רש"י על קהלת א יז

<< | רש"י על קהלתפרק א' • פסוק י"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות  לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב


קהלת א', י"ז:

וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חׇכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖ת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃


"ואתנה" עכשיו את לבי לדעת את טיב "החכמה" מה סופה, ואת טיב "ההוללות והסכלות". והוללות = שיעמום וטירוף הדעת, לשון ערבוב, כמו (ישעיהו א): "מהול במים". וסכלות = שטות.

"ידעתי" עתה שגם החכמה יש בו שבר רוח כי -