משנה מכשירין ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ג · משנה ד | >>
המרבץ את ביתו ונתן בו חטים וטננו, אם מחמת המים, בכי יותן.
ואם מחמת הסלע, אינן בכי יותן.
המכבס את כסותו בערבה, נתן בה חטים וטננו, אם מחמת המים, בכי יותן.
אם מחמת עצמןה, אינן בכי יותן.
המטנן בחול, הרי זה בכי יותן.
מעשה באנשי המחוז שהיו מטינין בחול, אמרו להם חכמים, אם כך הייתם עושים, לא עשיתם טהרה מימיכם.
המרבץ את ביתו,
- ונתן בו חיטים וטננו -
- אם מחמת המים - בכי יותן,
- ואם מחמת הסלע - אינן בכי יותן.
- ונתן בו חיטים וטננו -
- המכבס את כסותו בעריבה,
- ונתן בה חיטים וטננו -
- אם מחמת המים - בכי יותן,
- ואם מחמת עצמה - אינן בכי יותן.
- המיטן בחול - הרי זה בכי יותן.
- מעשה באנשי המחוז, שהיו מטינין בחול.
- אמרו להם חכמים:
- אם כך הייתם עושים - לא ראיתם טהרה מימיכם.
- ונתן בה חיטים וטננו -
טננו - מטפיחין.
והמיטן - יטמין בחול כדי שיטפיח הדבר ההוא הטמון, וזה לשון בלי מפורסם אצלנו.
ועניין אמרו מחמת הסלע, מחמת העריבה - שיתלחלחו מן הלחלוחית אשר בעצם הקרקע ובעצם החרס:
המרבץ ביתו. במים מפני האבק:
וטננו. נתלחלחו מלשון אם היתה מטוננת דפרק קמא דמועד קטן (דף ו:):
אם מחמת הסלע. צור שמששת ימי בראשית והיא רצפת הבית ומתוך כך נתלחלחו החטין:
המטמין בחול. אית דגרסי המטנן שיהיו מטנין:
הרי זה בכי יותן. דאין חול בלא מים:
תניא בתוספתא פ"ב סדין שטפח על גבי סילון להטין בו את חטיו אם מחמת הסדין אינן בכי יותן אית דגרסי סדין שסחטו על גבי סילון של יוצר להטין בו את חטיו:
המרבץ את ביתו - מזלף בו מים כדי שלא יעלה האבק:
וטננו - נתלחלחו. לשון אם היתה שדה מטוננת, שפירושו שדה לחה, בפרק קמא דמועד קטן [דף ו']:
אם מחמת הסלע - צור שמששת ימי בראשית, והוא רצפת הבית, ומתוך כך נתלחלחו החטים:
המטנן בחול - מטמין הפירות בחול כדי שיטננו, כלומר שיתלחלחו, שיקבלו מלחלוחית החול:
הרי זה בכי יותן - דאין חול בלא מים:
ואם מחמת עצמן אינו בכי יותן לשון מהר"מ שהיו הרבה ונתחממו ונתלחלחו ע"כ ונראה מדלא קתני ואם מחמת עריבה כדקתני ברישא ואם מחמת הסלע דהכא שאני שאלו היה מחמת עריבה הוכשרו וכ"כ הראב"ד (שם הלכה ח') וז"ל. נ"ל אם נתנן בעריבה מחמת הליחות שבה הוכשרו ואם נתנן שם בשביל העריבה שאין לו מקום לכונסן אלא בעריבה אע"פ שיודע שיטננו ממנה אינן בכי יותן ע"כ אבל הרמב"ם העתיק ואם מחמת העריבה בפירושו ובחבורו (שם):
(ה) (על המשנה) מחמת עצמן. פירוש שהיו הרבה ונתחממו ונתלחלחו. מהר"ם. ומדלא קתני ואם מחמת עריבה, יש לומר דמחמת עריבה הוכשרו. וכן כתב הר"א, אלא דהתנה שיתנן שם מחמת הליחות שבה ולא מחמת שאין לו מקום לכונסן. אבל הר"מ העתיק ואם מחמת העריבה:
ואם מחמת הסלע: שאף אם לא רבץ הבית הסלע הוא קר ולח ומטנן החטים וכן הדין בעריבה של חרס. הרמב"ם והרא"ש ז"ל:
ואם מחמת עצמן: אית דגרסי מחמת עצמה. וכתב התוי"ט אבל הרמב"ם ז"ל העתיק ואם מחמת העריבה בפירושו ובחיבורו ע"כ ונלע"ד דאינו מוכרח לומר דגורם עריבה רק ואם מחמת עצמה וקאי אעריבה וכדכתיבנא:
המטנן: נ"א המטין ואית דגרסי המטמין. וכן בסיפא גרסינן נמי שהיו מטמינים:
לא עשיתם טהרה: נ"א טהרות:
יכין
המרבץ: זילף מים להשכיב האבק:
וטננו: נתלחלחו:
ואם מחמת הסלע: רצפת הבית:
נתן בה חטים: אחר שכבס בה:
המטנן בחול: נתן פירות בחול כדי שיתרטבו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת