משנה זבחים ה ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה ו | >>
התודה ואיל נזיר, קדשים קלים.
שחיטתן בכל מקום בעזרהכב, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.
המורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם כד ולבניהם ולעבדיהם.
הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים.
- שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,
- וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע,
וְנֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר
- לְכָל אָדָם,
- בְּכָל מַאֲכָל,
- לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
- הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָּהֶם,
- אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים,
- לִנְשֵׁיהֶם, וְלִבְנֵיהֶם, וּלְעַבְדֵיהֶם.
התודה, ואיל נזיר - קדשים קלים,
- שחיטתן - בכל מקום בעזרה,
- ודמן - טעון שתי מתנות, שהן ארבע,
- ונאכלין - בכל העיר,
- לכל אדם - בכל מאכל,
- ליום ולילה - עד חצות.
- המורם מהן - כיוצא בהן,
- אלא שהמורם מהן - נאכל לכהנים, ולנשיהם, ולבניהן, ולעבדיהן.
התודה - היא קרבן שלמים עם מנחה, ועוד נבאר אותה במנחות, שנאמר "וזאת תורת זבח השלמים"(ויקרא ז, יא) וכו' "אם על תודה יקריבנו"(ויקרא ז, יב).
ונאמר בזריקת דם השלמים "סביב" כמו שנאמר בעולה, לפיכך כל שלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ארבע כמו העולה.
ואמר רחמנא בחטאת "ואכלתם אותה במקום קדוש"(ויקרא י, יג), ואמרו "אותה במקום קדוש, ולא אחרת במקום קדוש", רוצה לומר שהחטאת וכל הראוי לה, והאשם שמשפטו כמשפטה שנאמר בתורה "כחטאת כאשם"(ויקרא ז, ז), היא שאינה נאכלת אלא בעזרה, אבל זולתה מן הקרבנות נאכלין בכל ירושלים.
והמורם - הוא הדבר שהכהן נוטל מתודה ואיל נזיר.
והוא שנוטל מקרבן תודה חזה ושוק, ונוטל מן הלחם שמקריבין עמו אחד מכל קרבן שהן ארבע חלות כמו שנבאר בשביעי ממנחות, ונוטל מאיל נזיר הזרוע בשלה (וחזה ושוק גם כן), וחלת מצה ורקיק מצה מן הלחם שמקריבין עם איל השלמים. וכל אלו אוכלין אותן הכהנים זכרים ונקבות לפי שכן בא הכתוב עליהן "כי חקך וחק בניך"(ויקרא י, יד) וגו'.
ונאמר בתודה בפירוש "ובשר זבח תודת שלמיו, ביום קרבנו יאכל, לא יניח ממנו עד בקר"(ויקרא ז, טו). ואיל נזיר הוקש לתודה, שהוא גם כן קרבן שלמים עם מנחה.
וכבר ידעת שכל מקום שנאמר בו "עד בוקר" מצותו עד שיעלה עמוד השחר, אבל מדרבנן אמרו עד חצות להרחיק האדם מן העבירה, כמו שנזכר למעלה:
התודה ואיל נזיר קדשים קלים. אין מועלין בהן:
שחיטתן בכל מקום. אין טעונין שחיטה בצפון כא:
ונאכלים בכל העיר. דגבי חטאת כתיב (שם י) ואכלתם אותה במקום קדוש, ואין שלמים במקום קדוש אלא במקום טהור כג דהיינו בכל העיר שהוא מקום טהור מליכנס שם מצורעים:
לכל אדם. לזרים:
ליום ולילה. בתודה כתיב (שם ז) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר. ותניא, תודת שלמיו, לרבות שלמי נזיר:
המורם מהם. חזה ושוק שנתן מהן לכהן כשאר שלמים, דתודה לשלמים אתקוש דכתיב (שם) וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה וגו'. וארבע חלות מארבע מינים שבה כדכתיב (שם) אחד מכל קרבן לכהן הזורק וגו', ומורם מאיל נזיר, זרוע בשלה וחזה ושוק וחלת מצה אחת ורקיק אחד:
כיוצא בהן. נאכלים בכל העיר ליום ולילה:
לכהנים לנשיהם. כדכתיב (שם י) ואת חזה התנופה וגו' תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך:
קדשים קלים. פי' הר"ב אין מועלים בהם. וכן לשון רש"י. ועיין ספ"ק דמעילה. ועיין לעיל במשנה ד' ומ"ש שם:
בכל מקום בעזרה. לשון הר"ב אין טעונין שחיטה בצפון. דתודה לשלמים אתקוש כדפי' הר"ב לקמן והיינו נמי טעמא דטעון ב' מתנות וכו'. [*ויש לדקדק אמאי שינה הכא ונקט בעזרה במקום לפנים מן הקלעים דלעיל. ונ"ל דתנא [דלעיל] מסריך סריך בלישניה דבפ' בתרא משנה ד' דהתם קאי על משכן]:
בכל העיר. לשון הר"ב דגבי חטאת כתיב כו' אלא במקום טהור. כדכתיב את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור. ומ"ש הר"ב טהור מליכנס שם מצורעים כדתנן במשנה ז' פ"ק דכלים. דכל עיירות דינן כך. וא"א לאכלן כשיצאו חוץ לעיר כדפירש הר"ב ספ"ח. ואיצטריך למעוטא דאותה דאף ע"ג דבהדיא כתיב במקום טהור. דלא תימא מאי מקום טהור. טהור מטומאת זב. והוא הר הבית. גמ'. [*וה"נ תקשה דה"ל למנקט חוץ ממחנה ישראל. ועיין לעיל]:
ליום ולילה עד חצות. עי' בסוף מתני' ג':
לנשיהם ולעבדיהם. כל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה. הרמב"ם פ"י מהל' מעשה הקרבנות:
(כא) (על הברטנורא) דאתקיש לשלמים. וכן לב' מתנות כו'. וכמ"ש הר"ב בסמוך:
(כב) (על המשנה) בעזרה. יש לדקדק אמאי שינה לשונו מדלעיל. ונ"ל דתנא דלעיל סריך בלישניה דבפרק י"ד משנה ד' דהתם קאי על משכן:
(כג) (על הברטנורא) כדכתיב את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור:
(כד) (על המשנה) לנשיהם כו'. כל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה. הר"מ:
התודה וְאֵיל נזיר: בנקודת צירי האל"ף מפני שהוא סמוך. וביד פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ובפ' עשירי סימן ד' ז':
שתי מתנות שהן ארבע: מפני שכתוב בשלמים סביב כמו בעולה:
יכין
התודה ואיל נזיר קדשים קלים: נקראים קדשים קלים, מדאין מועלין בהן, ואין בשרן נפסל ביוצא לאחר זריקה [ואפילו יצא הבשר של קדשים קלים קודם זריקת הדם, אפ"ה זורק הדם, והקרבן כשר ורק הבשר נשרף. אבל בק"ק כה"ג, לא יזרק, ואם זרק הורצה [כרמב"ם פ"א מפסולי המוקדשין הל"א ול"ב (רמב"ם פ"א מהל' פסוה"מ הל"א)]:
שחיטתן בכל מקום בעזרה: לפנים מעזרת ישראל, ואפילו בהיכל [כזבחים דס"ג. ולרמב"ם פ"ה מקרבנות אפילו אחורי ההיכל מותר לשחוט קדשים קלים, ועי' רכ"מ שם]. אבל בשחטן בעזרת נשים, או בלשכות הבנויות בחול אף שפתוחות לקודש, וכ"ש בשחטן על הגגות, שהרי לא נתקדשו, פסולות:
ונאכלים בכל העיר: תוך חומת ירושלים, שנקרא מקום טהור, שאסור מצורע לכנס לשם. ואף דכל עיירות כך, עכ"פ אי אפשר לאכלן כשיצאו כבר חוץ לירושלים:
לכל אדם: ישראל:
המורם מהם: היינו חזה ושוק שניתן מהתודה להכהנים כמו משאר שלמים, ועוד נותן ד' חלות לכהנים מד' מיני לחם שמביא, דהיינו חלות, רקיקין, רבוכה, שכל מין י' לחמין כולן של מצה, ועוד היה שם י' לחמין חמץ [כרפ"ז דמנחות]. והמורם מאיל נזיר, זרוע בשילה, וחזה ושוק, וחלה א' ורקיק א' מכ' לחמים שהביא:
כיוצא בהם: שנאכלין בכל העיר ליום ולילה:
אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם: אבל לזר לא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת