיר בגדים והכירו כולם שהוא של יונה מראזנ' י"א וביום ג' שאחר יום ו' מצאו ההרוג יונה הנ"ל עכ"ל:

(והא לך שכתב א"א מ"ו המחבר על עדות הנ"ל):

באשר עדיין ידי משה כבידים כי אינני בקו הבריאה עדיין ה' ישלח לי רפואה שלמה ע"כ אבא בקצרה אשר כתב בגביית ב"ד שביום ו' הביא פריץ א' בגדים והכירו כולם שהם של כמר יונה מראזנ"ייא וביום ג' הביאו ההרוג והכירוהו שהוא יונה מראזנ"ייא בעל הבגדים הנה ודאי הדין בזה שההרוג הזה לא יצא מכלל ספק ג' וכמו שכתב הנ"י לדברי התוספות (פרק האשה בתרא דף קנ"ב ע"ב) היכא שיצא קול איש פלוני מת ולאחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו לפי פרצוף פניו או בסימנים ט"ע שיכולים להעיד עליו ונשאת אשתו על פיהם ממ"נ אם הקול היה אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם לא הקול אמת הרי אינו לאחר ג' וא"כ ה"ה בנ"ד וממ"נ או שנהרג ביום ו' או שנגזל ביום ו' ונהרג אחר שבת וא"כ לא יצא זה מכלל ספק תוך ג' ואך ממה שיש להסתפק כי מאחר שהעדים לא הזכירו רק שמו ולא ידעו שהוא בעלה של האשה הזאת העגונה וא"כ צריך חקירה אם לא נחסר עוד א' ששמו יונה מאחר שלא הזכירו שם אביו וא"כ חקירה זו קשה ומי יודע אולי זה שלשה שנה הלך נער א' מראזנ"ייא שמו יונה וזה הוא שנהרג ונקבר בלוקאב ובעלה של זאת העגונה עדיין קיים והרב ב"י בתשובה אחת שכתב ג"כ להתיר אשה אחת ע"י חיפוש שיחפשו בסופיא"ה אם לא נחסר א' רק בעלה של זו כתב בזה הלשון ומיהו בדיקה זו קשה דמאימת מתחילין דילמ' מזמן רב יצא יהודי א' מסופיא"ה וזה נהרג ואעפ"י שהגידו קצת סי' בזה הסי' הזה לאו מובהק הוא דטובא אינשי הוי הכא ונראה דיש לשאול כל איש ואשה מהקהל אם זוכרים מיום היותם בסופי"אה אם נאבד משם יהודי שיש בו הסי' הזה הבלתי מובהק ואם יאמרו שלא נאבד או נאבד א' ולא היה בו סי' בלתי מובהק זה שאומרים הרצחנים, א"כ ודאי הנאבד הוא בעלה של זה שיש בו הסי' הזה הבלתי מובהק וצריך לבדיקה זו מומחה וירא שמים ויודע לחקור ויהיה מתון שלא ילך חשכים עכ"ל הרב הב"י בתשובותיו וא"כ בנ"ד נמי בדיקה זו קשה מי יודע כמה נערים הלכו מראזנ"ייא זה זמן רב אשר שמם יונה הן אמת אלו נוכל לברר שבעל' של זה הלך ללוקאב ובידו סחורה הנקרא בלשון רוסי"א באגט"י נענז"י ולא חזר לביתו היה אפשר לצדד היתר כמו שצידד שם הרב בתשובה שצ"ל ששני אנשים נחסרו מראזנ"ייא ושניהם שמם יונה ושניהם הלכו ללוקאב ולשניהם היה קעפנ"ק בלשון אשכנז סחורה באג"ט נענ"זי ועל זה היה ראוי לסמוך קצת ואף שהרב ב"י גמגם שם קצת והביא ראיה מההיא דמהרי"ק סי' קפ"ד ע"כ אתם מבפנים לחקור ולדרוש אם יש לחוש ליונה אחר ואתם ראיתם גוף הב"ד וההעתקות תוכלו לצרף הרבה סימנים בלתי מובהקים כעין ההיא דמהרי"ק ואם יהיה נראה לכם שאין לחוש ליונה אחר תוכלו להתיר עגונה זאת וה' עמכם בדבר המשפט דברי הכותב בידים רפות משה וכו':


(מח) אלא אחר זמן מרובה:    לא נתן שיעור לזמן מרובה וצ"ל דלעולם כל זמן שאין מתקלקלת צורתו ונרקב עד שא"א להכירו מעידין עליו דכך טבע המים שצומתין מראה הפנים לזמן מרובה עד שמתחיל להירקב ולפול ואז א"א להכירו וע"כ לא נתן זמן ושיעור לזמן מרובה ועיין בב"ח שכתב דלזמן מרובה היינו כל זמן שאין רואין בו שינוי בגופו ובצורתו:


(מט) מיד כשהעלוהו מן המים:    לאו דוקא מיד ה"ה בתוך שעה ראשונה אבל נשתהה קצת בתוך שעה שניה אין מעידין עליו כך דקדקו המ"מ והר"ן מלשון הרמב"ם (בפ"ג מה' גירושין דין כ"ב) וע"כ אמרו בגמ' דחזיוהו בשעתיה ולא אמרו לאלתר ועיין בתשובות הריב"ש סי' ש"פ מ"ש מזה:


(נ) וכן אם היה בו מכה:    מסתימת ל' זה משמע אפילו היה מכה באיזו מקום שיהיה מן הגוף חיישינן דילמא נתפח ונשתנ' צורת הפרצוף וא"א להכירו ומ"מ משמע דוקא שהיה בו מכה בחייו ולא נתרפאת המכה דאז אמרינן מיא מרזי מכה אבל אם כבר נתרפא' המכה בחייו או נעשה בו מכה לאחר מיתה שאכלוהו דגים וכיוצא בזה לא שייך לומר מיא מרזי מכה:


(נא) אזלינן לחומרא:    אף על גב דבספק ג' ימים איכא פלוגת' כמו שנתבאר בסעיף שאחר זה כאן דאין שיעורו אלא שעה אחת אזלינן לחומרא שיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת כן כתב הר"ן סי' ע"א והובא בב"י:

בית שמואל

(עח) אבל אחר שלשה אין מעידים:    משום שהפרצוף נשתנה וסבר שהוא פלוני שחסר ובאמת אפשר אותו פלוני הלך לדרכו ומת וזה הוא איש אחר, ואם מת בימות הגשמים בימי הקור מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים כי בודאי נקרש ונגלד ואינו מניחו לתפוח ועדיף טפי מצינת מים כ"כ הרמב"ן סוף יבמות וכ"פ בתשוב' מ"ב סי' ק"ד:


(עט) אלא אחר זמן מרובה:    היינו כ"ז שאין רואים בו שינוי בגופו ובצורתו מעידין עליו כ"כ בש"ג וכ"כ ב"ח, נהרג ביבשה והשליכו אותו למים ואין בו מכה הוי כאלו נטבע במים תשו' מהרשד"מ סי' נ"ד ועיין ק"ע סימן ר"ה:


(פ) אבל אם שהה:    היינו אם שהה שעה א' תו בשעה ב' י"ל דנשתנה כ"כ הר"ן והמגיד:


(פא) וכן אם היה בו מכה:    בטור כתב אין מעידים אא"כ ראה אותו תוך ג"י בד"א ביבשה אבל במים אם אין מכה בו מעידים אפילו אם שהה במים כמה ימים וראוהו אותו מיד כשהעלוהו מן המים וביבש' אם אינו חבול בפניו מעידים לאחר כמה ימים ע"י טביעות עין של גופו וצורתו וקשה מ"ש אין מעידים אא"כ תוך ג"י היינו ע"כ כשיש מכה בפניו א"כ איך מעידים במים ובתשו' מהרשד"מ סימן נ"ד תירץ דאין המים מרזה המכה אא"כ בשהמכה בגופו ולא בפניו לפ"ז איירי הטור כשיש לו מכה בפניו וכ"כ במרדכי, מיהו לא משמע כן משאר פוסקי' וכן בתשו' רש"ך ובתשו' מ"ב חולקים ע"ז ועיין ק"ע סימן קע"ד ובדרישה כתב להיפוך דוק' כשהמכ' בפרצוף הפנים אז אמרינן מרזי מכה אבל כשהמכה בגופו ולא בפניו לא אמרינן מרזי המכה ובט"ז הסכים לדבריו ועיין ב"ח ומכה אשר נעשה אחר מותו לא אמרינן מרזי מכה ועיין בק"ע סימן ר"ח וכ"כ בח"מ ואפי' נעשה בחייו אם נתרפא לא אמרינן מרזי מכה ח"מ בתשוב' מ"ב סי' ס"ג לא כ"כ:


(פב) ספק אם נשתהה:    אפילו להני פוסקים דס"ל אם היה ספק אם מת תוך ג"י אזלינן לקול' מודים כאן דאזלינן לחומר' משום אחר השעה מתקלקל ועד מפי עד שראה אותו מת אחר שהעלוהו מן המים תלינן לקול' דראשון ראה אותו תוך השעה הראשונה, כ"כ בתשוב' בן לב ובתשו' מהרשד"מ סי' כ"א ובתשו' מ"ב סימן מ"ה:


(פג) אבל ע"י ס"מ אפי' אשתהי:    עיין בתוספת דף קט"ו בעובד' שני ת"ח דהתירו את נשותיהם ע"י סימנים כתבו לתירוץ א' שהיה ס"מ ובש"ס איתא וחזינהו לאלתר וקאמרו הסימנים ש"מ אפי' אם אמר ס"מ בעינן דראו לאלתר וצ"ל וא"ו של וקאמרו הסימנים וא"ו מתחלקת היא והי' במקום או וכ"כ במרדכי וי"ס דגרסי בפי' א"נ דקאמרי סימנים אבל אם אמרו ס"מ א"צ שראו לאלתר, ועיין תשוב' מזרחי סי' ל"ז משמע דוקא כשאין חשש דנשתנה אחר מותו ומה שמציין על דין זה טור ליתא בטור אלא הב"י כתב דין זה בלא ראיה, ובתשו' מזרחי מבואר כדבריו:


באר היטב

(פא) שלשה:    משו' דהפרצוף נשתנה וסבר שהוא פלוני שחסר ובאמת אפשר אותו פלוני הולך לדרכו ומת וזה הוא איש אחר ואם מת בימות הגשמים בימי הקור מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים כי בודאי נקרש ונגלד ואינו מניחו לתפוח ועדיף טפי מצינת מים הרמב"ן סוף יבמות. וכ"כ בתשובת מ"ב סי' ק"ד והר"א ששון סי' ט"ו.


(פב) מרובה:    היינו כל זמן שאין רואים בו שינוי בגופו ובצורתו מעידין עליו ש"ג וב"ח. ואם נהרג ביבשה והשליכו אותו למים ואין בו מכה הוי כאלו נטבע במים מהרשד"ם סי' נ"ד והר"י אדרבי סי' ט"ו. אבל מהר"י נחמי א"ש הובאו דבריו בתשובת ב"י סי' י"ב מדיני גוי מסל"ת מסופק בזה ע"ש. כל שנמצא במים אין לחוש שמא הרגוהו קודם שהשליכוהו למים ושהה שם שלשה ימים רשד"ם סי' נ"ד הר"י אדרבי סי' ט"ו תשובת ב"י סי' י"ב מדיני גוי מסל"ת. וכן ליכא למיחש שמא יצא מן המים ונתפח ושוב הושלך למים הר"ש הלוי סי' י"א ועיין כנה"ג דף כ"ח ע"א.


(פג) מכה:    ואם יש ספק אם היה בו מכה או לא תלינן לקולא (הרא"ש סי' ז') [הרח"ש ס"ו].


(פד) שהושלך:    ר"ל יותר משעה א' אבל בתוך שעה א' מעידין עליו הר"ן והמגי"ד. כתב מוהר"ר בצלאל סי' כ"ה אפילו הועלה מן המים אל היבשה אם גלי הים עוברין ושבים עליו אכתי מצמת צמתי ואין מניחין אותו לתפוח ולהשתנות. וכ"כ הר"ש הלוי סי' י"א ומהרי"ט ח"ב סי' ל"ג. אבל הרח"ש בקע"ד חולק ע"ז ועיין מ"ש כנה"ג דף כ"ח ע"א סעי' שמ"ז. הר"ם אלשקאר סי' כ"ה כתב הא דבעינן דחזי' לאלתר היינו לידע שזה שפלטהו המים הוא פלוני בעלה של אשה זאת ולא אדם אחר שנשתנה צורתו לצורת בעלה של זו ולפ"ז היכא שידעינן שסך אנשים נכנסו בספינה א' ונטבעו וידעינן שבעלה של זו מכלל הנטבעים והעידו שכולם מצאום וקברום א"צ שיראו בשעתי' ע"ש. אבל מוהר"ר בצלאל סי' כ"א והרא"ה ששון סי' ד' והרשד"ם סי' כ"ו חולקים. אם ראהו לאלתר ונתפח יש להסתפק מה דינו אם מעידים עליו או לא. והסברא נוטה דאין מעידין עליו. ונ"ל להוכיח כן מדכתב הריב"ש דבספק אשתהי תצא. קשה ואמאי הא איכא ספק ספיקא ספק אשתהי או לא ואת"ל אשתהי שמא לא נתפח ונ"ל דהוי ספק ספיקא שאינו מתהפך דאם ת"ל נתפח שוב אין אנו יכולים לספק שמא תוך שעה או אחר שעה. ואם איתא דבראוהו תוך שעה ונתפח מעידין עליו עדיין איכא לספוקי ואת"ל שמא תוך שעה או אחר. אבל אי אמרינן דהריב"ש סובר באם דאשתהי ודאי תפח אין מוכח מדבריו דבנתפח לאלתר אין מעידין ודו"ק כנה"ג דף כ"ט ע"א ודף מ"ה ע"א. ועיין ס"ק פ"ח מש"ש ועיין ס"ק נ"א ועיין ס"ק נ"ג מש"ש.


(פה) מכה:    בתשובת מהרשד"ם סי' נ"ד כתב דאין המים מרזה המכה אלא א"כ כשהמכה בגופו ולא בפניו. ובתשובת רש"ך ובתשובת מ"ב חולקים ע"ז עיין בקע"ד סי' ק"ד. ובדרישה כתב להיפך דוקא כשהמכה בפרצוף הפנים אז אמרינן מרזי המכה אבל כשהמכה בגופו ולא בפניו לא אמרינן מרזי מכה. וע"ז הסכים לדבריו עיין ב"ח. ומכה אשר נעשה אחר מותו לא אמרינן מרזי מכה ואפילו אם נעשה בחייו אם נתרפא לא אמרינן מרזי מכה ח"מ. וכן יש להוכיח מדברי רש"י שכתב היכא דאיכ' מכה מקום המכה מרזי מכבידין הכאב ונופח ע"כ וברור הוא דכל מכה שחיתה שוב אינה מכאבת אפילו במים. ובתשובת מ"ב סי' ס"ג לא כ"כ ע"ש. לא אמרו מיא מרזי מכה אלא כשהושלך במים חי אבל כשהושלך מת לא אמרינן מהר"י נחמין א"ש הובאו דבריו בתשובת ב"י סי' י"ב מדיני גוי מסל"ת וכ"פ מהרח"ש בקע"ד וכתב דכל הפוסקים מודו בזה.


(פו) לא:    אפילו להני פוסקים דס"ל אם היה ספק אם מת תוך ג"י אזלינן לקולא מודין כאן דאזלינן לחומרא משום דאין שיעורו אלא שעה א' אזלינן לחומרא שיותר מצוי ששהה יותר משעה א' הר"ן. הא דאזלינן לחומרא בספק אשתהי היינו במים אבל בשלג ובכפור כל שיש ספק אם בין ההריגה והמציאה איפסק הקור והצנה יום או יומים תלינן לקולא אם לא שידעינן דודאי שפסק הקור והצנה יום או יומים מ"ב סי' ק"ד. ועד מפי עד שראה אותו מת אחר שהעלוהו מן המים תלינן לקולא דראשון ראה אותו תוך השעה ראשונה. מהריב"ל ח"א כלל א' סי' א' וט' והר"ש הלוי והר"א ששון סי' ח' וסי' י"ב. עיין כנה"ג ד' מ"ה ודף כ"ו ע"א וד' כ"ח ע"א ודף מ"ו ע"ב כי האריך בזה. ואם נראה מתוך דבריו דלא חזיא העד הראשון בשעתיה לא תלינן להקל מ"ב סי' מ"ו.


(פז) מובהקים:    דוקא סימנים דאינן עשוין להשתנות כגון חיתוך רגל וכיוצ' בהם אבל בסימנים העשויין להשתנות אין מעידין עיין תשובת מהרא"ם ח"א סי' ל"ו. וכנה"ג דף כ"ח ע"א. כתב כנה"ג אעפ"י שקצת פוסקים שמתירין באשתהי בסי' מובהקים מדברים באשתהי דיבשה ומקצתם מדברים באשתהי דים אין בכך כלום דאשתהי דים ואשתהי דיבשה כי הדדי נינהו לענין זה ע"ש דף הנ"ל.







▲ חזור לראש