שבועות כט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו:
ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד:
ולא והא ההוא דהוה בשני שבור מלכא הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא אמר שמואל בטרוף כולהו נמי מיטרף טריפין בשגבו טרוף:
שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו':
השתא משום שבועת ביטוי מיחייב משום שבועת שוא לא מיחייב הרי יצתה שבועה לשוא אמר ר' ירמיה תני אאף על שבועת ביטוי:
מתני' שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים בקרובים וברחוקים בכשרין ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרין ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד ומפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור באחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב (אם) לא אכלתי היום גולא הנחתי תפלין היום משביעך אני ואמר אמן חייב:
גמ' אמר שמואל דכל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה בפיו דמי דכתיב (במדבר ה, כב) ואמרה האשה אמן אמן אמר רב פפא משמיה דרבא מתני' וברייתא נמי דיקא דקתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרין ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד ובפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד דברי רבי מאיר ותניא בברייתא שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו (לו) אמן בין בפני ב"ד בין שלא בפני בית דין בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפרו בהם חייבין דברי רבי מאיר קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן ש"מ אמר רבינא משמיה דרבא מתניתין דהכא נמי דיקא דקא תני שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרין ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו אין מפי אחרים לא וקתני סיפא זה וזה מושבע מפי אחרים חייב קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דענה אמן הא דלא ענה אמן ואלא שמואל מאי קא משמע לן דוקיא דמתניתין קא משמע לן:
רש"י
עריכהאלא - הכי קאמר להו לא על דעתכם כי היכי דתהוי שבועתכם על דעת אחרים ולא יוכלו הם להתירה דנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה:
ולא - הוי נחש עב כקורת בית הבד בתמיה:
והא ההוא - נחש בשני שבור מלכא:
דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא - מלא שלש עשרה אורוות סוסים תבן שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובלעם ובערו בגופו ומת לישנא אחרינא גרסינן ארידתא חבילות:
' - בטרוף. הא דקאמר כקורת בית הבד שיש בו חריצים כך ראיתי נחש מנומר: כולהו נמי מיטרף טריפי ומשני בשגבו טרוף נשבע שהיה טרוף בגבו ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו: קתני לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי אשבועת ביטוי מיחייב אשבועת שוא לא מיחייב בתמיה וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום שוא והרי כשיצאה השבועה מפיו יצאה לשקר על דבר שאי אפשר לו ומאותה שעה הוא עובר אפי' קיים שבועתו:
תני אף על שבועת ביטוי - והכי קאמר אכלה עבר על שבועת שוא לחודה לא אכלה עבר על שתיהן על שבועת ביטוי שלא קיים ועל שבועת שוא אע"פ שקיימה:
מתני' נוהגת באנשים ובנשים כו' - משום דבעי למיתני בשבועת העדות (לקמן ד' ל.) באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים וכו' תני בהנך נוהגת בכל אלו:
ברחוקים - כגון שאתן לפלוני רחוק או קרוב:
בכשרין - לעדות או בפסולין:
מפי עצמו - שמוציא הוא שבועה מפיו כדכתיב קרא והוא הדין נמי למושבע מפי אחרים ואמר אמן כדקתני סיפא ואחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב אבל לא אמר אמן פטור כגון משביעני עליך אם אכלת אם לא אכלת ואמר לו אכלתי או לא אכלתי:
שבועת שוא בקרובין וברחוקים - אמר על האיש שהוא אשה בין קרוב ובין רחוק:
גמ' כמוציא שבועה מפיו - לכל דבר בין להתחייב משום ביטוי דבעינן שיוציא בשפתיו בין לענין שבועת עדות דמחייב ר' מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין:
מתני' וברייתא נמי דיקא - מדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי:
אלא בראויין להעיד - מפרש לקמן למעוטי מלך דתנן (סנהדרין דף יח.) המלך לא מעיד:
עד שיכפרו בו בב"ד - דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר וקרא במושבע מפי אחרים כתיב ושמעה קול אלה אבל מפי עצמו בין בב"ד בין שלא בב"ד חייבין דיליף ליה ר"מ בפרק דלקמן (ד' לא.) בג"ש: משביעני עליכם ואמרו אמן בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד חייבין:
ה"ג קשיין אהדדי - דהא הכא מפי אחרים הוא ומחייב ר"מ שלא בב"ד:
דוקיא דמתני' קמ"ל - אשמעינן דדוקא תנן מפי עצמו בשבועת ביטוי אבל מפי אחרים פטור ודקתני מתניתין סיפא אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב דדוקא בענו אמן תנן כדקתני ואמרו אמן דלא תימא אורחא דמילתא קתני:
תוספות
עריכהכי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו. הא דאמרינן (גיטין דף לו.) נדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה אין ללמוד מכאן דהיינו שנים לחודיה דדלמא דעת הקב"ה שאני ואם תאמר ואותן חרמות שאנו גוזרין על דעת הקב"ה ועל דעת הקהל היאך יש להן היתר דאפי' על דעת הקהל גרידא הוה על דעת רבים ועוד היכי מישתרי בלא חרטה וי"ל דדעת הקהל כך הוא שיתירו כשירצו ואפי' בלא חרטה ומה שמסכימים דעת הקב"ה תקנו הגאונים לחומרא בעלמא ולא דמי למה שהשביע משה שהקב"ה צוה להשביע אבל חרמות שאנו גוזרים הכל תלוי בדעת הקהל לחוד:
גבו טרוף קאמר. במסכת נדרים (ד' כה.) פריך וליתני טרוף ומשני מילתא אגב אורחיה קמ"ל דקורת בית הבד טרוף ונפקא מינה למקח וממכר:
(לעיל ע"א) משום קניא דרבא. נראה דקפץ ונשבע דמסתמא רבא היה יודע הברייתא והיה משביע אותו על דעת המקום ועל דעת ב"ד: שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא. תימה דשניהם שבועת ביטוי דשבועה שאוכל היינו כזית כמו שבועה שלא אוכל דאמר רבא לעיל (ד' כז:) דחייב אם אכל כזית ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה כדאמר רבא נמי לעיל ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל:
שבועת העדות נוהגת באנשים אבל לא בנשים. בריש פרק שבועת העדות נפקא לן מועמדו שני האנשים אם כן אשה פסולה לדון דהא תנן פ' בא סימן (נדה ד' מט: ושם) כל הכשר לדון כשר להעיד והא דכתיב (שופטים ד) והיא שפטה את ישראל איכא למימר שהיתה מלמדת להם הדינים א"נ לפי שהיתה נביאה היו מקבלים אותה עליהם וכן יש בירושלמי מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה מיהו תימה דספ"ק דב"ק (ד' טו. ושם) ובקדושין (ד' לה.) דרשינן מאשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל הדינים ואי אשה פסולה לדון הא לא מיירי לפניהם אלא בכשרים לדון כדדריש פרק המגרש (גיטין ד' פח: ושם) לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים לפניהם ולא לפני הדיוטות וי"ל דקרא איירי בתרוייהו בדיינים ובנידונים וממעט עובדי כוכבים והדיוטות משום דלפניהם קאי אאלהים דמשמע מומחין וקאי נמי אנידונין וכל ישראל האנשים ונשים בכלל זה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/שבועות/פרק ג (עריכה)
קיד א מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה י"ג, סמג לאוין רמא, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף ט"ז:
קטו ב מיי' פ"ב מהל' שבועות הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ז סעיף ב':
קטז ג מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה י"ט:
קיז ד מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ז סעיף ב':
ראשונים נוספים
ת"ש וכן מצינו כשהשביע משה לישראל אמר להן הוו יודעין שלא לדעתבם אני משביעכם אלא לדעתי ודעת המקום כו'. ואסיקנא אלא שמום דלא תיהוי [הפרה] לשבועתייהו כו':
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. תליסר אדריתא תיבנא:
מתני' נשבע לבטל המצוה שלא לעשות סוכה שלא ליטול לולב שלא להניח תפלין זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור:
שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא:
ירושלמי כיצד עושין אומרים לו שיאכלנה מוטב לו לעבור על שבועת שוא ולא על שבועת ביטוי. אמר שלא אוכל ככר זו. שבועה שאוכלנה. הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא. אומרים לו שלא יאכלנה. מוטב לו לעבור על שבועת שוא לחוד ולא על שבועת שוא וביטוי. חזקיה אמר אהן דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא. בשם ריש לקיש אמר אהן דחמי מיטרא נחית ואמר קירי פלי ברכסין [לוקה] משום שבועת שוא. ועוד אמר כ"ד בולאות היו בדרום וכולם חרבו שהיא אמת שנאמר לשוא הכיתי את בניכם וגו':
שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים כו'.
וכן שבועת שוא כו' נוהגת בכל אדם בכשרין ובפסולין וכו':
אמר שמואל כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא מפיו דמי.
ושמואל דיוקא דמתניתין קמ"ל וכו' ופשוטה היא. נתברר דשבועת ביטוי חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד ועל שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור. ועל (שבועת שקר) שבועת העדות ושבועת הפקדון קרבן בזדון ובשגגה:
הדרן עלך שבועות שתים
אמר שמואל בטרוף. פי' רב נתן בעל הערוך בשם רב שרירא גאון ז"ל מושוה כקורת בית הבד שאין מניחין פניה עגולות ומשופעות.
ודכותה בפרק הרואה (ברכות נח,ב) מתחזא כמאן דטרפא מיטרף וכן בפרק מומין אלו פרסותיו רחבות כשל אווז ואמר רב פפא לא תימא דטריפא ולא סדיקא פי' דמרבעא וכן בפרק ד' דמכשירים התורף את הגב פי' הטח להשוותו ובתוספתא דנגעים גבי מקל שמזין בו וראשה טרוף פירוש מרובע והיינו דתריץ שמואל בירושלמי במרובע והתם מקשי ליתני קטן כלומר דמרובע אפילו קטן נמי ליכא דתניא התם רשב"ג אומר אין מרובע בבריות ומפרקינן התם רבי יודן דלית ליה אורחא דתנא מתפס אלא מילה רובה דתנינן גמל הפורח באויר ניתנו עכבר פורח באויר.
ובגמרא דילן התם בנדרים אמרינן וליתני גבו טרוף מילתא אגב אורחיה קמ"ל דקורת בית הבד גבו טרוף למאי נפקא מינה למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחבירו אי גבו טרוף אין אי לא לא.
אמר שמואל בטרוף: פירש בעל הערוך (ערך טרף _ ה) בש"ר שרירא גאון מושוה, כקורת בית הבד שאין מניחין פניה עגולות ומשופעות, ובמסכת נדרים (כה, א) אמר וליתני גבו טרוף, מילתא אגב אורחא קמ"ל דקורת בית הבד גבו טרוף, למאן נ"מ למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחבירו אי גבו טרוף אין אי לא לא.
ולטעמיך לימא להו... כי היכי דלא תיהוי: כתב רש"י: כי היכי דתיהוי שבועה ע"ד אחרים ולא יוכלו הם להתירה דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה. ואין הלשון עולה יפה לפירושו, וי"א שהטעם מפני שהודר על דעת רבים והלכך אין לו הפרה.
ומדקדקים מכאן דנדר שהודר ע"ד ב' עד"ר ננהו ואין לו הפרה, ואינו נכון, משום דלעולם רבים ג' כדאמ' בעלמא (גיטין מו, א) ימים ב' רבים ג', אלא דהכא כיון דאמר על דעת הקב"ה שאני, ומשה רבנו ע"ה לא הוה צריך למי' על דעתי, אלא מפני שנעשה שליח ב"ד בינם לאביהם שבשמים ולומר כדעתי שאתם שומעים כך ציוני המקום ועל דעת כן אני משביע אתכם ואמר על דעת הקב"ה.
ומה שנהגו הצבור להתיר חרמות ונדרים שהחרימו ונדרו ע"ד הב"ה, יש אומרים: שהטעם מפני שלא נאמרו דברים הללו אלא במצוה שהב"ה מצוה אותה לעשותה ונשבעו על דעתו אין לו הפרה לעולם שמצותיו קיימות הן לעולמין ולא איש אל [ויכזב, במדבר כג, יט], אבל מה שנדרו רבים בדבר הרשות וצרפו דעתם לדעת הב"ה כשהם נסמכים להתיר בפתח או בחרטה אף הב"ה נסכם עמהם.
והרמב"ן כתב דטעמא דהכא משום דאמר להו על דעת המקום וכנסת ישראל כדא' בעלמא הוא וב"ד, אבל במה שהצבור משביעין על דעת המקום, יש היתר מפני שאין דעת הקהל מצטרף לאסור שהן עצמן הנשבעין ומתירין עצמן על פי חכם כיחיד.
אבל מכל מקום קשה היאך יכולין עצמן להתיר מה שנדרו, דהא אין חבוש. על כן נראה שהטעם משום דעל דעת כן הם נודרים, והוי דומיא דאשה שבעלה מפר נדריה משום דאמרינן (נדרים עג, ב) דכל אשה נודרת על דעת בעלה נודרת, הלכך דין זה ההיתר כדין הפרת בעל, ומה התם מיגז גייז ואינו מתיר על שעבר הכא נמי מיגז גייז ואינו מתיר מה שעבר.
בטרוף פי' רש"י ז"ל מנומר ופרכינן כולהו נמי מטרף טריפי פי' שהם מנומרים ופרקינן בשגבו טרוף ואין דרך הנחשים להיות מנומרים [אלא] בכריסם ואינו נכון חדא שלא מצינו לשון טרוף על מנומר ועוד שאין הירושלמי מפ' כן והנכון כמו שפי' ר"ח ז"ל ובעל הערוך ז"ל כי טרוף לשון השוייה כמו הטורף את גגו שפי' המחליק והמשוה אותו וגבו טרוף פי' משווה ומרובע וכן אמרו בירושלמי לפי שאין מרובע בבריות:
מתני' וברייתא נמי דייקא פי' מתוך מה שאמרו במשנה וברייתא שנראות כסותרות זו לזו יש לדקדק כן וכדמפ' ואזיל ולשון זה הוא והכי הלכתא שכל העונה אמן כמוציא שבועה מפיו לכל דבר. ובהכי סליק לן פ' שבועות שתים בתרא בס"ד ונתחיל שבועת העדות בס"ד:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה