רמב"ם על מכשירין ג
<< · רמב"ם · על מכשירין · ג · >>
ראו גם נוסח המשנה מכשירין ג רמבם
מכשירין פרק ג
עריכהאמרו שק מלא פירות - רוצה לומר זרעים, כי רוב הזרעים מושכין המים, וכל שכן החיטה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
השלושה משקין אלו דקי העצם, שוקעין בחרס הכלי.
ושאר כל המשקים - רוצה לומר שאר שבעה משקים עבי העצם, ועל כן אין להם הכשר בפליטתם.
קטניות - כגון פולין ואפונים וכיוצא בהן.
ואין הלכה כרבי נחמיה:
הדיבור הזה הוא ביין טמא.
וכן הדין לעניין ההכשר, כשיהיה הפת נילוש באחד מן המשקין אשר אינן מכשירין.
והלכה כרבי יוסי:
טננו - מטפיחין.
והמיטן - יטמין בחול כדי שיטפיח הדבר ההוא הטמון, וזה לשון בלי מפורסם אצלנו.
ועניין אמרו מחמת הסלע, מחמת העריבה - שיתלחלחו מן הלחלוחית אשר בעצם הקרקע ובעצם החרס:
כבר ביארנו פעמים שעניין משקה טופח באיזה מקום שנאמר, הוא שיהיה באותו דבר לחלוחית בעניין שכשיגע בו האדם יתלחלח ידו.
ומרבץ גרנו - ירבץ הגורן במים, וישים בו החיטה.
וטעם היות בעל החיטה הזאת שמח בבלילתו, לפי שיסורו האבנים ממנו ויהיה קמחו לבן.
והלכה כרבי שמעון, ואין הלכה כרבי יהודה:
פקק את הצנור - סותם סוף הצינור, כדי שלא יצאו המים מן הגג אלא שיתקבצו וירחצו הזיתים.
ופירוש אם חלחל - שינענעם בידו ויחבטם במים. וכבר קדם לך דיבורם ברביעי ממקואות "היו צרורות מתחלחלים בתוכו", פירוש מתגלגלין בו, והעניין אחד.
ועיקר דעת רבי יהודה, כי השמחה בדבר בלי כוונה אינו במקום כוונה, עד שיהיה שם מעשה לרצון עוזר השמחה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אם הפכו שקיהם במים, אז יהיו המים אשר בתוך השקים בכי יותן, ואם יגיעו בהן פירות הוכשרו לפי שהמים ההם היו ברצון.
וכן הדין במים שברגליו וברגלי בהמתו כששמח.
ורבי יהודה הוא אשר אומר כי המים העולים ברגלי בהמה טמאה לעולם מכשירין, וכן מבואר בתוספתא.
ואין הלכה כרבי יהודה:
גלגלים - הם המסבבים אשר בעגלה אשר דשין בה ונושאין עליה משא.
וכלי הבקר - המחרשות וכיוצא בהם.
בשעת הקדים - בזמן החמה.
בשביל שיחוצו - כדי שיסתמו סדקיה, לפי שהעץ בימות החמה יסדק, וכששורין אותו במים נסתמין אותן בקעים.
ופירוש הרי זה בכי יותן - לפי שהמים ההם הנתלים בהם הם ברצונו, וכשנוגעים בהם פירות ברצונו גם כן הוכשרו.
ועיקר העניין הזה בכל המסכתא הזאת הוא, שהכלי כשנבלל שלא ברצון אף על פי שנגעו בפירות ברצון אינן מכשירין, כיון שהבלילה הזאת מעיקרא לא היתה ברצון. אבל אם נבלל הכלי ברצונו גם הם מוכשרים. וכדין בלילת הכלים כך דין בלילת האדם עצמו או הבהמה גם כן, כשהיתה ברצון אז היא מכשירה.
ופירוש אמרו בשעת היחף - כשיגעה הבהמה מן ההליכה והשיגה עייפות ויגיעה. וזה החולי מחולי הבהמות נקרא בערב "אל-חפא", ופירוש יחפות.
ובשעת הדישה - עד שתתיגע הבהמה מהדישה והיא גם כן אז כואבת מרגליה, וכשהיא הבהמה בעניין זה אינה צריכה מחשבה שיודחו רגליה, אלא לעולם מים שברגליה ברצון הוא לפי שהיא בשעה זו יועיל לה תערובת המים כדי שתסור יגיעתה, ובעבור היות הדבר על הרוב בכוונה, על כן נאמר לעולם טמא אפילו לא חשב. וכבר ביארנו בתחילת המסכתא הזאת שהוא אומר "טמא וטהור" בעבור "מכשיר ואינו מכשיר":
משנה מכשירין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב