רמב"ם על חולין ה

חולין פרק ה עריכה

משנה א עריכה

כבר ביאר לך בתחילת המאמר שאיסור אותו ואת בנו נוהג במוקדשין הוא מה שנאמר "ומיום השמיני והלאה ירצה"(ויקרא כב, כז) וגו', וסמוך לו "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"(ויקרא כב, כח).

וידוע שאותו ואת בנו, אם שחטו אותם שני בני אדם ביום אחד שהאחרון חייב מלקות.

וידוע הוא שמה שאמר בכל העניינים האלו חולין וקדשים רוצה לומר שהוא אחד הנשחטים חולין והשני קדשים.

ומה שאמר מבפנים ובחוץ - רוצה לומר ששחט אחד מהן תוך העזרה והשני חוץ לעזרה.

ושמור רוצה לומר הקידמה והאיחור במה שאמר בכל ההלכה הזאת, כגון זה שאמרו קדשים וחולין בחוץ שאחד משניהן קדשים והוא הנשחט בתחילה בחוץ, והאחד חולין אחריו בעזרה, וכן תבין זה בכולם.

ודע שאינו מסכים בכל הדברים הנאותים הנולדים בעניין זה, ולא זכר אותו ואת בנו אלא מפני שהן שווים ומקום השחיטה משונה, אם יהיו משונים ומקום שחיטתן שווה בפנים או בחוץ, ונשארו מן הדברים הנאותים האלו חולין וקדשים בחוץ ובפנים, חולין וקדשים בפנים ובחוץ, וקדשים וחולין בחוץ ובפנים, וקדשים וחולין בפנים ובחוץ.

ודין כולם יתבאר לך אם תהיה זכור לארבע עיקרים:

האחד, שאותו ואת בנו אם נשחט אחד מהן ונשאר השני והיה הנשאר ההוא קדשים, הרי הוא מחוסר זמן ואינו מותר לשחיטה עד מחרת אותו היום.

והעובר ושחטו חייב מלקות משום אותו ואת בנו בין ששחטו בפנים או בחוץ, לפי שאינו חייב כרת על שחיטתו בחוץ מפני שאינו ראוי להקרב בפנים כמו שביארנו בפרק האחרון מזבחים.
והעניין שחייבו מלקות אחד משום אותו ואת בנו ולא נתחייב שתי מלקיות לפי ששחט מחוסר זמן, שנאמר "ומיום השמיני והלאה ירצה"(ויקרא כב, כז), הא קודם זמנו לא ירצה בפנים, רוצה לומר שהקריב מחוסר זמן והמקריב מחוסר זמן אינו חייב עליו מלקות. והעיקר בידינו "לאו הבא מכלל עשה, עשה" כמו שביארנו בתחילת מכות, והוא מה שאמרו "הנח למחוסר זמן, שהכתוב נתקו לעשה".

והעיקר השני, שהשוחט קדשים בחוץ חייב כרת על מנת שיהא ראוי להקרב בפנים, כמו שזכרנו בסוף זבחים.
והעיקר השלישי, שהשוחט חולין בפנים אסור לאוכלן, לפי שחולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה כמו שביארנו בשני מקדשים, אבל אינו חייב מלקות.
והעיקר הרביעי, שכל מחוייב כרת לוקה כמו שביארנו בתחילת מכות.

וכשיעלו בידך ארבע העיקרים האלה יתבארו לך כל המצוות האלו שנאמר בהן דין הנשחטים והשוחטין, וכן יתבאר לך דין המצוות שגמרנו עניין חילוקם:

משנה ב עריכה

רבי שמעון אינו חולק על מי ששחט פרה אדומה או עגלה ערופה שהוא חייב משום אותו ואת בנו הואיל ושחטן, לפי שאין באמרנו על זו שהיא עגלה ערופה או פרה אדומה דין השחיטה משתנה, והוא מה שאמרו "פרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה".

אבל בשור הנסקל חולק רבי שמעון ואומר, הואיל ונגמר דינו לסקילה אין שחיטתו שחיטה.

ומה שאמר השוחט לעבודה זרה - אינו רוצה לומר שאם שחט הראשון לעבודה זרה והשני לעצמו שהוא חייב משום אותו ואת בנו, לפי שזה ברור מאד. אבל דברו על מי ששחט הראשון לאכילה והשני לעבודה זרה, שהוא חייב על השני משום אותו ואת בנו. ולא יהיה זה אלא כשהתרו בו משום אותו ואת בנו ולא התרו בו משום עבודה זרה, שאם התרו בו משום עבודה זרה חייב סקילה וקם ליה בדרבה מינה כמו שביארנו בשלישי מכתובות.

והמעקר - הוא שמעקר הסימנים ולא ישחטם, שהוא כמו שהורג בחנק או בעריפה.

וכל זמן שיעקור ואפילו אחד מן הסימנים קודם שחיטה הרי הוא נבילה בין בעוף בין בבהמה. וזה העיקור הנזכר בחמישה דברים המפסידים את השחיטה. והעיקור אינו אלא מצד הראש רצה לומר שיעקרו מן הטבעת שבה מחוברים הסימנים.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה ג עריכה

סיבת זו מבוארת, לפי שידוע שבני אדם אין לוקחים בהמות באלו הימים אלא לשחוט באותו היום.

ועניין רווח - שיהא שהות ביום, לפי שפעמים לוקח אותו לשוחטו למחרת ואין צריך להודיעו. אבל אם ראה אותו נחפז והוא קונה, בידוע שישחוט עכשיו ולפיכך הוא נחפז לקנותו עכשיו.

וכבר ידעת שרבי יהודה מפרש הוא לדברי חכמים, ודבריו אמת:

משנה ד עריכה

עניין דין זה הוא כמו שאני אומר, והוא שאם נתן לקצב דמי הבשר וקבלו ממנו, כופין הטבח שישחוט אותה הבהמה ויתן לקונה בשר בדמי הדמים שנתן לו. ואין הטבח יכול לומר הא לך מעותיך ואני אקבל מי שפרע שאין אתה קונה הקניין עד שתמשוך הבשר כמו שזכרנו בקדושין, לפי שעיקר הדין דבר תורה מעות קונות, וחכמים אף על פי שתקנו משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה כמו שביארנו במקומות ממציעא ובתרא, ובארבעה פרקים אלו העמידו דבריהם על דין תורה:

משנה ה עריכה

כל זה מבואר.

וראוי שתדע שאין חוששין באותו ואת בנו אלא באם בלבד. אמרו "אותו ואת בנו מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו". ואין דין זה חל אלא על שלשת המינים הללו בלבד, רוצה לומר הבקר והצאן והעזים:

משנה חולין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב