רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/י

(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן (ספרא שמיני, מכילתא דמילואים, לב; עירובין ס"ג ע"א). רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁתוּיֵי יַיִן נִכְנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ; [תֵּדַע, שֶׁאַחַר מִיתָתָן הִזְהִיר הַנּוֹתָרִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לַמִּקְדָּשׁ]. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (יב,א).

(ג) הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹמֵר – הֵיכָן דִּבֵּר? "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט,מג), אַל תִּקְרֵי 'בִּכְבֹדִי' אֶלָּא 'בִּמְכֻבָּדַי'. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: אַהֲרֹן אָחִי! יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם, וְהָיִיתִי סָבוּר: אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ; עַכְשָׁו רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמֶּךָּ (ספרא שם, לו; ויק"ר יב,ב; זבחים קט"ו ע"ב).
וַיִּדֹּם אַהֲרֹן – קִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ; וּמַה שָּׂכָר קִבֵּל? שֶׁנִּתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ לְבַדּוֹ פָּרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן (ויק"ר שם).
בִּקְרֹבַי – בִּבְחִירַי.
וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד – כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בַּצַּדִּיקִים, מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְקַלֵּס (זבחים קט"ו ע"ב); אִם כֵּן בָּאֵלּוּ, כָּל שֶׁכֵּן בָּרְשָׁעִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ" (תהלים סח,לו), אַל תִּקְרֵי 'מִמִּקְדָּשֶׁיךָ', אֶלָּא 'מִמְּקֻדָּשֶׁיךָ'.

(ד) דֹּד אַהֲרֹן – עֻזִּיאֵל אֲחִי עַמְרָם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי קְהָת" וְגוֹמֵר (שמות ו,יח).
שְֹאוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְגוֹמֵר – כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: הַעֲבֵר אֶת הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה, שֶׁלֹּא לְעַרְבֵּב אֶת הַשִּׂמְחָה (ויק"ר כ,ד).

(ה) בְּכֻתֳּנֹתָם – שֶׁל מֵתִים. מְלַמֵּד שֶׁלֹא נִשְׂרְפוּ בִּגְדֵיהֶם, אֶלָּא נִשְׁמָתָם; כְּמִין שְׁנֵי חוּטִין שֶׁל אֵשׁ נִכְנְסוּ לְתוֹךְ חֳטָמֵיהֶם (ספרא שם,כז; סנהדרין נ"ב ע"א).

(ו) אַל תִּפְרָעוּ – אַל תְּגַדְּלוּ שֵׂעָר; מִכָּאן שֶׁאָבֵל אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת (מו"ק י"ד ע"ב), אֲבָל אַתֶּם – אַל תְּעַרְבְּבוּ שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מָקוֹם.
וְלֹא תָמֻתוּ – הָא אִם תַּעֲשֹוּ כֵּן, תָּמוּתוּ.
וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְֹרָאֵל – מִכָּאן שֶׁצָּרָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֻטֶּלֶת עַל הַכֹּל לְהִתְאַבֵּל בָּהּ (מו"ק כ"ח ע"ב).

(ט) יַיִן וְשֵׁכָר – יַיִן כְּדֶרֶךְ שִׁכְרוּתוֹ (ספרא פרשתא א,ב; כריתות י"ג ע"ב).
בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – אֵין לִי אֶלָּא בְּבוֹאָם לַהֵיכָל; בְּגִשְׁתָּם לַמִּזְבֵּחַ מִנַּיִן? נֶאֱמַר כָּאן בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְנֶאֱמַר בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד (שמות ל,כ): מַה לְּהַלָּן עָשָׂה גִּישַׁת מִזְבֵּחַ כְּבִיאַת אֹהֶל מוֹעֵד, אַף כָּאן עָשָׂה גִּישַׁת מִזְבֵּחַ כְּבִיאַת אֹהֶל מוֹעֵד (ספרא שם,ד).

(י) וּלְהַבְדִּיל – כְּדֵי שֶׁתַּבְדִּילוּ בֵּין עֲבוֹדָה קְדוֹשָׁה לִמְחֻלֶּלֶת; הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם עָבַד, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה (זבחים י"ז ע"ב; ספרא שם,ח).

(יא) וּלְהוֹרֹת – לִמֵּד שֶׁאָסוּר שִׁכּוֹר בְּהוֹרָאָה (ספרא שם,ט; כריתות י"ג ע"ב). יָכוֹל יְהֵא חַיָּב מִיתָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ וְלֹא תָמֻתוּ" (לעיל פסוק ט); כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם בְּמִיתָה, וְאֵין חֲכָמִים בְּהוֹרָאָתָם בְּמִיתָה (ספרא שם,ו-ז).

(יב) הַנּוֹתָרִים – מִן הַמִּיתָה; מְלַמֵּד שֶׁאַף עֲלֵיהֶם נִקְנְסָה מִיתָה (ספרא שמיני, פרק א,ב; יומא פ"ז ע"א) עַל עֲוֹן הָעֵגֶל. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ" (דברים ט,כ), וְאֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלּוּי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל" (עמוס ב,ט). וּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בִּטְּלָה מֶחֱצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא" (דברים שם).
קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה – אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִין, וְקָדָשִׁים אֲסוּרִים לְאוֹנֵן.
אֶת הַמִּנְחָה – זוֹ מִנְחַת שְׁמִינִי וּמִנְחַת נַחְשׁוֹן (במדבר ז,ג; ספרא שם, פרק א,ג).
וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁהִיא מִנְחַת צִבּוּר וּמִנְחַת שָׁעָה, וְאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהּ לְדוֹרוֹת, הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ בָּהּ דִּין שְׁאָר מְנָחוֹת (ספרא שם,ד).

(יג) וְחָק בָּנֶיךָ – אֵין לַבָּנוֹת חֹק בַּקֳּדָשִׁים (ספרא שם,ז).
כִּי כֵן צֻוֵּיתִי – בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ (שם,ח; זבחים ק"א ע"א).

(יד) וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה – שֶׁל שַׁלְמֵי צִבּוּר.
תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר – וְכִי אֶת הָרִאשׁוֹנִים אָכְלוּ בְּמָקוֹם טָמֵא? אֶלָּא הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, הֻזְקְקוּ אֲכִילָתָם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ; אֲבָל אֵלּוּ אֵין צְרִיכִים תּוֹךְ הַקְּלָעִים, אֲבָל צְרִיכִים הֵם לֵאָכֵל תּוֹךְ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא טָהוֹר מִלִכָּנֵס שָׁם מְצֹרָעִים. מִכָּאן שֶׁקֳּדָשִׁים קַלִּים נֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר (ספרא שם,ט; זבחים נ"ה ע"א).
אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ – אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּחֵלֶק, אֲבָל בְּנוֹתֶיךָ לֹא בְּחֵלֶק; אֶלָּא אִם תִּתְּנוּ לָהֶם מַתָּנוֹת, רַשָּׁאוֹת הֵן לֶאֱכוֹל בְּחָזֶה וָשׁוֹק. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַף הַבָּנוֹת בְּחֵלֶק? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ"; חֹק לַבָּנִים וְאֵין חֹק לַבָּנוֹת (ספרא שם,י).

(טו) (טו) שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה – לְשׁוֹן "אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם" (שמות כט,כז): 'תְּנוּפָה' – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, 'תְּרוּמָה' – מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב, 'תְּרוּמָה' בַּשּׁוֹק וּ'תְנוּפָה' בֶּחָזֶה? לֹא יָדַעְנוּ; – שֶׁשְּׁנֵיהֶם בַּהֲרָמָה וַהֲנָפָה.
עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים – מִכָּאן שֶׁהַחֲלָבִים לְמַטָּה בִּשְׁעַת תְּנוּפָה. וְיִשּׁוּב הַמִּקְרָאוֹת שֶׁלֹא יַכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שְׁלָשְׁתָּן בְּ'צַו אֶת אַהֲרֹן' (לעיל ז,ל).

(טז) שְׂעִיר הַחַטָּאת – שְׂעִיר מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּשְׁלֹשָׁה שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת קָרְבוּ בּוֹ בַּיּוֹם: "[קְחוּ] שְׂעִיר עִזִּים" (לעיל ט,ג), וּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן, וּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וּמִכֻּלָּן לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא זֶה. וְנֶחְלְקוּ בַּדָּבָר חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל: יֵשׁ אוֹמְרִים, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגְעָה בּוֹ נִשְׂרַף; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרַף, לְפִי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דּוֹרוֹת; אֲבָל בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה – סָמְכוּ עַל מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה: "וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת" (לעיל פסוק יב; ספרא שמיני, פרק ב,ח-י; זבחים ק"א ע"א).
דָּרֹשׁ דָּרַשׁ – שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת: מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף זֶה? וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? כָּךְ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ספרא שם,ב).
עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר – בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, הָפַךְ פָּנָיו כְּנֶגֶד הַבָּנִים וְכָעַס (שם,ג).
לֵאמֹר – אָמַר לָהֶם, הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרָי (שם).

(יז) מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ – וְכִי חוּץ לַקֹּדֶשׁ אֲכָלוּהָ? וַהֲלֹא שְׂרָפוּהָ, וּמַהוּ אוֹמֵר בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ? אֶלָּא אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא חוּץ לַקְּלָעִים יָצְאָה וְנִפְסְלָה?
כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא – וְנִפְסָלִין בְּיוֹצֵא. וְהֵם אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר לָהֶם: הוֹאִיל וּבִמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה, מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אוֹתָהּ?
וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת וְגוֹמֵר – שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים (ספרא שמיני, פרק ב|ספרא שמיני, פרק ב,ד).
לָשֵֹאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה – מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁשְּׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ הָיָה, שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל עֲוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו (ספרא שם,ב; זבחים קי"א ע"ב); שֶׁחַטַּאת שְׁמִינִי וְחַטַּאת נַחְשׁוֹן לֹא לְכַפָּרָה בָּאוּ.

(יח) הֵן לֹא הוּבָא וְגוֹמֵר – שֶׁאִלּוּ הוּבָא, הָיָה לָכֶם לְשָֹרְפָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" וְגוֹמֵר (ויקרא ו,כג).
אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ – הָיָה לָכֶם לְאָכְלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִים.
כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי – לָכֶם בַּמִּנְחָה (לעיל פסוק יב).

(יט) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן – אֵין לְשׁוֹן "דִּבּוּר" אֶלָּא לְשׁוֹן עַז, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְדַבֵּר הָעָם" וְגוֹמֵר (במדבר כא,ה; ספרא שמיני, פרק ב,ז). אֶפְשָׁר מֹשֶׁה קָצַף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְאַהֲרֹן מְדַבֵּר? הָא יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא מִדֶּרֶךְ כָּבוֹד; אָמְרוּ: אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיְּהֵא אָבִינוּ יוֹשֵׁב וְאָנוּ מְדַבְּרִים לְפָנָיו, וְאֵינוֹ בְּדִין שֶׁיְּהֵא תַּלְמִיד מֵשִׁיב אֶת רַבּוֹ. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶלְעָזָר לְהָשִׁיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא" וְגוֹמֵר (במדבר לא,כא); הֲרֵי כְּשֶׁרָצָה, דִּבֵּר לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִֹיאִים. זוֹ מָצָאתִי בְּסִפְרֵי שֶׁל פָּנִים שֵׁנִי.
הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ – מַהוּ אוֹמֵר? אֶלָּא אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: שֶׁמָּא זְרַקְתֶּם דָּמָהּ אוֹנְנִים? שֶׁאוֹנֵן שֶׁעָבַד, חִלֵּל. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן: וְכִי הֵם הִקְרִיבוּ, שֶׁהֵם הֶדְיוֹטוֹת? אֲנִי הִקְרַבְתִּי, שֶׁאֲנִי כֹּהֵן גָּדוֹל וּמַקְרִיב אוֹנֵן (זבחים ק"א ע"א).
וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה – אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ הַמֵּתִים בָּנַי, אֶלָּא שְׁאָר קְרוֹבִים שֶׁאֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת אוֹנֵן עֲלֵיהֶם כָּאֵלּוּ, כְּגוֹן כָּל הָאֲמוּרִים בְּפַרְשַׁת כֹּהֲנִים (ויקרא כא,ב-ג) שֶׁהַכֹּהֵן מִטַּמֵּא לָהֶם (ספרא שם,ט).
וְאָכַלְתִּי חַטָּאת – וְאִם אָכַלְתִּי, הַיִּיטַב וְגוֹמֵר?
הַיּוֹם – אֲבָל אֲנִינוּת לַיְלָה מֻתָּר, שֶׁאֵין אוֹנֵן אֶלָּא יוֹם קְבוּרָה (ספרא שם,יא; זבחים שם).
הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' – אִם שָׁמַעְתָּ בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה, אֵין לְךָ לְהָקֵל בְּקָדְשֵׁי דוֹרוֹת.

(כ) וַיִּיטַב בְּעֵינָיו – הוֹדָה, וְלֹא בּוֹשׁ לוֹמַר: לֹא שָׁמַעְתִּי (ספרא שם,יב).