רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/פרשת צו
פרשת צו
עריכה(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן – אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז, מִיָּד וּלְדוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא צו, פרשתא א,א; קידושין כ"ט ע"א).
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה וְגוֹמֵר – הֲרֵי הָעִנְיָן הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵיבָרִים, שֶׁיְּהֵא כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה (מגילה כ"א ע"א), וּלְלַמֵּד עַל הַפְּסוּלִין, אֵיזֶה אִם עָלָה יֵרֵד וְאֵיזֶה אִם עָלָה לֹא יֵרֵד. שֶׁכָּל 'תּוֹרָה' – לְרַבּוֹת הוּא בָּא, לוֹמַר: תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִים וַאֲפִלּוּ פְּסוּלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ (ספרא שם,ז).
הִוא הָעֹלָה – לְמַעֵט אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁלֹא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּפְסְלוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעֲזָרָה (שם,ח; זבחים כ"ז ע"ב; נדה מ' ע"ב).
(ג) מִדּוֹ בַד – הִיא הַכֻּתֹּנֶת; וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר מִדּוֹ? שֶׁתְּהֵא כְּמִדָּתוֹ (ספרא שם, פרק ב,א; זבחים ל"ה ע"א).
עַל בְּשָֹרוֹ – שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינְתַיִם (ספרא שם,ג; זבחים י"ט ע"א; ערכין ג' ע"ב).
וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן – הָיָה חוֹתֶה מְלֹא הַמַּחְתָּה מִן הַמְּאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְנוֹתְנָן בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ (ספרא שם,ד; תמיד כ"ח ע"א).
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה – וַעֲשָׂאַתָּה דֶּשֶׁן; מֵאוֹתוֹ דֶּשֶׁן יָרִים תְּרוּמָה, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ.
[עַל הַמִּזְבֵּחַ – מָצָא אֵיבָרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאַכְּלוּ, מַחֲזִירָן עַל הַמִּזְבֵּחַ לְאַחַר שֶׁחָתָה גֶּחָלִים אֵילַךְ וָאֵילַךְ וְנָטַל מִן הַפְּנִימִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ (ספרא שם,ה; יומא מ"ה ע"ב)].
(ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו – אֵין זוֹ חוֹבָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן תָּמִיד. בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ. לְכָךְ וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, פְּחוּתִין מֵהֶן (ספרא שם,ו; יומא כ"ג ע"ב).
וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן – הַצָּבוּר בַּתָּפוּחַ, כְּשֶׁהוּא הַרְבֵּה וְאֵין מָקוֹם לַמַּעֲרָכָה – מוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. וְאֵין זֶה חוֹבָה בְּכָל יוֹם (תמיד כ"ח ע"ב); אֲבָל הַתְּרוּמָה, חוֹבָה בְּכָל יוֹם.
(ה) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ – רִבָּה כָּאן יְקִידוֹת הַרְבֵּה: "עַל מוֹקְדָה" (לעיל פסוק ב), "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (שם), וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ" (להלן פסוק ו). כֻּלָּן נִדְרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף מ"ה ע"א), שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמִנְיַן הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם (ספרא שם,יא; יומא מ"ג ע"ב).
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה – עוֹלַת תָּמִיד הִיא תַּקְדִּים. [וּמִנַּיִן שֶׁלֹא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם עַל הַמַּעֲרָכָה לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר? תַּלְמוּד לוֹמַר הָעֹלָה, עוֹלָה רִאשׁוֹנָה. בְּרַשִּׁ"י יָשָׁן] (פסחים נ"ח ע"ב).
חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים – אִם יָבִיאוּ שָׁם שְׁלָמִים. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן: עָלֶיהָ, עַל עוֹלַת הַבֹּקֶר, הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם; מִכָּאן שֶׁלֹא יְהֵא דָּבָר מְאֻחָר לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם (שם).
(ו) אֵשׁ תָּמִיד – אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "תָּמִיד" – הִיא שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ אֶת הַנֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז,כ); אַף הִיא מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תּוּקַד (יומא מ"ה ע"ב).
לֹא תִכְבֶּה – הַמְּכַבֶּה אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין.
(ז) וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה – תּוֹרָה אַחַת לְכֻלָּן, לְהַטְעִינָן שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה הָאֲמוּרִין בָּעִנְיָן (ספרא צו, פרשתא ב,א). שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה אֶלָּא מִנְחַת יִשְֹרָאֵל שֶׁהִיא נִקְמֶצֶת; מִנְחַת כֹּהֲנִים שֶׁהִיא כָּלִיל, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרַת (שם,ב).
הַקְרֵב אֹתָהּ – הִיא הַגָּשָׁה בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית (שם,ד; מנחות י"ט ע"ב).
לִפְנֵי ה' – הוּא מַעֲרָב, שֶׁהוּא לְצַד אֹהֶל מוֹעֵד.
אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ – הוּא הַדָּרוֹם, שֶׁהוּא פָּנָיו שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁהַכֶּבֶשׁ נָתוּן לְאוֹתוֹ הָרוּחַ (ספרא שם; מנחות שם; סוטה י"ד ע"ב).
(ח) [וְהֵרִים מִמֶּנּוּ – מִן הַמְּחֻבָּר; שֶׁיְּהֵא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם בְּבַת אַחַת בִּשְׁעַת קְמִיצָה (ספרא שם,ה).] בְּקֻמְצוֹ – שֶׁלֹּא יַעֲשֶֹה מִדָּה לַקֹּמֶץ (יומא מ"ז ע"א).
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ – מִכָּאן שֶׁקּוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ (סוטה י"ד ע"ב).
הַמִּנְחָה – שֶׁלֹּא תְּהֵא מְעֹרֶבֶת בְּאַחֶרֶת (ספרא שם).
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר – שֶׁמְּלַקֵּט אֶת לְבוֹנָתָהּ לְאַחַר קְמִיצָה וּמַקְטִירוֹ (ספרא שם; סוטה שם). וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ כֵּן אֶלָּא בְּאַחַת מִן הַמְּנָחוֹת בְּוַיִּקְרָא (לעיל ב,ב), הֻצְרַךְ לִשְׁנוֹת פָּרָשָׁה זוֹ, לִכְלֹל כָּל הַמְּנָחוֹת כְּמִשְׁפָּטָן.
(ט) בְּמָקוֹם קָדֹשׁ – וְאֵיזֶהוּ? בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.
(י) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם – אַף הַשִּׁירַיִם אֲסוּרִים בְּחָמֵץ (מנחות נ"ה ע"א).
כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם – מִנְחַת חוֹטֵא הֲרֵי הִיא כַּחַטָּאת; לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, פְּסוּלָה. מִנְחַת נְדָבָה, הֲרֵי הִיא כָּאָשָׁם; לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, כְּשֵׁרָה (ספרא פרק ג,ד; זבחים י"א ע"א; מנחות ב' ע"ב).
(יא) כָּל זָכָר – אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם. לָמָּה נֶאֱמַר? אִם לַאֲכִילָה, הֲרֵי כְּבָר אָמוּר: "לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים" וְגוֹמֵר (להלן כא,כב); אֶלָּא לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְמַחֲלוֹקֶת (ספרא שם,ה; זבחים ק"ב ע"א).
כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע וְגוֹמֵר – קָדָשִׁים קַלִּים אוֹ חֻלִּין שֶׁיִּגְּעוּ בָּהּ וְיִבְלְעוּ מִמֶּנָּה.
יִקְדָּשׁ – לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, שֶׁאִם פְּסוּלָה – יִפָּסְלוּ, וְאִם כְּשֵׁרָה – יֵאָכְלוּ כְּחֹמֶר הַמִּנְחָה (ספרא שם פרק ג,ו; זבחים ל"ז ע"ב).
(יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו – אַף הַהֶדְיוֹטוֹת מַקְרִיבִין עֲשִׂירִית הָאֵיפָה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִתְחַנְּכִין לַעֲבוֹדָה. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִנְחָה תָּמִיד וְגוֹמֵר, וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו וְגוֹמֵר חָק עוֹלָם (ספרא צו, פרשתא ג,א-ג; מנחות נ"א ע"ב).
(יד) מֻרְבֶּכֶת – חֲלוּטָה בְּרוֹתְחִין כָּל צָרְכָּהּ (ספרא שם, פרק ד,ו).
תֻּפִינֵי – אֲפוּיָה אֲפִיּוֹת הַרְבֵּה; שֶׁאַחַר חֲלִיטָתָהּ אוֹפָהּ בַּתַּנּוּר, וְחוֹזֵר וּמְטַגְּנָהּ בַּמַּחֲבַת (מנחות נ' ע"ב).
מִנְחַת פִּתִּים – מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה פְּתִיתָה. [וְלֹא פְּתִיתָה מַמָּשׁ בְּצִיצִין וּפֵרוּרִין, לְפִי שֶׁאֵינָהּ נִקְמֶצֶת, אֶלָא כּוֹפְלָה לִשְׁנַיִם וְחוֹזֵר וְכוֹפְלָהּ לְאַרְבָּעָה שְׁתִי וָעֵרֶב וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וְכֵן מַקְטִיר לָאִשִּׁים. בְּרַשִּׁ"י יָשָׁן] (ספרא שם; מנחות ע"ה ע"ב).
(טו) הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו – הַמָּשִׁיחַ מִבָּנָיו תַּחְתָּיו.
כָּלִיל תָּקְטָר – אֵין נִקְמֶצֶת לִהְיוֹת שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין, אֶלָּא כֻּלָּהּ כָּלִיל; וְכֵן כָּל מִנְחַת כֹּהֵן שֶׁל נְדָבָה כָּלִיל תִּהְיֶה.
(טז) כָּלִיל – כֻּלָּהּ שָׁוָה לַגָּבוֹהַּ.
(יט) הַמְחַטֵּא אֹתָהּ – הָעוֹבֵד עֲבוֹדוֹתֶיהָ, שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית חַטָּאת עַל יָדוֹ.
הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה – הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה; יָצָא טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאוֹסֵר שְׁאָר כֹּהֲנִים בַּאֲכִילָתָהּ חוּץ מִן הַזּוֹרֵק דָּמָהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְמַטָּה: "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ" (להלן פסוק כב; זבחים צ"ב ע"ב-צ"ט ע"א).
(כ) כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ – כָּל דְּבַר אֹכֶל אֲשֶׁר יִגַּע וְיִבְלַע מִמֶּנָּה.
יִקְדָּשׁ – לִהְיוֹת כָּמוֹהָ: אִם פְּסוּלָה – תִּפָּסֵל, וְאִם הִיא כְּשֵׁרָה – תֵּאָכֵל כַּחֹמֶר שֶׁבָּהּ (ספרא פרשתא ד,ו; זבחים צ"ז ע"ב).
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד – וְאִם הֻזָּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד, אוֹתוֹ מְקוֹם הַדָּם אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ – תְּכַבֵּס בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה (ספרא פרק ו,ז; זבחים צ"ג ע"ב).
אֲשֶׁר יִזֶּה – יְהֵא נִזֶּה, כְּמוֹ: "וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם" (איוב טו,כט), יְהֵא נָטוּי.
(כא) יִשָּׁבֵר – לְפִי שֶׁהַבְּלִיעָה שֶׁנִּבְלַעַת בּוֹ נַעֲשָׂה נוֹתָר; וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקֳּדָשִׁים (ע"ז ע"ו ע"א).
וּמֹרַק – לְשׁוֹן "תַּמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (אסתר ב,יב), אישקור"מנט [escurement = ניקוי מתוך סילוק[1]] בְּלַעַ"ז.
וּמֹרַק וְשֻׁטַּף – לִפְלֹט אֶת בְּלִיעָתוֹ. אֲבָל כְּלֵי חֶרֶס, לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב כָּאן שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם (פסחים ל' ע"ב).
(כב) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁ"הַמְחַטֵּא אוֹתָהּ" הָאָמוּר לְמַעְלָה (פסוק יט) – לֹא לְהוֹצִיא שְׁאָר הַכֹּהֲנִים, אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְחִטּוּי.
(כג) וְכָל חַטָּאת וְגוֹמֵר – שֶׁאִם הִכְנִיס מִדַּם חַטָּאת הַחִיצוֹנָה לִפְנִים, פְּסוּלָה.
וְכָל – לְרַבּוֹת שְׁאָר קָדָשִׁים (ספרא צו, פרק ח,א; זבחים פ"ב ע"א).
(א) קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא – הוּא קָרֵב וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה (ספרא צו, פרשתא ה,ב; תמורה י"ז ע"ב).
(ב) [יִשְׁחֲטוּ. – רִבָּה לָנוּ שְׁחִיטוֹת הַרְבֵּה; לְפִי שֶׁמָּצִינוּ אָשָׁם בְּצִבּוּר – נֶאֱמַר "יִשְׁחֲטוּ" רַבִּים, וּתְלָאוֹ בָעוֹלָה, לְהָבִיא עוֹלַת צִבּוּר לַצָּפוֹן][2].
(ג) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ וְגוֹמֵר – עַד כָּאן לֹא נִתְפָּרְשׁוּ אֵמוּרִין בָּאָשָׁם, לְכָךְ הֻצְרַךְ לְפָרְשָׁם כָּאן. אֲבָל חַטָּאת, כְּבָר נִתְפָּרֵשׁ בָּהּ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (פרק ד, פסוקים ח-י, יט, כו, לא).
אֵת הָאַלְיָה – לְפִי שֶׁאָשָׁם אֵינוֹ בָּא אֶלָּא אַיִל אוֹ כֶּבֶשׂ, וְאַיִל וְכֶבֶשׂ נִתְרַבּוּ בְּאַלְיָה (לעיל ג,ט).
(ה) אָשָׁם הוּא – עַד שֶׁיִּנָּתֵק שְׁמוֹ מִמֶּנּוּ; לִמֵּד עַל אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו אוֹ שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת דָּמָיו עוֹלָה לְקֵיץ הַמִּזְבֵּחַ, אִם שְׁחָטוֹ סְתָם – אֵינוֹ כָּשֵׁר לְעוֹלָה קֹדֶם שֶׁנִּתַּק לִרְעִיָּה. וְאֵינוֹ בָּא לְלַמֵּד עַל הָאָשָׁם שֶׁיְּהֵא פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָרְשׁוּ "הוּא" הַכָּתוּב בַּחַטָּאת (ויקרא ד,כד), לְפִי שֶׁאָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ "אָשָׁם הוּא" אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵמוּרִין, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הֻקְטְרוּ אֵמוּרָיו כָּשֵׁר (זבחים י' ע"ב).
(ו) קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא – בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים הוּא נִדְרָשׁ (ספרא פרשתא ה,ב).
(ז) תּוֹרָה אַחַת לָהֶם – בְּדָבָר זֶה, הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ – הָרָאוּי לְכַפָּרָה חוֹלֵק בּוֹ, פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן.
(ח) עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה – פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן (ספרא שם, פרק ט,א), שֶׁאֵינָן חוֹלְקִים בָּעוֹרוֹת (ספרא שם,ה; זבחים ק"ג ע"ב).
(ט) לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ וְגוֹמֵר – יָכוֹל לוֹ לְבַדּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה" (להלן פסוק י). יָכוֹל לְכֻלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב. הָא כֵּיצַד? לְבֵית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין אוֹתָהּ (ספרא פרק י,ב).
(י) בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן – זוֹ מִנְחַת נְדָבָה.
וַחֲרֵבָה – זוֹ מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן שֶׁמֶן.
(יב) אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ – אִם עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרִיּוֹת וַחֲבוּשֵׁי בֵּית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא שֶׁהֵן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קז,ח, טו, כא, לא), "וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה" (שם,כב). אִם עַל אַחַת מֵאֵלֶּה נָדַר שְׁלָמִים הַלָּלוּ, שַׁלְמֵי תּוֹדָה הֵן, וּטְעוּנוֹת לֶחֶם הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כָּאן (להלן פסוק טז).
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה – אַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם: חַלּוֹת, וּרְקִיקִין, וּרְבוּכָה – שְׁלֹשָׁה מִינֵי מַצָּה, וּכְתִיב: "עַל חַלֹת לֶחֶם חָמֵץ וְגוֹמֵר" (להלן פסוק יג). וְכָל מִין וָמִין עֶשֶׂר חַלּוֹת, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף ע"ז ע"א), וְשִׁיעוּרָן חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת, עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן (שם ע"ו ע"ב).
מֻרְבֶּכֶת – לֶחֶם חָלוּט בְּרוֹתְחִין כָּל צָרְכּוֹ.
(יג) יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח – מַגִּיד שֶׁאֵין הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא וּטְבוּל יוֹם וּמִלָּצֵאת לְחֻלִּין בְּפִדְיוֹן, עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט הַזֶּבַח (ספרא צו, פרק יא,י; מנחות ע"ח ע"ב).
(יד) אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן – לֶחֶם אֶחָד מִכָּל מִין וָמִין יִטֹּל תְּרוּמָה לַכֹּהֵן הָעוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים. וּבְשָׂרָהּ לַבְּעָלִים, חוּץ מֵחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁבָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה תְּנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק בִּשְׁלָמִים (להלן פסוקים כט-לד), וְהַתּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים.
(טו) וּבְשַֹר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו – יֵשׁ כָּאן רִבּוּיִין הַרְבֵּה; לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם, וְאֵיל נָזִיר, וַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה (ספרא צו, פרק יב,א; זבחים ל"ו ע"א).
בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל – וְכִזְמַן בְּשָׂרָהּ זְמַן לַחְמָהּ.
לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר – אֲבָל אוֹכֵל הוּא כָּל הַלַּיְלָה. אִם כֵּן לָמָה אָמְרוּ עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה (ספרא שם,ה; ברכות ב' ע"א).
(טז) וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה – שֶׁלֹא הֱבִיאָהּ עַל הוֹדָאַת נֵס, אֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם, וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן.
וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ – בָּרִאשׁוֹן, יֵאָכֵל. וָ"ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וְיֵשׁ כָּמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, כְּגוֹן "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו,כד); "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" (דניאל ח,יג).
(יח) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל וְגוֹמֵר – בִּמְחַשֵּׁב בַּשְּׁחִיטָה לְאָכְלוֹ בַּשְּׁלִישִׁי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. יָכוֹל אִם אָכַל מִמֶּנּוּ בַּשְּׁלִישִׁי יִפָּסֵל לְמַפְרֵעַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב"; בִּשְׁעַת הַקְרָבָה הוּא נִפְסָל, וְאֵינוֹ נִפְסָל בַּשְּׁלִישִׁי (ספרא צו, פרשתא ח,א; זבחים כ"ט ע"א). וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: בִּשְׁעַת הַקְרָבָתוֹ – לֹא תַּעֲלֶה זֹאת בְּמַחֲשָׁבָה; וְאִם חִשֵּׁב, פִּגּוּל יִהְיֶה.
וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ – אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא.
(יט) וְהַבָּשָֹר – שֶׁל קֹדֶשׁ, שְׁלָמִים, אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל.
וְהַבָּשָֹר – לְרַבּוֹת אֵיבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, שֶׁהַפְּנִימִי מֻתָּר (ספרא צו, פרשתא ט,ו).
כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ" וְגוֹמֵר "וְהַבָּשָֹר תֹּאכֵל" (דברים יב,כז), יָכוֹל לֹא יֹאכְלוּ שְׁלָמִים אֶלָּא הַבְּעָלִים? לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר (ספרא שם,ז).
[וְהַבָּשָר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר – כְּלוֹמַר: כָּל מַה שֶּׁאָסַרְתִּי לְךָ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁאִם יָצְאוּ חוּץ לַקְּלָעִים – אֲסוּרִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ" (לעיל ו,ט), בְּבָשָֹר זֶה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר, אֲפִלּוּ בְּכָל הָעִיר.]
(כ) וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו – בְּטֻמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרא צו, פרק יד,ג-ו; זבחים מ"ג ע"ב); אֲבָל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא – אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת, אֶלָּא בְּאַזְהָרָה: "וְהַבָּשָֹר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא" וְגוֹמֵר (פסוק יט). וְאַזְהָרַת טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר אֵינָהּ מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה, אֶלָּא חֲכָמִים לְמָדוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה. שָׁלֹשׁ כָּרֵתוֹת אֲמוּרוֹת בְּאוֹכְלֵי קָדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַגּוּף, וּדְרָשׁוּם רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבוּעוֹת (דף ז' ע"א): אַחַת לִכְלָל, וְאַחַת לִפְרָט, וְאַחַת לְלַמֵּד עַל קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
(כד) יֵעָשֶֹה לְכָל מְלָאכָה – בָּא וְלִמֵּד עַל הַחֵלֶב, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת (פסחים כ"ג ע"א).
וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ – אָמְרָה תּוֹרָה: יָבוֹא אִסּוּר נְבֵלָה וּטְרֵפָה וְיָחוּל עַל אִסּוּר חֵלֶב, שֶׁאִם אֲכָלוֹ – יִתְחַיֵּב אַף עַל לָאו שֶׁל נְבֵלָה (חולין ל"ז ע"א; זבחים ע' ע"א; ק"ג ע"א), וְלֹא תֹּאמַר: אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר.
(כו) לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה – פְּרָט לְדַם דָּגִים וַחֲגָבִים (ספרא צו, פרשה י,יא; כריתות כ' ע"ב).
בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם – לְפִי שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָהּ חוֹבַת קַרְקַע, נוֹהֶגֶת בְּכָל מוֹשָׁבוֹת. וּבְמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין בְּפֶרֶק א (דף ל"ז ע"ב) מְפֹרָשׁ לָמָה הֻצְרַךְ לוֹמַר.
(ל) יָדָיו תְּבִיאֶינָה וְגוֹמֵר – שֶׁתְּהֵא יַד הַבְּעָלִים מִלְמַעְלָה, וְהַחֵלֶב וְהֶחָזוֹת נְתוּנִין בָּהּ, וְיַד כֹּהֵן מִלְּמַטָּה, וּמְנִיפָן (מנחות ס"א ע"ב).
אֵת אִשֵּׁי ה' – וּמַה הֵן הָאִשִּׁים? "אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ": כְּשֶׁמְּבִיאוֹ מִבֵּית הַמִּטְבָּחַיִם – נוֹתֵן חֵלֶב עַל הֶחָזֶה, וּכְשֶׁנּוֹתְנוֹ לְיַד [הַכֹּהֵן] הַמֵּנִיף – נִמְצָא הֶחָזֶה לְמַעְלָה וְהַחֵלֶב לְמַטָּה; וְזֶהוּ הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר: "שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף" וְגוֹמֵר (להלן י,טו). וּלְאַחַר הַתְּנוּפָה – נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַמַּקְטִיר, וְנִמְצָא הֶחָזֶה לְמַטָּה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּשִֹימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת וַיַקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה" (להלן ט,כ). לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁלֹשָׁה כֹּהֲנִים זְקוּקִין לָהּ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף ס"ב ע"א).
אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ – וְאֵת הֶחָזֶה לָמָּה מֵבִיא? לְהָנִיף אוֹתוֹ הוּא מְבִיאוֹ, וְלֹא שֶׁיְּהֵא הוּא מִן הָאִשִּׁים. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: אֵת אִשֵּׁי ה' אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה, יָכוֹל שֶׁיְּהֵא אַף הֶחָזֶה לָאִשִּׁים? לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף וְגוֹמֵר.
(לא) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב – וְאַחַר כָּךְ וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן; לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הַבָּשָׂר נֶאֱכָל בְּעוֹד שֶׁהָאֵמוּרִים לְמַטָּה מִן הַמִּזְבֵּחַ (ספרא פרק טז,ד; פסחים נ"ט ע"ב).
(לב) שׁוֹק – מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ, עַד הַפֶּרֶק הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא סֹבֶךְ שֶׁל רֶגֶל (חולין קל"ד ע"ב).
(לג) הַמַּקְרִיב אֶת דַּם וְגוֹמֵר – מִי שֶׁהוּא רָאוּי לִזְרִיקָתוֹ וּלְהַקְטִיר חֲלָבָיו; יָצָא טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים [אוֹ בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים], שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר (ספרא צו, פרק טז,ז-ח; זבחים צ"ח ע"ב).
(לד) הַתְּנוּפָה, הַתְּרוּמָה – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד (מנחות ס"א ע"א; סוכה ל"ז ע"ב).
(לז) וְלַמִּלּוּאִים – לְיוֹם חִנּוּךְ הַכְּהֻנָּה.
(ב) קַח אֶת אַהֲרֹן – פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה (פסחים ו' ע"ב).
קַח אֶת אַהֲרֹן – קָחֶנּוּ בִּדְבָרִים וּמָשְׁכֵהוּ (ספרא צו, מכילתא דמילואים, ב).
וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְגוֹמֵר – אֵלּוּ הָאֲמוּרִים בְּעִנְיַן צַוָּאַת הַמִּלּוּאִים בִּ'וְאַתָּה תְּצַוֶּה' (שמות כט), וְעַכְשָׁו בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַמִּלּוּאִים חָזַר וְזֵרְזוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶֹה.
(ג) הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד – זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מֻעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (ויק"ר י,ט).
(ה) זֶה הַדָּבָר – דְּבָרִים שֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לִפְנֵיכֶם – צִוַּנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשֹוֹת, וְאַל תֹּאמְרוּ: לִכְבוֹדִי וְלִכְבוֹד אָחִי אֲנִי עוֹשֶֹה. כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה דְּפָרָשַׁת הַמִּלּוּאִים פֵּרַשְׁתִּי בְּ'וְאַתָּה תְּצַוֶּה' (שמות כט,א-לז).
(ח) אֶת הָאוּרִים – כְּתָב שֶׁל שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ.
(ט) וַיָּשֶֹם עַל הַמִּצְנֶפֶת – פְּתִילֵי תְכֵלֶת הַקְּבוּעִים בַּצִּיץ נָתַן עַל הַמִּצְנֶפֶת, נִמְצָא הַצִּיץ תָּלוּי בַּמִּצְנֶפֶת.
(יא) וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יָדַעְתִּי הֵיכָן נִצְטַוָּה בָּהַזָּאוֹת הַלָּלוּ.
(יב) וַיִּצֹּק וַיִּמְשַׁח – בִּתְחִלָּה יוֹצֵק עַל רֹאשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו, וּמוֹשֵׁךְ בְּאֶצְבָּעוֹ מִזֶּה לָזֶה (כריתות ה' ע"ב).
(יג) וַיַּחֲבֹשׁ – לְשׁוֹן קְשִׁירָה.
(טו) וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ – חִטְּאוֹ וְטִהֲרוֹ מִזָּרוּת, לְהִכָּנֵס לִקְדֻשָּׁה.
וַיְקַדְּשֵׁהוּ – בַּעֲבוֹדָה זוֹ.
לְכַפֵּר עָלָיו – מֵעַתָּה, כָּל הַכַּפָּרוֹת.
(טז) וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד – ["עַל הַכָּבֵד" (שמות כט,יג),] לְבַד הַכָּבֵד, שֶׁהָיָה נוֹטֵל מְעַט מִן הַכָּבֵד עִמָּהּ.
(כב) אֵיל הַמִּלֻּאִים – אֵיל הַשְּׁלָמִים, שֶׁמִּלּוּאִים לְשׁוֹן שְׁלָמִים, שֶׁמְּמַלְּאִים וּמַשְׁלִימִים אֶת הַכֹּהֲנִים בִּכְהֻנָּתָם (ספרא שם,כ).
(כו) וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן – הִיא רְבוּכָה, שֶׁהָיָה מַרְבֶּה בָּהּ שֶׁמֶן כְּנֶגֶד הַחַלּוֹת וְהָרְקִיקִין. כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף ע"ח ע"א).
(כח) וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה – מֹשֶׁה שִׁמֵּשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים בְּחָלוּק לָבָן (ע"ז ל"ד ע"א).
עַל הָעֹלָה – אַחַר הָעֹלָה. וְלֹא מָצִינוּ שׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים קָרֵב בְּכָל מָקוֹם חוּץ מִזֶּה.
(לד) צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת – כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: לַעֲשֹׂת – זֶה מַעֲשֵׂה פָּרָה, לְכַפֵּר – זֶה מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים; וּלְלַמֵּד שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן פְּרִישָׁה קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁבְעַת יָמִים, וְכֵן הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה (ספרא שם, לז; יומא ג' ע"ב).
(לה) וְלֹא תָמוּתוּ – הָא אִם לֹא תַעֲשֹוּ כֵּן, הֲרֵי אַתֶּם חַיָּבִים מִיתָה.
(לו) וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו – לְהַגִּיד שִׁבְחָן, שֶׁלֹא הִטּוּ יָמִין וּשְֹמֹאל.
הערות
עריכה- ^ רש"י רוצה להסביר את המשמעות של הפועל "מרק" ואומר, שזה ניקוי על־ידי סילוק כל הלכלוך, שבלע החפץ (בהוסיפו את הקידומת ־es לפועל curer).
- ^ ראו עזרא י,יט ובמפרשים. אבל ראו כריתות י"א ע"א ותמורה י"ד ע"א, וצ"ע.