רמב"ן על ויקרא כה ב

<< רמב"ן על ויקרא • פרק כה >>
א • ב • ג • ה • ו • ז • ט • י • יא • יב • יד • טו • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כט • לג • לה • לו • לז • מ • מז • מח • 


"שבת לה'" - "לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית", לשון רש"י. ורבותינו לא כך נתכוונו במדרשם, כי כל השבתות גם המועדים לשם ה' הן, ולא יאמר באחד מהם "לה'", אבל אמר (ויקרא כג כד): "יהיה לכם שבתון", ואמר ביום הכפורים (ויקרא כג לב): "שבת שבתון הוא לכם". ולשון הברייתא בתורת כהנים (פרק א ב) "שבת לה' - כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לה'". אבל פירוש (שמות כ י): "שבת לה' אלהיך", כי בו שבת וינפש, ועל כן לא תעשה כל מלאכה. ולכך אמרו כי כן נאמר בשמיטה, כי היא שביעית בשנים.

והנה, בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה, כבר רמז לנו ר' אברהם שכתב "וטעם שבת לה' כיום השבת וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה". וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך, ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, (שמות כ ו): "ויום השביעי שבת לה' אלהיך", כי בו יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו (משנה תמיד ז ד): "בשביעי מה היו אומרים? מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים". והנה, הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם.

ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין, וחייב הגלות עליה, כמו שהחמיר בעריות (ויקרא יח כח), שנאמר (ויקרא כו לד): "אז תרצה הארץ את שבתותיה". והחזיר הענין פעמים רבות, (ויקרא כו לה): "כל ימי השמה תשבות", ונאמר (ויקרא כו מג): "והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה", וכן שנינו (משנה אבות ה ט): "גלות באה על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ", מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא. וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית, שנאמר (ירמיהו לד יג): "אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' מקץ שבע שנים וגו'", כי גם בעבד שביעית כיובל כו'. והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו, כי ישובו ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, כי הוא מוסד המאמין יחריש. וזהו שנאמר "ושבתה הארץ שבת", (ויקרא כה י): "וקראתם דרור בארץ", כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון (בראשית א א), שבה נאמר (ויקרא כו מב): "והארץ אזכור", וכבר זכרתי זה פעמים.

ושמא לזה רמזו רבותינו (ראש השנה כא ב) באמרם "חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד", כי כל שמיטה שער בית אחד. והנה הודיעוהו כל ההויה מתחילה ועד סוף, חוץ מן היובל קדש.