רש"ש על המשנה/זבים/ג

רש"ש על המשנה מסכת זבים פרק ג

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת זבים · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

אעריכה

בזמן שהן מחגירין. פי' הרע"ב הוא מהרמב"ם. ויתכן לפרש שהן נכפפין תחת היושב עליהן וממילא נעשין כחצי עגול ומקיפין את קצת גופו של היושב כמו חגורה. אולם קצת סתירה לזה מעירובין פ"ב מ"ד לפי' הרר"י הביאו התוי"ט ד"ה חגורה: בהרע"ב ד"ה אע"פ בסופו. ונטמאו בגדיו טומאת מדרס כו'. נראה שזה חוזר לפי' מתני' דקתני ה"א טמאין מדרס. ודלא כהתוי"ט שהבין דקאי אדסליק מיניה. ולא ביאר הרע"ב טעמו מפני מה טמאים מדרס. ונראה שדעתו כדעת הרמב"ם שאנו חוששין שמא דרס עליהן הזב ממש. וראיה לזה תמצא במש"כ בר"פ דלקמן. וכ"מ מדבריו במ"ב בד"ה בזמן שמשאן כבד: תוי"ט ד"ה טמאים. דמה לי נוגע בחוצה לו כו' אלא באה ללמדנו שיטמא מאוירו כו'. תימה דהרי נגע בחוצה לו אינו מיטמא דהיינו מגבו. ואולי ר"ל דלא תימה דאי לאו גז"ש ה"א דדוקא נוגע בחוצה לו אבל נוגע בתוכו לא נטמא. אבל קשה דלמא אתי גז"ש לאפוקי נוגע מגבו: בא"ד ומה ת"ל אשר יגע בו דפשיטא כו' לולי פרש"י הנל"פ דר"ל כיון דלמדנו דמיטמא מאוירו א"כ מה ת"ל אשר יגע דמשמעו במגע דוקא ולא באויר. (ולכאורה מזה קשה טובא לדעת הרמב"ם בפ"ח מהל' מו"מ ה"ד דזב אינו מטמא בהכנס ידו לאויר כ"ח וצע"ג). שוב ראיתי שכן פי' הק"א ג"כ. לזה פי' דאתי להסיט ונופל שפיר עליו לשון נגיעה שהגיע אליו התנועה מהזב: בא"ד אבל אם כרע הזב ל"נ הטהור לטמא בגדים כו'. ל"ד כלל בלשונו. דהא לקמן רפ"ה תנן או שהזב מסיטו מטמא כו' וכלי שטף במגע: ד"ה שכחה רע. ופי' הכ"מ כו' היא מזזת אותו. תימה דכלפי לייא כיון דחזקה כ"כ עד שתהא יכולה להזיז אותו הרי כחה יפה. וזה י"ל בדוחק. אבל שנחבא שהוא ל"ז איך נוכל לכוונו דמוסב על השוכה שהיא בל"נ. אשר ע"כ נראה דכוונת הרמב"ם דכשאדם נחבא בין השוכות בדוחק (ר"ל שאין ביניהם ריוח אלא בכדי האדם בדוחק) תזוז השוכה ממקומה ע"י דחיקתו אותה. ופי' בו הוא כמו על ידו: