שולחן ערוך אבן העזר ב ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ב · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
כל שקורין לו ממזר ושותק, או נתין ושותק, או חלל ושותק, או עבד ושותק – חוששין לו ולמשפחתו, ואין נושאים מהם אלא אם כן בודקין, כמו שנתבאר:
הגה: יש אומרים, דווקא משפחה שנתערב בה אחד מאלו הפסולים; אבל אדם אחר שקורין לו כך ושותק, אין בכך כלום. (טור בשם ר"י ובית יוסף בשם הרמב"ן והרשב"א). ויש אומרים עוד, דכל זה דווקא בדורות הראשונים, שהיו בית דין נזקקים למי שחרף חבירו ומענישין אותו כראוי, לכן הוי שתיקה כהודאה; אבל עכשיו, השותק על המריבה – הרי זה משובח, אלא אם כן קורין לו כך שלא בשעת מריבה (ב"י בשם השגות הראב"ד). ויש אומרים דלא אמרינן שתיקה כהודאה, אלא אם כן צווח על פיסול אחר; אבל אם שותק תמיד, לא הוי כהודאה (הר"ן סוף פ"ק דכתובות). וכל זה מיירי בפיסול הנוגע בעצמו; אבל אם רוצים לפסול זרעו בפניו ושותק, אין בכך הודאה, אבל למיחש קצת מיהא בעינן (תשובת ר"מ פדוואה סימן י"ד). והשומע חרפתו בשאר דברים ושותק, סימן הוא שהוא מיוחס:
מפרשים
חלקת מחוקק
(ו) וי"א דוקא משפחה שנתערב בה וכו': כלו' שקול יוצא שנתערב בה דאלו בעדים הא כתב לפני זה דבלא שתיקה צריך לבדוק ומיהו יש לדחות (דאף כאן מיירי בעדים) וה"ק דהוא לבדו צריך בדיקה (מאחר שהוא שותק אתיליד ביה ריעותא) והאחרים במשפחתו פטורין מן הבדיקה כל זמן שלא נבדק הוא:
(ז) וכל זה מיירי בפיסול הנוגע בעצמו: משמעות לשון זה אף דאיכא כולה לריעותא דהיינו שיש קול שנתערב במשפחה פסולה וגם בדורות הראשונים שהיו ב"ד נזקקים על החרפות וגם שצוח על פסול אחר ושותק על פסול זה אפ"ה בפסול הנוגע לזרעו אין השתיקה הודאה רק למיחש קצת אבל המעיין בתשובה יראה שלא עשה זה רק לסניף בדרך אפשר ודוקא בדיעבד שלא להוציא אבל היכא דאיכא כולהו לריעות' פשיטא דיש לחוש לכתחילה שלא להתחתן עמו:
בית שמואל
(י) או חלל: למ"ש רס"ז לרמב"ם אפי' אם לא קראו אותו ושותק חיישינן משום חלל הוא צ"ל כשקראו אותו ושותק בודקין אותו ד' אמהות אבל משום חשש בעלמא א"צ בדיקה ד' אמהות:
(יא) חוששין לו ולמשפחתו: אפי' אם קוראים לו ושותק לא מהני להכשיר משפחתו אלא החשש המשפחה במקומו עומד ולא כח"מ וכ"כ בפרישה דלא מהני להכשיר את המשפחה:
(יב) שנתערב בה: וקשה אם נתערב בה למה לי דזה שותק ת"ל דצריך בדיקה כיון שנתערב בה א' מפסולים וכן הקשה ב"ח וח"מ רוצה לתרץ אם נתערב ושותק אז אמרי' דזהו הפסול ושאר בני המשפחה א"צ בדיקה וכבר כתבתי דליתא גם מדברי רמ"א מוכח דליתא דהא קאי על דברי המחבר שכתב חוששין לו ולמשפחתו ש"מ כל המשפחה צריכה בדיקה וב"ח כתב כשיש עדים שנתערב צריך בדיקה ד' אמהות וכאן איירי דליכא עדים שנתערב אלא חשש בעלמא הוא וגוף הדין זה כתבו בשם ר"י וי"ל ר"י כתב כן על הסוגיא דהעיד ר' יהושע על אלמנות עיסה להכשיר כל שאין בה שתוק ממזר וחלל אבל אם שתקה מחזיקים אותה שהיא ממזרת או חללה ע"ז כתב הא דפוסל ר"י כששתקה היינו דוקא כשנתערב במשפחה א' מפסולים וס"ל לר"י כל אלמנה ממשפחה זו כשירה ומ"מ אם שתקה היא פסולה ולמה דקי"ל כר"ג אם נתערב פסול כל אלמנה פסולה לא נ"מ מזה אלא נ"מ שתיקה אינו פוסל גם נ"מ אפילו לר"ג אם נתערב במשפחה ספק ממזר מותר ישראל לישא אשה מן משפחה זו כמ"ש לקמן מ"מ אם שתקה מחזיקי' אותה שהיא ממזרת, גם נ"מ אם נתערב ספק חלל או אלמנה ממשפחה זו אם נשאת לא תצא אבל אם שותקת תצא:
ט"ז - טורי זהב
ב וי"א דוקא משפחה שנתערב בה א' מהפסולים כ"כ הטור בשם פר"י וקשה דהטור העתיק תחילה בשם רמב"ם כל ששקורין לו ממזר כו' ושותק חוששין לו כו' וכמו שהעתיק כאן בסעי' זה בש"ע ואח"כ כ' וכן כל משפח' שקר' עליה ערעור כו' כמו שהעתיק בש"ע סעי' ג' משמע דבפיסול דשתק לא מיירי מערעור וא"כ איך הביא על פר"י דמיירי הך ממזר ושתק שקרא עליו ערעור דהא בערעור צריך בדיקה בלאו הכי כיון שיש עירו' לפנינו וראיתי מחלקים דהך נתערב בשתיקה אינו בעדים אלא בקול בעלמא ואלו דברי רוח דהא נתער' קאמר משמע ע"פ עדים ברורים. וצ"ל דהטור לא הביא פר"י לפרש דברי הרמב"ם אלא לחלוק עליו וזה מוכח מלשון הטור שכ' מ"ש הרמב"ם כל שקורין לו כו' פר"י כו' דאמאי הביא פר"י לפרש דברי הרמב"ם ה"ל להביא על הגמרא דאיתא שם כך בממזר שתיק או דפר"י חולק על הרמב"ם דהרמב"ם כ' פסול ממזר ושתיק בלא תערובת פסול ור"י פי' דדווקא תערובות פסול בעינן ונראה דבזה תלוי עוד ב' פלוגתות דהיינו דלרמב"ם הוה פסול זה דשתיק ספק ומהני ביה בדיקה אבל לר"י אמרינן דאותו ששתיק הוא פסול בודאי ולא מהני ביה בדיקה ותו דהשא' משפחתו הם כשרים כיון שנתברר ספקות באותו ששותק ולהרמב"ם הויין כל המשפח' ספק פסולים וכן משמע מדברי רמ"א שכ' וי"א דמשמע שחולק על מ"ש תחלה על דברי רמב"ם:
(דברי המגיה כתב ב"ש בס"ק י"א אפי' אם קוראין לו ושותק לא מהני להכשיר משפחתו ולא כחמ"ח וגם בסקי"ב כ' על מ"ש בח"מ אם נתערב ושותק אז אמרינן דזהו הפסול ושאר המשפחה א"צ בדיקה וכבר כתבתי דליתא גם מדברי רמ"א מוכח דליתא דקאי על המחבר שכ' חוששין לו ולמשפחתו ש"מ כל המשפחה צריך בדיקה עכ"ל ולפי' הט"ז דהטור ורמ"א הביאו פר"י לחלוק על הרמב"ם דבשתיקה לחוד לא מפסל א"כ גם החמ"ה ס"ל כן דלהמחבר חוששין לכל המשפחה ומיירי בלא נתערב אבל לי"א שמביא רמ"א שאר המשפחה כשרים אלא שהרמ"א כ' דשאר המשפחה כשרים כ"ז שלא נבדק זה ששותק משמע דמהני ביה בדיקה והט"ז ס"ל דלא מהני ביה בדיקה כלל לר"י ונראה להכריע כט"ז מתרי טעמא חדא דכ' הטור כשנתערב במשפחתו כו' וא' מהמשפחה קורין אותו ממזר או נתין ושותק אז הוה הוכח' שהוא הוא משמע דבודאי קאמר דהוא הוא ולא כ' דצריך לבדוק אחריו א"ו ולא מהני ביה בדיקה ועוד דהרי הטור מיירי אפי' אם נתערב בהם ספק ממזר כמ"ש ב"י והמ"מ והרמב"ן ורשב"א וב"ח כו' ג"כ דלאו דוקא בודאי ממזר מיירי הטור אלא ה"ה ספק ממזר בקוראין אותו ממזר ושותק הוכחה שהוא הוא הספק עכ"ל א"כ לפי מ"ש התוס' בכתובות דף י"ד בד"ה אלמנת עיפה לחלק בין אלמנה גופה לבתה דאלמנה כשרה מכח ס"ס משום דהי' לה חזקת כשרות ובתה פסולה משום דאין לה חזקת כשרות א"כ גם כאם אם נאמר כל זמן שלא נבדוק זה ששותק כל המשפחה כשרים דנתברר פסולים בזה ששותק א"כ כל המשפחה בחזקת כשרות קודם בדיקתו של זה ושוב לא ממהני בהם ספק ספקא אחר בדיקתו של זה כמו באלמנה גופה וכל המשפחה מותרין וא"כ יהיה קולא בזה מכח שתיקתו של זה ובודאי לא יעל על דעת שום אדם לומר כן א"ו כדברי הט"ז דזה ששותק לא מהני ביה בדיקה ולעולם הוא פסול ומשפחתו כשרים עכד"ה):
שלא בשעת מריבה זה דעת הראב"ד ותמהתי כיון דמסיק שלא בשעת מריבה פסול מי ששותק ל"ל החילוק שחילק תחלה בין דורות הראשונים שהיו מענישים כראוי שלא די בחילוק זה לחוד לומ' דאין פסול שיתוק אלא שלא בשעת מריבה אבל בשעת מריבה שבח הוא לו וכמאמר הכ' כבוד לאיש שבת מריב:
באר היטב
(ט) ולמשפחתו: ולא אמרינן דזה השותק הוא הפסול ושאר בני המשפחה אין צריך בדיקה אלא החשש במשפחה כול' ב"ש דלא כח"מ.
(י) א': קשה אם נתערב בה למה לי דזה שותק ת"ל דצריך בדיקה כיון שנתערב בה א' מפסולים ותירץ הב"ש דנ"מ אם נתערב ספק ממזר מותר לישראל לישא אשה מן משפחה זו כמבואר לקמן ומ"מ אם שתקה מחזיקי' אוחה שהיא ממזרת. גם נ"מ אם נתערב ספק חלל או אלמנה ממשפחה זו אם נשאת לא תצא כמבואר בסעיף ה' אבל אם שותקת תצא. וב"ח וח"מ תירצו בע"א.