רמב"ן על שמות לג
<< · רמב"ן על שמות · לג · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי" - היה זה בהר סיני בעלותו שם בי"ט בתמוז ולא הוצרך הכתוב לומר ויעל משה אל ה' ויאמר אליו ראה אתה אומר אלי כי כל עת היות הכבוד שוכן בהר סיני בידוע ששם הדבור וכן אמר (לעיל לב ל) ועתה אעלה אל ה' ואמר (שם לב לא) וישב משה אל ה' ששב אל המקום אשר עמד שם את פני ה'
"ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי" - שאמרת לי הנה אנכי שולח מלאך (לעיל כג כ) ואין זו הודעה שאין אני חפץ בו לשון רש"י ואיננו נכון בלשון הכתוב ועוד כי למה יאמר עתה כן ובעת שנאמר לו הדבור ההוא שתק ממנו וכי יבקש עתה להרויח בעבור מעשה העגל אבל הענין כי הקב"ה אמר בכאן למשה (בפסוק ב) ושלחתי לפניך מלאך ומשה אמר לו לא הודעתני מי הוא המלאך שתשלח עמי אם הוא מלאך הראשון ששמך בקרבו וזה טעם ואתה אמרת ידעתיך בשם שידעתני ורוממתני בשמך וכן כתב ר"א (בפסוק כא) ועל דעתו המלאך אשר יבחרו בו הוא מיכאל הבין בטוב שכלו בפסוקים כי המלאך הראשון רצוי למשה ולישראל אבל לא יוכל לדעת האמת כי לא שמע ולא ינבאפסוק יד (כל הפסוק)
וטעם "פני ילכו" - על דעת כל המפרשים (רש"י והראב"ע כאן ורד"ק על שמואל ב יז יא), אני בעצמי אלך. והביאו לו דומה: ופניך הולכים בקרב (שמואל שם).
וטעם "אם אין פניך הולכים":
- על דעת רש"י, "בזה אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה". וחלילה שיאמר "אם אין פניך הולכים" אחרי שהבטיחו "פני ילכו"!
- ורבי אברהם פירש (בשמות לג כא), כי ה' אמר למשה: אני בעצמי אלך, והניחותי לך לבדך, כי עמך לבדך אלך; ומשה השיב "אם אין פניך הולכים עם הגוי כלו, אל תעלנו מזה", ולכך אמר
תעלנו" בלשון רבים. גם זה איננו מתוקן, כי משה אמר תחלה "לא הודעתני את אשר תשלח עמי" בלשון יחיד, והנה גם בעת הרצון קודם החטא אמר (שמות כג): "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולהביאך", ואם ידבר עם ישראל, גם זה בעבורם יאמר כן. ועוד: אם כן, היה משה מבקש שיודיענו מי המלאך שישלח עמו, והנה היה רוצה במלאך, שנאמר בו (שמות כג כא): "כי שמי בקרבו", והשם ענהו בטובה כפולה ומכופלת יותר ממה ששאל, שילך הוא בעצמו!
אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי התורה, וכך הוא הענין על דרך האמת: כי משה אמר "ואתה לא הודעתני מי המלאך אשר תשלח עמי", וביקש שיקיים לו שני דברים שאמר לו:
- האחד - ידעתיך בשם, כלומר, שאיוודע בשמי בעבורך; ויתכן שיהיה "ואתה אמרת" זה ממה שאמר לו (שמות ו ג): "ושמי ה' לא נודעתי להם", כאשר פירשתי (עי' ריש וארא).
- והדבר השני - וגם מצאת חן בעיני, שיהיה מוצא חן, והוא דבקות הדעת, ואמר "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, במדת הדין, הודיעני נא נתיבות הדרכים, כאשר אתה נודע בשמך, ואדעך ליחדך למען אמצא החן הגדול, וראה כי עמך הגוי הזה - אתה אביהם והם בניך". ולזה יתכוון אונקלוס, שאומר "אודעני כען ית ארח טובך, ואדע רחמך".
אז ענה לו הקב"ה: "פני ילכו" - מלאך הברית אשר אתם חפצים, שבו יראו פני, שעליו נאמר (ישעיהו מט ח): "בעת רצון עניתיך", כי שמי בקרבו, והניחותי אותו לך, שלא אתנהג עמך במדת הדין עזה אלא במדה כלולה במדת הרחמים, מלשון (דברים כה יט): "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך", והוא כענין שנאמר (יחזקאל ה יג): "וכלה אפי והניחותי חמתי בם".
אז ענה משה: "אם אין פניך" בעצמך ובכבודך "הולכים - אל תעלנו מזה", שתהיה עמנו פנים בפנים, כי כן היו התנאין בפרשת וארא (לעיל ו ו-ח), וכן הזכיר למעלה (שמות לב יא): "בכח גדול וביד חזקה". והנה, יבקש שיעלה אותם אל הארץ בכח גדול וביד חזקה כאשר הוציאם בהם ממצרים.
וטעם "ונפלינו אני ועמך", שיהא חלקנו במופלא, ואין כן לכל העם אשר על פני האדמה.פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
"ויאמר הראני נא את כבודך" - בקש שיהיה רואה במראה ממש את כבוד השם. ויתכן כי יהיה "כבודך" בכאן הכבוד הגדול, אספקלריא המאירה.
וה' ענה אותו:
(שמות לג יט): "אני אעביר מדת כל טובי על פניך", שתשיגנו ותתבונן בכל טובי יותר מכל האדם, כי מראה הפנים ששאלת - לא תוכל לראותם.
"וקראתי בשם ה' לפניך" - שאקרא לפניך השם הגדול שלא תוכל לראותו, "וחנותי" בו "את אשר אחון", "ורחמתי" בו "את אשר ארחם", שתדע בקריאה ההיא מדת החנינה ומדת הרחמים אשר יחוננו וירוחמו בשמי ובטובי.
ועל זה נאמר (במדבר יב ז): "בכל ביתי נאמן הוא", כי טוב האדם - בביתו.פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
"הנה מקום אתי" - בהר הזה אשר שכינתי שם
"ונצבת על הצור" - שהוא בהר כמו שנאמר (לעיל יז ו) הנני עומד לפניך שם על הצור בחורבפסוק כג (כל הפסוק)
"וטעם ופני לא יראו" - הפנים המאירים כאשר פירשתי (בפסוק יח ועי' לב ד) ויתכן שיהיה מלת אחרי כלשון אחור וקדם צרתני (תהלים קלט ה) על פירוש רבותינו (עיין עירובין יח)
<< · רמב"ן על שמות · לג · >>