רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/מ

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – לְפִי שֶׁהִרְגִּילָה אוֹתָהּ אֲרוּרָה אֶת הַצַּדִּיק בְּפִי כֻּלָּם לְדַבֵּר בּוֹ, הֵבִיא לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻרְחָנָם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁיִּפְנוּ אֲלֵיהֶם וְלֹא אֵלָיו (ב"ר פח,א); וְעוֹד, שֶׁתָּבוֹא הָרְוָחָה לַצַּדִּיק עַל יְדֵיהֶם (שם,ג; בראשית רבתי; פסיקתא זוטרתי).
חָטְאוּ – זֶה נִמְצָא זְבוּב בְּפַיְילֵי פּוֹטִירִין שֶׁלּוֹ, וְזֶה נִמְצָא צְרוֹר בִּגְלוּסְקִין שֶׁלּוֹ (ב"ר פח,ב).
וְהָאֹפֶה – אֶת פַּת הַמֶּלֶךְ, וְאֵין לְשׁוֹן אֲפִיָּה אֶלָּא בְּפַת; וּבְלַעַז פישטו"ר [pestor = אופה (המייצר פת)].

(ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף – לִהְיוֹת אִתָּם.
וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (פסיקתא זוטרתי; ראו כתובות נ"ז ע"ב).

(ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם – "וַיַּחְלְמוּ שְׁנֵיהֶם חֲלוֹם", זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ, כָּל אֶחָד חָלַם חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם, שֶׁחָלַם אֶת חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲבֵרוֹ (ב"ר פח,ד). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא שַׂר הָאוֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר" (להלן פסוק טז; ברכות נ"ה ע"ב).
אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ – כָּל אֶחָד חָלַם חֲלוֹם הַדּוֹמֶה לַפִּתְרוֹן הֶעָתִיד לָבֹא עֲלֵיהֶם.

(ו) זֹעֲפִים – עֲצֵבִים, כְּמוֹ: "סַר וְזָעֵף" (מל"א כ,מג); "זַעַף ה' אֶשָּׂא" (מיכה ז,ט).

(י) שָׂרִיגִם – זְמוֹרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁקּוֹרִין וידי"ץ [wediz = ענף גפן^[1]].
וְהִוא כְפֹרַחַת – דּוֹמָה לְפוֹרַחַת. וְהִיא כְפוֹרַחַת – נִדְמָה לִי בַּחֲלוֹמִי כְּאִלּוּ הִיא פּוֹרַחַת, וְאַחַר הַפֶּרַח עָלְתָה נִצָּהּ וְנַעֲשׂוּ סְמָדַר, אשפני"ר [espanir = להנץ, להתפתח^[2]] בְּלַעַז, וְאַחַר כָּךְ הִבְשִׁילוּ. "וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּיקַת לַבְלַבִּין", עַד כָּאן תַּרְגוּם שֶׁל "פּוֹרַחַת". נֵץ גָּדוֹל מִפֶּרַח, כְּדִכְתִיב: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח,ה); וּכְתִיב: "וַיֹּצֵא פֶרַח" וַהֲדַר "וַיָּצֵץ צִיץ" (במדבר יז,כג).

(יא) וָאֶשְׂחַט – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וַעֲצַרִית"; וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (מעשרות פ"ד מ"א, ועוד).

(יב) שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם – סִימָן הֵם לְךָ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים. וְיֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה הַרְבֵּה (ב"ר פח,ה; חולין צ"ב ע"א).

(יג) יִשָּׂא פַּרְעֹה אֶת רֹאֹשֶךָ – לְשׁוֹן חֶשְׁבּוֹן: כְּשֶׁיִּפְקֹד שְׁאָר עֲבָדָיו לְשָׁרֵת לְפָנָיו בַּסְּעֻדָּה, יִמְנֶה אוֹתְךָ עִמָּהֶם.
כַּנֶּךָ – בָּסִיס שֶׁלְּךָ וּמוֹשָׁבְךָ.

(יד) כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ – אֲשֶׁר אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, מֵאַחַר שֶׁיִּיטַב לְךָ [כְּפִתְרוֹנִי].
וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד – אֵין "נָא" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה [הֲרֵי אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי חֶסֶד] (ברכות ט' ע"א).

(טז) סַלֵּי חֹרִי – סַלִּים שֶׁל נְצָרִים קְלוּפִים חוֹרִין חוֹרִין. וּבִמְקוֹמֵנוּ יֵשׁ הַרְבֵּה, וְדֶרֶךְ מוֹכְרֵי פַּת כִּסָּנִין שֶׁקּוֹרִין אובלידי"ש [obledes = רקיקים^[3]] לְתִתָּם בְּאוֹתָם סַלִּים.

(כ) יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה – יוֹם לֵידָתוֹ, וְקוֹרִין לוֹ יוֹם גִּנּוּסְיָּא. וּלְשׁוֹן "הֻלֶּדֶת", לְפִי שֶׁאֵין הַוָּלָד נוֹלָד אֶלָּא עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁהַחַיָּה מְיַלֶּדֶת אֶת הָאִשָּׁה, וְעַל כֵּן הַחַיָּה נִקְרֵאת "מְיַלֶּדֶת". וְכֵן "וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ" (יחזקאל טז,ד); וְכֵן: "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע" (ויקרא יג,נה), שֶׁכִּבּוּסוֹ עַל יְדֵי אֲחֵרִים.
וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ וְגוֹמֵר – מְנָאָם עִם שְׁאָר עֲבָדָיו, שֶׁהָיָה מוֹנֶה הַמְּשָׁרְתִים שֶׁיְּשָׁרְתוּ לוֹ בִּסְעֻדָּתוֹ, וְזָכַר אֶת אֵלּוּ בְּתוֹכָם; כְּמוֹ: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ" (במדבר א,ב), לְשׁוֹן מִנְיָן.

(כג) וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים – בּוֹ בַּיּוֹם.
וַיִּשְׁכָּחֵהוּ – לְאַחַר מִכָּאן. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בּוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים" (תהלים מ,ה) – וְלֹא בָּטַח עַל מִצְרִים הַקְּרוּיִים רַהַב (ב"ר פט,ג).

הערות

1. באוצר הלעזים הייתה לנו הצורה wedile (מס' 67 ועוד), "קנוקנת", שהיא מילת הקטנה של wediz.
2. רש"י מתאר את התפתחות הצמח מפרח לפרי. לשם כך הוא משתמש במלה "סמדר" משיר השירים (ב', י"ג וט"ו; ז',י"ג) ובצרפתית espanir, להיפתח לגמרי.
3. עוגות של בצק עדין. מעניין, שרש"י אינו מסביר כאן שום מלה מן הפסוק, אלא, כדי להורות על צורת הסלים שבפסוק, מביא עובדה מחיי יום־יום בצרפת, והלעז שייך לסיפור הזה.