שולחן ערוך אבן העזר ב ה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

משפחה שנתערב בה ספק חלל, כל אשה כשרה שנשאת לאחד מאותה משפחה והתאלמנה, אסורה לכהן לכתחילה, ואם נשאת לא תצא, מפני שהם שתי ספקות: שמא זו אלמנת אותו חלל, ואם נאמר שהיא אלמנתו, שמא אינו חלל.

הגה: ויש אומרים דוקא אלמנה דהוה לה חזקת כשרות אבל בתה אפילו נשאה תצא. ויש מקילין ואומרים דאין חלוק בינה לבתה (ב' הדעות בבית יוסף בסוף סימן סז).

אבל אם נתערב בה חלל ודאי, כל אשה מהם אסורה עד שיבדוק, ואם נישאת תצא. והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי:

הגה: וכל זה דוקא למי שיודע בדבר. אבל משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פיסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא. ומכל מקום כשר הדבר לגלות לצנועין (כך משמע מהר"ן פרק י' יוחסין). ודווקא משפחה שנטמעה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה, מגלין הפסולים ומכריזין עליהם כדי שיפרישו מהם הכשרים (שם בהגהות אלפסי). ועיין בחשן משפט סימן ל"ה מי נאמן להעיד על משפחות:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ח) אבל בתה אפילו נשאת תצא:    בגמ' בקידושין דע"ה ע"א מבואר דהמכשירי' באלמנ' לכתחילה מודים בבתה דאסורה עכ"פ לכתחילה ורשב"ג דמחמיר אמר דכל שאין אתה נושא בתה אין אתה נושא אלמנתו אבל דהבת אפילו נשאת תצא אפי' בס"ס זה לא מצינו מבואר והדקדוק שדקדק הב"י והכ"מ מדברי הרמב"ם אינו כדאי לבנות ע"ז יסוד ולחדש דין זה גם בדברי התוס' (בכתובו' דף י"ד בד"ה אלמנת עיסה ובד"ה תנו רבנן) לא נזכר אף שיש חילוק בין בת לאלמנה היינו לכתחלה אבל לא שתצא הבת ועיין בב"י לקמן סוף סימן ז' כן שם הובא בטור מקור דין זה:

(ט) והיודע פיסולה אינו רשאי לגלותה:    לפי זה ערער תרי שנתבאר לעיל (תחלת סעיף ג') שהעידו שנים שנתערב במשפחה פסול ממזר או חלל עשו שלא כדין שהעידו מה שאין ראוי לגלות אבל קשה מאחר דפסק לפני זה (בסעיף זה) בספק אחד דאסור ואם נשאת תצא איך אין מצוה לגלות דהיום או למחר יבואו עדים ויהיו הבנים ספק ממזרים ועל הר"ן שממנו (נובע דברי הרב מהרמ"א בהגה זו) שכתב זה אין לתמוה דהוא אפשר מיירי בפסול שאינו מבור' רק שחשש קול יוצא ועל זה קאי דא"צ להודיע רק לצנועים אבל שני עדים שיודעין מתערובות פסול רחוק לומר שלא יעידו מאחר שהבנים כשיודעו הם ספק ממזרים:

בית שמואל

(יג) אסורה לכהן לכתחלה:    בש"ס אוקמיה אליבא דר"ג כשהיא אינה אומרת ברי שבעלה כשר היה אבל אם אומרת ברי מודה ר"ג דכשרה לכהונה מיהו י"ל לדידן דלא קי"ל כר"ג באומרת ברי לכשר נבעלתי וקי"ל דאין נאמנת אפילו אם איכא רוב כשרים כמ"ש בסי' ו' א"כ ה"נ לא מהני ברי שלה וכן משמע מלשון הרמב"ם והיינו לשון המחבר דסתם וכתב דאסורה לכהן משמע אפילו אם אומרת ברי, מיהו ק' למ"ש הב"י סוף ס"ו דר"ג בעצמו מודה פנויה שנתעברה דאסור לישא לכהן אא"כ דאיכא תרי רובי כשירים א"כ מה מקשה לר"ג בסוגיא זו מהא דר"ג אוסר אלמנות עיסה היינו שנתערב ספק חלל דהא בספק חלל לא שייך תרי רובי והיה נראה להוכיח מזה בספק חלל ואיכא חד רוב דומה לשאר איסור כשיש תרי רובי לפ"ז מוכח דמהני ברי דידה /דהא/ בתרי רובי מהני ג"כ ברי דידה ומסוגיא זו נשמע דפליגי ר"ג ור"י כשאינה אומרת ברי דבעלה כשר היה כמ"ש גם אינה שותקת כשאומרים לה דהיא ממזרת או חללה בזו ס"ל לר"ג דאסורה לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא אבל שותקת כשאומרים לה שהיא ממזרת או חללה י"ל דתצא כיון דיש תערובת במשפחה זו כמ"ש בסמוך:

(יד) אבל בתה וכו':    כן מדייק הב"י מרמב"ם ותוס' אבל אין מוכרח ומתוס' כתובות דף י"ד יש לדייק אפכא דהא הקשו שם למה הבת אסורה טפי מאלמנה דהא ס"ס הוא ובעלמא מקילין בס"ס ותרצו מעל' עשו ביוחסין כמו בשני רובי ושם קי"ל דלא תצא אם ליכא תרי רובי כמ"ש בסי' ז', מיהו י"ל דתצא מטעם אחר משום דלא הוי ס"ס גמור דהא קי"ל ס"ס צריך להיות בגוף א' אבל ספק א' בגוף וא' בתערובות לא הוי ס"ס א"כ לא הוי ס"ס גמור וכן הקש' האלוף התורני נר ישראל כ"ש מהר"ר הילמן נר"ו מק"ק פראג וקושיא זו ל"ק כי אם בבתולה וכהן בא לישא אותה כי בישראל הבא לישא מן המשפחה אשר נתערב ספק ממזר שפיר הוי ס"ס משום ספק ממזר דאורייתא כשר ובאיסור דרבנן קי"ל אפילו ס"ס כזה הוי ס"ס כמ"ש בי"ד שם גם אם כהן בא לישא אלמנה מן המשפחה אשר נתערב בה /ספק/ חלל י"ל כיון דיש לה חזקת כשרות [יש לדחות ולומר דלא עדיף חזקה זו מחזקת בהמה אשר מחמת הרוב מחזיקין בחזקת כשירות ומ"מ לא אמרינן ס"ס כזה] אבל אם נשא בתה י"ל דתצא משום דלא הוי ס"ס גמור, מיהו י"ל דל"ד דינים הללו לדינים איסור והיתר דהא לפי' קמא דרש"י לא הוי ס"ס לגמרי דהא פי' אלמנת עיסה כגון שזרק בעל הראשון לאמו (לה) גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת זו ספק גרושה ספק אלמנה ונשאה כהן והוליד ממנה בן ונקרא בש"ס ס"ס כיון דבאמו היה הספק וזהו שבאה מחמת בנה קרי לה ס"ס אף על גב בעלמא בוודאי לא מהני, ועל דברי הטור לכאורה קשה למה כתב ישראל א"צ לחוש משום שכולם טהורים לעתיד ת"ל דהוי ס"ס כהנ"ל:

(טו) ויש מקילין:    כ"כ ב"י סוף סימן ז' בשם ר"ת והיינו מ"ש תוס' שם דף י"ד דר"ת גורס בברייתא איזהו עיסה וקאי על הבת:

(טז) וה"ה אם נתערב וכו':    כ"כ הרמב"ם ודינים הללו נובעים מסוגיא הנ"ל דפליגי רבן גמליאל ור' יהושע באלמנת עיסה היינו שנתערב במשפחה זו ספק חלל ויש כאן אלמנה ממשפחה זו ויש ס"ס העיד ר"י להכשיר אר"ג מה אעשה הכהנים שומעים לרחק ולא לקרב נשמע מזה אם היה בכה"ג חשש לישראל כגון שנתערב ספק ממזר אפילו ר"ג מודה דכשרה דהא הוי ס"ס ולא החמיר אלא רק לכהונה לפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ם וה"ה אם נתערב וכו' איירי נמי לענין אם היא מותרת לכהן וקאמר בממזר הדין כמו בחלל ויש חילוק בין ספק לבין ודאי וכ"כ בדרישה, אלא הב"י סוף סימן ז' מפרש דברי הרמב"ם דאיירי בישראל דאסורה לו לכתחילה אם נתערב במשפחה ספק ממזר וע"כ צ"ל דאיירי אם בא לישא בת מן משפחה זו דהא אלמנת ממזר מותרת לישראל אלא ע"כ דנושא בת אף על גב דהב"י מדייק מרמב"ם אם נושא בתה תצא צ"ל דוקא כהן אם נושא בת תצא אבל ישראל הנושא לא תצא כל זאת צ"ל לפירושו אבל עיקר כמ"ש וכן הוא דעת מהרש"ל וטורי זהב אם נתערב ספק ממזר במשפחה מותר ישראל לישא מן אותה משפחה אף לכתחלה ומ"ש הטור סוף סימן ז' ישראל שנתערב ספק איסור אסור לישא מן אותה משפחה ט"ס הוא וצ"ל שנתערב איסור וכן מגיה מהרש"ל ודברי הד"מ מ"ש לפרש דברי הטור דחוקים הם:

(יז) אם נתערב:    היינו אם יש עדים שנתערב ודאי ממזר אז אסור ישראל לישא מן משפחה זו, אבל אם יצא קול שנתערב ודאי ממזר אין איסור ומותר ישראל לישא מן משפחה זו וכ"כ ב"ח, גם נראה אפילו כהן א"צ לחוש אם יצא קול שנתערב במשפחה זו ודאי חלל דהא כ' הרמב"ם דדווקא אם העידו עדים שנתערב חלל צריך בדיקה ואיך כתב כאן אסור עד שיבדוק ולא כתב דבדיקה זו לאו כבדיקה שכתב לפני זה כמ"ש בסעיף ג' ש"מ דסבירא ליה דא"צ לחוש אלא אם העדים מעידים שנתערב במשפחה חלל, אבל אם יצא קול אין לחוש, ובזה נדחה דברי ב"ח מ"ש בסי' ז' לפרש דברי הטור דאיירי בסי' זה בקול היוצא דנתערב פסול אז א"צ לחוש בספק חלל שיצא הקול שנתערב ספק חלל אבל אם יצא הקול שנתערב ודאי חלל צריך לחוש וליתא:

(יח) כיון שנטמעה:    בש"ס קאי על ממזר ופרש"י שלא נודע פיסולו ולכאורה קשה הא קי"ל ממזר לא חי והיינו אינו חי יב"ח כמ"ש בספר חסידים דאינו חי כמו טרפה דאינו חי, ואפשר במקומו היה ידוע ואז חי ואחר כך הלך למקום אחר ונושא אשה ושם א"י אם הוא ממזר:

(יט) נטמעה:    הר"ן כתב ראיה לדין זה מדמצינו אליהו לא יגלה לעתיד הפסולים שנטמעו דאף על גב הכל גלוי לו עוד איתא בש"ס אר"י היכלא בידינו הוא לגלות אלא כיון שנטמעה נטמעה ותו איתא שם עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלות' מכל זה נשמע אפילו אם ידוע לשנים שנטמאה באיזה משפחה פסול אין ראוי לגלות כמה דמצינו בש"ס דלא היו מגלים אף על גב דהיה ידוע לחכמים, עוד נראה מש"ס הנ"ל דוקא ממזרים ונתינים דאינן ראוים לבוא בקהל ונטמעו אין מגלין אבל חללין דיש להם תקנה להתחתן בישראלים מגלים גם אלי' לעתיד יגלה לכן אמר רבי יוסי ממזרים ונתינים טהורים לעתיד ואיירי שנטמעו כמו שכתב הר"ן ומ"מ נקיט ממזרים ונתינים ש"מ חללים מגלים:

ט"ז

באר היטב

(יא) לבתה:    וכ"ד האחרונים.

(יב) ממזר:    היינו אם יש עדים אז אסור ישראל לישא מן משפחה זו אבל אם יצא קול שנתערב אין איסור ומותר לישראל לישא מן משפחה זו ב"ש ע"ש.

(יג) נטמעה:    אפי' אם ידוע לשנים שנטמעה באיזה משפחה פסול אין ראוי לגלות ב"ש. וח"מ חוכך בזה דהאיך אין לגלות דהיום או מחר יבאו עדים ויהיו הבנים ספק ממזרים ע"ש. ודוקא ממזרים ונתינים דאין ראוים לבא בקהל ונטמעו אין מגלים אבל חללין דיש להם תקנה להתחתן בישראל מגלים ב"ש. וא"ל הא קי"ל ממזר דלא ידוע אינו חי ומבואר בספר חסידים אפי' יב"ח אינו חי וא"כ האיך אשכחן דנטמעו ממזרים: תירוץ ב"ש דאיירי במקומו היה ידוע ואז חי ואח"כ הלך למקום אחר ונושא אשה ושם א"י אם הוא ממזר.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש