בית שמואל על אבן העזר ב
סעיף א עריכה
(א) שיש בה שום פיסול: היינו פסול דאסורה לו היינו משום חשש ממזר או חללה לכ"ג וכה"ג:
(ב) משום ממון: ה"ה הנושא בלא ממון נמי איכא עונש אלא כוונתו לדייק אם נושא אשה בשביל ממון וליכא בה פסול משפחה ליכא איסור ומ"ש בסמוך שאינו ממון של יושר היינו כשרוצה לעגן אותה בשביל ממון כ"כ בח"מ:
סעיף ב עריכה
(ג) בחזקת כשרות: בטור כתב בשם הרמ"ה מי שאין משפחתו ידועה לנו לא אמרינן שהוא בחזקת כשרות כי חיישינן שמא ממזר או עבד הוא וצריך ראיה ליוחסין וכ"כ המגיד פ"כ ה"ה בתירוץ ראשון דאף הרמב"ם ס"ל כן וכן משמע ברש"י פ"ב דכתובות, ותוספת והרא"ש והר"ן ס"ל אפילו מי שאין משפחתו ידועה לנו לא חיישינן שמא ממזר הוא אלא לענין חשש כהונה צריך ראיה והב"י וב"ח מחולקים בפי' דבריהם כי י"ל חשש כהונה היינו לשמש ע"ג מזבח צריך ראי' אבל לישא לכהן אין חוששים משום חללה גם י"ל אפילו לישא לכהן נמי איכא חשש שמא חללה היא, והמגיד כתב שם לתירוץ שני דהרמב"ם ס"ל אפילו לישא לכהן חיישינן שמא חללה היא, ולכאורה קשה דהא משמע מרמב"ם פי"ט ובסמוך הביא לשונו דוקא כששנים מעידים שנתערב משפחה חלל אז חיישינן משום חלל אבל בלא עדים לא חיישינן ואפשר כוונת המגיד בתירוץ השני ג"כ אם משפחתו א"י לנו ס"ל להרמב"ם דחיישינן שמא חלל הוא לא חיישינן משום ממזר ולתירוץ הראשון ס"ל להרמב"ם אם אין משפחתו ידוע לנו חיישינן משום ממזר ושני תירוצים שלו איירי דאין משפחתו ידוע לנו ובסמוך איירי דמשפחתו ידוע לנו גם י"ל כשיש עדים שנתערב חלל אז צריכים בדיקה ד' אמהות אבל כשליכא עדים א"צ בדיקה ד' אמהות, ובסימן אח"ז מבואר דהמחבר נמי ס"ל מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישינן שמא ממזר הוא לכן יש להחמיר מי שא"י לנו יש לחוש שמא ממזר הוא ולישב הסוגיא ודברי הטור הארכתי, וע"א נאמן לענין תרומה דרבנן ולנ"כ אבל לא להשיאו אשה ועיין לקמן:
(ד) ועז פנים: כתב הב"י בכהן ליכא חשש זה אפי' אם הוא ע"פ ובדרישה כתב כיון שהוא ע"פ ומרבה מריבה חיישינן אפילו בכהן:
(ה) וכן מי שיש לו ע"פ ואכזריות וכו': ובש"ס איתא ג' סימנים יש בישראל ביישנים רחמנים וג"ח כל שיש לו ג' סימנים וכו' וכל שאין לו ג' סימנים אין ראוי לדבק בו צ"ל שאין לו ג' סימנים כלל אבל אם יש א' מסימנים אלו ראוי לדבק בו וגבעונים היה ניכר בהם שאין להם שום סי':
סעיף ג עריכה
(ו) והוא שיעידו שנים: כ"כ הרמב"ם אבל רש"י פי' שקראו שנים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמור:
(ז) לוים או ישראלים: לשיטת ר"י ורמב"ם אפילו אם נתערב ממזר או נתין מ"מ יש חילוק בין המשפחות כי משפחות כהנים מיוחסים טפי ולא שכיח בהם פסולים מיהו לשאר פוסקים בחשש חלל היינו פסול כהונה א"צ לבדוק אלא ח' אמהות אבל חשש שפסול לישראל היינו ממזר צריך לבדוק י' אמהות:
(ח) עשרה אמהות: ולא אבות משום גברי אית להו קטטה ומריבה ביוחסים הם מינצו ואלו היה איזה פסול באבות היה מפורסם אבל נשים לאו ביוחסים מינצו ואינו מפורסם הפסול לכן חיישינן טפי בנשים וא"ל למה חיישינן לאם אביה משום ממזרת ולא אמרינן אם אם אביה היתה ממזרת א"כ אביה הוא ממזר ולמה אינו מפורסם וי"ל כיון דממזר הוא מצד האם אינו מפורסם:
(ט) אבל אשה וכו': לפי' רש"י שהבאתי בסמוך דליכא עדות גמור שנתערב ממזר שפיר אבל לרמב"ם דאיכא עדות גמור קשה למה א"צ בדיקה הלא היא מוזהר' שלא תשא ממזר דקי"ל כל שהוא מוזהר היא ג"כ מוזהר' ואפשר משום כ"א ממשפחה הוא ספק ממזר ומן התורה כשר לכן היא דאינה מוזהר' על חלל וא"צ בדיקה משום חלל מ"ה לא החמירו חז"ל דצריכה בדיקה משום חשש ממזר כמ"ש ברש"י לפי שיטתו דליכא עדות גמור ולא החמירו חז"ל עליה לבדוק כיון דמדאורייתא א"צ בדיקה משום חללה כן הוא לפי' הרמב"ם אפילו אם איכא עדות גמור א"צ בדיקה, מיהו בעל המאור ובמלחמות ה' חולקים עליו וס"ל משום חשש ממזר צריכה היא לבדוק אחריו ומכ"ש כשיש עדים שנתערב ממזר וכן הוא לפרש"י לכן פרש"י דליכא עדות גמור משום דס"ל כשיש עדות גמור צריכה היא לבדוק אחריו ויש להחמיר:
סעיף ד עריכה
(י) או חלל: למ"ש רס"ז לרמב"ם אפי' אם לא קראו אותו ושותק חיישינן משום חלל הוא צ"ל כשקראו אותו ושותק בודקין אותו ד' אמהות אבל משום חשש בעלמא א"צ בדיקה ד' אמהות:
(יא) חוששין לו ולמשפחתו: אפי' אם קוראים לו ושותק לא מהני להכשיר משפחתו אלא החשש המשפחה במקומו עומד ולא כח"מ וכ"כ בפרישה דלא מהני להכשיר את המשפחה:
(יב) שנתערב בה: וקשה אם נתערב בה למה לי דזה שותק ת"ל דצריך בדיקה כיון שנתערב בה א' מפסולים וכן הקשה ב"ח וח"מ רוצה לתרץ אם נתערב ושותק אז אמרי' דזהו הפסול ושאר בני המשפחה א"צ בדיקה וכבר כתבתי דליתא גם מדברי רמ"א מוכח דליתא דהא קאי על דברי המחבר שכתב חוששין לו ולמשפחתו ש"מ כל המשפחה צריכה בדיקה וב"ח כתב כשיש עדים שנתערב צריך בדיקה ד' אמהות וכאן איירי דליכא עדים שנתערב אלא חשש בעלמא הוא וגוף הדין זה כתבו בשם ר"י וי"ל ר"י כתב כן על הסוגיא דהעיד ר' יהושע על אלמנות עיסה להכשיר כל שאין בה שתוק ממזר וחלל אבל אם שתקה מחזיקים אותה שהיא ממזרת או חללה ע"ז כתב הא דפוסל ר"י כששתקה היינו דוקא כשנתערב במשפחה א' מפסולים וס"ל לר"י כל אלמנה ממשפחה זו כשירה ומ"מ אם שתקה היא פסולה ולמה דקי"ל כר"ג אם נתערב פסול כל אלמנה פסולה לא נ"מ מזה אלא נ"מ שתיקה אינו פוסל גם נ"מ אפילו לר"ג אם נתערב במשפחה ספק ממזר מותר ישראל לישא אשה מן משפחה זו כמ"ש לקמן מ"מ אם שתקה מחזיקי' אותה שהיא ממזרת, גם נ"מ אם נתערב ספק חלל או אלמנה ממשפחה זו אם נשאת לא תצא אבל אם שותקת תצא:
סעיף ה עריכה
(יג) אסורה לכהן לכתחלה: בש"ס אוקמיה אליבא דר"ג כשהיא אינה אומרת ברי שבעלה כשר היה אבל אם אומרת ברי מודה ר"ג דכשרה לכהונה מיהו י"ל לדידן דלא קי"ל כר"ג באומרת ברי לכשר נבעלתי וקי"ל דאין נאמנת אפילו אם איכא רוב כשרים כמ"ש בסי' ו' א"כ ה"נ לא מהני ברי שלה וכן משמע מלשון הרמב"ם והיינו לשון המחבר דסתם וכתב דאסורה לכהן משמע אפילו אם אומרת ברי, מיהו ק' למ"ש הב"י סוף ס"ו דר"ג בעצמו מודה פנויה שנתעברה דאסור לישא לכהן אא"כ דאיכא תרי רובי כשירים א"כ מה מקשה לר"ג בסוגיא זו מהא דר"ג אוסר אלמנות עיסה היינו שנתערב ספק חלל דהא בספק חלל לא שייך תרי רובי והיה נראה להוכיח מזה בספק חלל ואיכא חד רוב דומה לשאר איסור כשיש תרי רובי לפ"ז מוכח דמהני ברי דידה /דהא/ בתרי רובי מהני ג"כ ברי דידה ומסוגיא זו נשמע דפליגי ר"ג ור"י כשאינה אומרת ברי דבעלה כשר היה כמ"ש גם אינה שותקת כשאומרים לה דהיא ממזרת או חללה בזו ס"ל לר"ג דאסורה לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא אבל שותקת כשאומרים לה שהיא ממזרת או חללה י"ל דתצא כיון דיש תערובת במשפחה זו כמ"ש בסמוך:
(יד) אבל בתה וכו': כן מדייק הב"י מרמב"ם ותוס' אבל אין מוכרח ומתוס' כתובות דף י"ד יש לדייק אפכא דהא הקשו שם למה הבת אסורה טפי מאלמנה דהא ס"ס הוא ובעלמא מקילין בס"ס ותרצו מעל' עשו ביוחסין כמו בשני רובי ושם קי"ל דלא תצא אם ליכא תרי רובי כמ"ש בסי' ז', מיהו י"ל דתצא מטעם אחר משום דלא הוי ס"ס גמור דהא קי"ל ס"ס צריך להיות בגוף א' אבל ספק א' בגוף וא' בתערובות לא הוי ס"ס א"כ לא הוי ס"ס גמור וכן הקש' האלוף התורני נר ישראל כ"ש מהר"ר הילמן נר"ו מק"ק פראג וקושיא זו ל"ק כי אם בבתולה וכהן בא לישא אותה כי בישראל הבא לישא מן המשפחה אשר נתערב ספק ממזר שפיר הוי ס"ס משום ספק ממזר דאורייתא כשר ובאיסור דרבנן קי"ל אפילו ס"ס כזה הוי ס"ס כמ"ש בי"ד שם גם אם כהן בא לישא אלמנה מן המשפחה אשר נתערב בה /ספק/ חלל י"ל כיון דיש לה חזקת כשרות [יש לדחות ולומר דלא עדיף חזקה זו מחזקת בהמה אשר מחמת הרוב מחזיקין בחזקת כשירות ומ"מ לא אמרינן ס"ס כזה] אבל אם נשא בתה י"ל דתצא משום דלא הוי ס"ס גמור, מיהו י"ל דל"ד דינים הללו לדינים איסור והיתר דהא לפי' קמא דרש"י לא הוי ס"ס לגמרי דהא פי' אלמנת עיסה כגון שזרק בעל הראשון לאמו (לה) גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת זו ספק גרושה ספק אלמנה ונשאה כהן והוליד ממנה בן ונקרא בש"ס ס"ס כיון דבאמו היה הספק וזהו שבאה מחמת בנה קרי לה ס"ס אף על גב בעלמא בוודאי לא מהני, ועל דברי הטור לכאורה קשה למה כתב ישראל א"צ לחוש משום שכולם טהורים לעתיד ת"ל דהוי ס"ס כהנ"ל:
(טו) ויש מקילין: כ"כ ב"י סוף סימן ז' בשם ר"ת והיינו מ"ש תוס' שם דף י"ד דר"ת גורס בברייתא איזהו עיסה וקאי על הבת:
(טז) וה"ה אם נתערב וכו': כ"כ הרמב"ם ודינים הללו נובעים מסוגיא הנ"ל דפליגי רבן גמליאל ור' יהושע באלמנת עיסה היינו שנתערב במשפחה זו ספק חלל ויש כאן אלמנה ממשפחה זו ויש ס"ס העיד ר"י להכשיר אר"ג מה אעשה הכהנים שומעים לרחק ולא לקרב נשמע מזה אם היה בכה"ג חשש לישראל כגון שנתערב ספק ממזר אפילו ר"ג מודה דכשרה דהא הוי ס"ס ולא החמיר אלא רק לכהונה לפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ם וה"ה אם נתערב וכו' איירי נמי לענין אם היא מותרת לכהן וקאמר בממזר הדין כמו בחלל ויש חילוק בין ספק לבין ודאי וכ"כ בדרישה, אלא הב"י סוף סימן ז' מפרש דברי הרמב"ם דאיירי בישראל דאסורה לו לכתחילה אם נתערב במשפחה ספק ממזר וע"כ צ"ל דאיירי אם בא לישא בת מן משפחה זו דהא אלמנת ממזר מותרת לישראל אלא ע"כ דנושא בת אף על גב דהב"י מדייק מרמב"ם אם נושא בתה תצא צ"ל דוקא כהן אם נושא בת תצא אבל ישראל הנושא לא תצא כל זאת צ"ל לפירושו אבל עיקר כמ"ש וכן הוא דעת מהרש"ל וטורי זהב אם נתערב ספק ממזר במשפחה מותר ישראל לישא מן אותה משפחה אף לכתחלה ומ"ש הטור סוף סימן ז' ישראל שנתערב ספק איסור אסור לישא מן אותה משפחה ט"ס הוא וצ"ל שנתערב איסור וכן מגיה מהרש"ל ודברי הד"מ מ"ש לפרש דברי הטור דחוקים הם:
(יז) אם נתערב: היינו אם יש עדים שנתערב ודאי ממזר אז אסור ישראל לישא מן משפחה זו, אבל אם יצא קול שנתערב ודאי ממזר אין איסור ומותר ישראל לישא מן משפחה זו וכ"כ ב"ח, גם נראה אפילו כהן א"צ לחוש אם יצא קול שנתערב במשפחה זו ודאי חלל דהא כ' הרמב"ם דדווקא אם העידו עדים שנתערב חלל צריך בדיקה ואיך כתב כאן אסור עד שיבדוק ולא כתב דבדיקה זו לאו כבדיקה שכתב לפני זה כמ"ש בסעיף ג' ש"מ דסבירא ליה דא"צ לחוש אלא אם העדים מעידים שנתערב במשפחה חלל, אבל אם יצא קול אין לחוש, ובזה נדחה דברי ב"ח מ"ש בסי' ז' לפרש דברי הטור דאיירי בסי' זה בקול היוצא דנתערב פסול אז א"צ לחוש בספק חלל שיצא הקול שנתערב ספק חלל אבל אם יצא הקול שנתערב ודאי חלל צריך לחוש וליתא:
(יח) כיון שנטמעה: בש"ס קאי על ממזר ופרש"י שלא נודע פיסולו ולכאורה קשה הא קי"ל ממזר לא חי והיינו אינו חי יב"ח כמ"ש בספר חסידים דאינו חי כמו טרפה דאינו חי, ואפשר במקומו היה ידוע ואז חי ואחר כך הלך למקום אחר ונושא אשה ושם א"י אם הוא ממזר:
(יט) נטמעה: הר"ן כתב ראיה לדין זה מדמצינו אליהו לא יגלה לעתיד הפסולים שנטמעו דאף על גב הכל גלוי לו עוד איתא בש"ס אר"י היכלא בידינו הוא לגלות אלא כיון שנטמעה נטמעה ותו איתא שם עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלות' מכל זה נשמע אפילו אם ידוע לשנים שנטמאה באיזה משפחה פסול אין ראוי לגלות כמה דמצינו בש"ס דלא היו מגלים אף על גב דהיה ידוע לחכמים, עוד נראה מש"ס הנ"ל דוקא ממזרים ונתינים דאינן ראוים לבוא בקהל ונטמעו אין מגלין אבל חללין דיש להם תקנה להתחתן בישראלים מגלים גם אלי' לעתיד יגלה לכן אמר רבי יוסי ממזרים ונתינים טהורים לעתיד ואיירי שנטמעו כמו שכתב הר"ן ומ"מ נקיט ממזרים ונתינים ש"מ חללים מגלים:
סעיף ו עריכה
(כ) וכל זה בע"ה שאינו מדקדק: עיין ב"י ודרישה וב"ח אפילו אינו עובר להכעיס מ"מ כיון שעובר על מצות ויודע המצוה נאמר עליו הם שקץ ובנותיהם שקץ ומ"ש הטור דעובר להכעיס עיין בדבריהם:
סעיף ט עריכה
(כא) ולא זקן ילד': כתב בח"מ אם היא מרוצה לישא אותו מותר:
סעיף י עריכה
(כב) ואם הודיע: והקשה הב"י על הטור שכתב דין זה בשם הרמב"ם הא מבואר כן בש"ס דאמר ר"נ מאן הויא ליומא ובט"ז מתרץ די"ל לפי התירוץ אחרון שם דאמר רבנן יחודי הוי מייחדי ולא בא עליה נדחה תירץ קמא וליומא אסור אפילו אם הוא מודיע אלא הרמב"ם פוסק אף לפי המסקנ' לא נדחה זאת ומותר אם מודיע:
סעיף יא עריכה
(כג) ואדם גדול: הרי"ף והרא"ש לא הביאו את זאת משמע דלא ס"ל את זאת ועיין ב"י ביורה דעה סי' קצ"ב וי"ל כמ"ש בשם הט"ז דס"ל לפי התירוץ האחרון יחודי הוי מיחדי תו לא אמרי' תירוץ קמא שאני רבנן דפקיע שמייהו: