רש"ש על המשנה/פאה/ד
רש"ש על המשנה מסכת פאה פרק ד
<< · רש"ש על המשנה · מסכת פאה · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ג עריכה
נטל מקצת פאה כו'. נ"ל מדתני מקצת פאה ול"ת נטל פאה. הוא להורות דאף באותה שנשארה ת"י קנסינן ליה וכ"מ ממלת כלום. וראיה לשטת הרמב"ם ולכן ע"כ ר"מ בתוספתא לא פליג על הת"ק וכמ"ש הכ"מ בשם הר"ן וכ"מ בירושלמי ודלא כמ"ש בשנ"א דפליגי. ומעתה דקנסינן ליה אפי' במה שבידו ממילא דגם בסיפא הכי הוא:
ה עריכה
שלש אבעיות כו'. רש"י בישעיה (א' ח') פי' דהוא לשון לקיטה: בתוי"ט ד"ה עד שלא באו כו' פי' הר"ב היינו מרוח כו' וכ"כ הר"ש כו' אבל למאי דתנינן במתני' פירותיו כו'. ובחדושי לפסחים הראיתי כמה מקומות דנקיט פירות ויכוון לתבואה לחוד וא' מהם ברפ"ב דחלה פירות ח"ל כו' חייבים בחלה: שם ח בתו"ח ד"ה משבאו כו'. נ"ל דה"ה לא פדאן דאינו מקדיש דשא"ש כו' ושמא יש לחלק כו'. ול"נ דחל וראי' מקדושין (נ"ד ב') דמבואר שם דאף לר"מ דמע"ש ממון גבוה הוא וא"י ליתנו במתנה מ"מ בטבלייהו יכול ליתנם דמתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמיין ועכ"מ בפ"ג מהלכות מע"ש הי"ז. ועמש"כ רפ"ג דתרומות בס"ד [שוב האיר ה' את עיני ומצאתי הדבר מפורש בירושלמי פ"א דתרומות הלכה א' שמביא שם הא דתנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשים וקרן אחד ורצה לפרש כגון שהקדיש טבל ממורח ותרם הגזבר וכן תני הושעיא אחד המקדיש טבלו כו' ע"ש הרי דהקדש חל על התרומה מדמשלם חומש מחמת הנאתו מהקדש וזה דוחק לומר מחמת טובת הנאה שיש להקדש בה וכמ"ד טה"נ ממון ועוד דמשמע דב' החומשין שווין]: משנה [ט תוס' רע"א אות מ"ג בד"ה לענ"ד תמוה דאיך שייך כו' נ"ב עי' במשנת חכמים באריכות קצת.- מהגרמ"ש]:
י עריכה
אחר היד ואחר המגל. פי' הרע"ב מנדנד ידו כו' והתוי"ט מלא דבריו דזה נקרא אונס והוא דוחק. א' נדנוד מאן דכר שמיה. ב' ראש היד כו' דפליגי בי' טעמם מהו. אבל לפי מה שפי' הרמב"ם בפ' דלקמן מ"ב דגם במחובר איכא לקט אתיא כפשוטה דדרך הקוצרים לקלוט מלא ידו א' קני השבולת ובידו הב' אוחז המגל וקוצרים לזה אמר תוך כו' ר"ל שכבר קלט לתוך היד ותוך המגל ואח"כ נשמט קנה א' או שתיים לעניים אחר כו' ר"ל כשרוצה לקלטם לתוך היד והמגל נשמטה קנה א' או ב' והלכו אחורי היד ואחורי המגל דכיון שלא באו עדייין לתוכם לא נקרא שעת קצירה ולכן הקדים לומר איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה ודע דחלוקה דביד הוא כשתולש בידו וחלוקה דבמגל הוא בקצירה:
יא עריכה
חורי הנמלים כו'. בפי' הר"ש והרע"ב אחריו משמע דאחר שהתחילו לקצור מקצת השדה אז אף אם החורים בתוך הקמה העליונים לעניים. ול"י מה דחקם להוציא המשנה מפשטה דמשמע דמה שבתוך הקמה אף שכבר נקצר מקצת השדה ה"ה של בעה"ב. וכ"נ מפירש"י בחולין ובשנ"א ובהרמב"ם בחבורו ור"מ פליג ארישא נמי ומכוין לישנא דהכל שבדבריו וזה לכאורה נגד הרמב"ם שם: והנה הרמב"ם פסק כר"מ. ועי' תוי"ט ותו"ח ול"נ משום דסתם לן תנא בפ"ה דמעשרות מ"ז כוותיה דלא חלק שם בין עליונים ותחתונים (ובזה י"ל דגם הרמב"ם אינו מתנגד לדעתי בכוונת דר"מ שכתבתי אלא דבזה לא פסק כוותיה) ואע"ג דבתרי מסכתות א"ס למשנה מ"מ מידי ספק לא יצאנו וה"ל ספק לקט אמנם זה הוי כמו ספיקא דרבוותא או ספיקא דדינא דל"ד לשאר ספיקות עי' ש"א תשו' צ':