שאגת אריה/א

שאלה אי הלכה כמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא או לא. אם תמצי לומר קריאת שמע דאורייתא אכתי צריך לברורי עד כמה הוא חייב לקרות מן התורה: אי אפילו שמע והיה אם שמוע תרוויהו דאורייתא, או דילמא מדאורייתא בפרשת שמע לחוד סגי, או אפילו בפסוק ראשון של שמע ישראל נמי סגי מדאורייתא:

תשובה בפרק מי שמתו (ברכות כא.): "אמר רב יהודה (אמר שמואל): ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - אינו חוזר וקורא. ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר - חוזר ואומר. מאי טעמא? קריאת שמע דרבנן, אמת ויציב דאורייתא. ורבי אלעזר אמר: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - חוזר וקורא, ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל". וכתב הרי"ף: "ולית הלכתא כשמואל דאמר קריאת שמע דרבנן, דקיימא לן קריאת שמע דאורייתא". עד כאן. וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל. ולא ביארו דבריהם, אמאי לא קיימא לן כשמואל דאמר קריאת שמע דרבנן? ואדרבא, מצד הסברא היה נראה דקיימא לן כשמואל לגבי רבי אלעזר, דהוי כתלמיד לגבי שמואל כדמוכח בש"ס בכמה דוכתי. ורבי יוחנן דפליג עליה דרבי אלעזר התם ואמר : "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו", מכל מקום לא גלי דעתיה כמאן סבירא ליה.

והכסף משנה כתב בפרק ב' מהלכות קריאת שמע: "ונראה לי דנפקא להו מדאשכחן כמה ברייתות דדיינו דיני קריאת שמע מקראי ומשמע דראיות גמורות נינהו. ולשמואל נצטרך לומר דאסמכתות הם". עד כאן. ואין בדבריו טעם, וכי נתחכם יותר משמואל? דוודאי ידע כל הני ברייתות, ובמתניתין נמי תנן בפרק קמא דברכות (ברכות י:): "בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבוקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורין כדרכם שנאמר ובלחתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין". וכי לא ידע שמואל ממתניתין? ואפילו הכי סבירא ליה דקריאת שמע דרבנן!

אבל נראה לי, דראיית הפוסקים דקריאת שמע דאורייתא, מהא דאמרינן באותה סוגיא: "מתיב רב יוסף: 'ובשבכך ובקומך'! אמר ליה אביי: ההוא בדברי תורה כתיב". ובפרק קמא דנדרים (דף ח.) אמרינן: "אמר רב גידל אמר רב: האומר 'אשכים ואשנה פרק זה', 'אשנה מסכתא זו', נדר גדול נדר לאלהי ישראל" ופריך: "והא מושבע ועומד הוא, ואין שבועה חל על שבועה! מאי קא משמע לן? דאפילו זרוזי בעלמא? היינו דרב גידל קמייתא!" ומשני: "הא קא משמע לן, כיוון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית משום הכי חל שבועה עליה". ומדקאמר כיוון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית, שמע מינה ד"ובשכבך ובקומך" לאו בדברי תורה כתיב, אלא בקריאת שמע איירי, וקריאת שמע דאורייתא, וכיוון דרב סבירא ליה כרבי אלעזר דקריאת שמע דאורייתא, הוה ליה שמואל יחידאה לגביה. ועוד, דקיימא לן הלכתא כרב לגבי שמואל באיסורי.

והתוספות במנחות בפרק התכלת (דף מג.) גבי הא דתני התם: "'וראיתם אותו וזכרתם' - ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה, איזו זו? קריאת שמע, דתנן: 'מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן", כתבו בפשיטות: "ואיזו זו קריאת שמע. אסמכתא בעלמא דקריאת שמע דרבנן". עד כאן.

ולדבריהם ז"ל נראה לי לפרש, דהא דקאמר אביי דקרא ד"ובשכבך ובקומך" בדברי תורה כתיב, לאו למימרא דפירושא דקרא לשמואל דמיירי בדברי תורה דצריך ללמוד יומס ולילה. דאם כן על כרחך הא דרב דמסכת נדרים דאמר "האומר אשכים ואשנה פרק זה ואשנה מסכת זו, נדר גדול נדר לאלהי ישראל" פליג עליה דשמואל, דלשמואל מושבע ועומד הוא ואין שבועה חל על שבועה, והלכה כרב וכמו שכתבתי.

אלא הכי פירושא, דלשמואל "ובשכבך ובקומך" בדברי תורה כתיב, וכמו שלמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא אין צריך לקרות קריאת שמע רק פעם אחת בזמן שכיבה ופעם אחת בזמן קימה ובהכי סגי ואין צריך לקרות כל זמן שכיבה וכל זמן קימה אלא בפעם אחת לחוד סגי, הוא הדין נמי לשמואל דסבירא ליה בדברי תורה כתיב ההוא קרא ד"ובשכבך ובקומך" היינו שחייב לקרות בזמן שכיבה וקימה דברי תורה איזה דבר מן התורה שירצה ופעם אחת סגי רק שיקרא בזמן שכיבה וקימה בשעה שדרך בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני אדם עומדין כדברי בית הלל. אלא שלמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא, צריך לקרות דווקא פרשת קריאת שמע מן התורה בזמן שכיבה וקימה ולא סגי בשאר דברי תורה, ולשמואל לא ייחד הכתוב ד"ובשכבך ובקומך" לקרות פרשת קריאת שמעי דווקא, אלא בשאר דברי תורה נמי סגי, ד"והיו הדברים האלה וכו' ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" דכתיב בקרא, לאו אפרשת שמע דווקא קיימי, אלא אדברי תורה קאי, והרי בפרשה שניה ד"והיה אם שמוע", נמי כתיב "לדבר בם", ולאו אההיא פרשה לחוד קאי, דפרשיה שניה לכולי עלמא לאו דאורייתא כמו שכתבתי לקמן בס"ד. והאי לדבר בם דפרשה שניה מפרש בגמרא ריש פרק היה קורא (דף יג) דבדברי תורה כתיב והכי קאמר רחמנא אגמירו בנייכו תורה, כי היכי דליגרסו בהו. והכא נמי סבירא ליה לשמואל ד"ודברת בם... בשכבך ובקומך" דפרשה ראשונה אדברי תורה קאי, שמחוייב לקרות בזמן שכיבה וקימה איזה דבר מן התורה, ובפעם אחת שקרא סגי כמו בקריאת שמע לרבי אלעזר. אלא שתקנת חכמים שייחדו דווקא פרשת קריאת שמע לקרותה בזמן שכיבה וקימה. נמצא דלשמואל נמי בקריאת פרשת קריאת שמע לחוד מקיים מצוות עשה של תורה כמו לרבי אלעזר, אלא דלדידיה בשאר פרשיות של תורה נמי מקיים מצווה עשה זו מן התורה וחייב לקרותה בזמן שכיבה וקימה דווקא בזמנים שקבעה תורה.

ולפי זה הא דרב בנדרים לא פליג אהא דשמואל, דוודאי לשמואל נמי הוה מצי לפטורי נפשיה מחיובי דובשכבך ובקומך" בקריאת איזה פרשה שחרית וערבית בזמן שכיבה וקימה. ולא נקט הש"ס שם בנדרים "כיוון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית", אלא דבתר דתקינו רבנן לקרות דווקא פרשת שמע לצאת ידי חובת מצוות "בשכבך ובקומך". ואורחא דמילתא נקט, דכל אדם מוציא את עצמו ידי חובתו ממצוות "בשכבך ובקומך כפי תיקון חכמים שתקנו לצאת ידי חיוב מצווה באמירת קריאת שמע דווקא:

וראיה ברורה לדברי, שהרי מקשה הש"ס שישה סדרים (כינוי לתלמוד) שם אהא דשמואל: "תנן: "בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו". ואי סלקא דעתך אמת ויציב דאורייתא, ליברוך לאחריה!" ומשני: "מאי טעמא מברך? אי משום יציאת מצרים, הא אדכר ליה בקריאת שמע! ונימא הא ולא ליבעי הא? קריאת שמע עדיפא דאית בה תרתי." ויש להקשות, אמאי מקשה אסיפא דמילתא דשמואל "ואי סלקא דעתך אמת ויציב דאורייתא ליברוך לאחריה!" ולא מקשה נמי ארישא דמילתא דשמואל מרישא דמתניתין - ואי סלקא דעתך קריאת שמע דרבנן, אמאי מהרהר קריאת שמע בלבו? מאי שנא קריאת שמע מברכותיה וברכת המזון דלפניו דתנן התם דאין מברך? ואי משום דבקריאת שמע אית בה עול