משנה זבחים ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה ד | >>
העולה, קדשי קדשים.
שחיטתה בצפון, וקיבול דמה בכלי שרת בצפון, ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, וטעונה הפשט וניתוח, וכליל לאישים.
הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
- שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן,
- וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
- וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.
- וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ,
- וְכָלִיל לָאִשִּׁים.
העולה - קודשי קדשים,
- שחיטתה - בצפון,
- וקיבול דמה - בכלי שרת בצפון,
- ודמה - טעון שתי מתנות, שהן ארבע.
- וטעונה - הפשט, וניתוח, וכליל לאישים.
לא נאמר בעולה קדשי קדשים, אלא מפני שלא נאמר עליה כן בתורה, אבל השווה בין החטאת והאשם והעולה במקום שחיטתן וקבלת דמן כמו שבארנו בתחילת פרק הזה, ולפיכך היתה גם היא קדשי קדשים כמו החטאת והאשם.
ודבר תורה בעולה "והפשיט את העולה, ונתח אותה לנתחיה, והקטיר את הכל"(ויקרא א, ו), ולא נאמר בעולה "על קרנות המזבח" כדי שנאמר עליה שהיא צריכה ארבע מתנות, אבל נאמר בזריקת דמה "וזרקו את הדם על המזבח סביב"(ויקרא א, ה), ולפי שנאמר "סביב" הוצרכנו שיהיו המתנות כוללים ארבע כותלי המזבח, וזה יהא כשיזה שתי מתנות בשני קרנות שהן באלכסון, וזהו שהן ארבע רוצה לומר ששניהם כוללים הארבע כותלים.
והנני מצייר עכשיו ריבוע המזבח, ויהיה הדם הנזרק כמו החוטים שכתוב עליהם דם. וזו היא צורת המזבח והדם על הסדר הנזכר:
העולה קדשי קדשים. היא. ליפסל ביוצא, ובטבול יום, ובמחוסר כפורים ומועלים בה טו. ומשום דלא כתיב בה בקרא קודש קדשים היא טז כמו בחטאת ואשם, אשמועינן תנא הכא דהיא נמי קדשי קדשים כחטאת ואשם, שהרי היא שוה להם למקום שחיטתן וקבלת דמן:
שתי מתנות. בקרן מזרחית צפונית יז, ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון. וטעמא, משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד לפי שלא היה בחלקו של בנימין שנתנבא יעקב עליו (בראשית מט) בבקר יאכל עד, באחסנתיה יתבני מקדשא יח, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, ואותו הקרן לא היה בחלקו, שהמזבח היה תופס בחלקו של יהודה אמה במזרחו ואמה בדרומו כל אורך מזרח ודרום בעובי אמה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. נמצא יסוד לשלש הקרנות. הלכך היה מתחיל בקרן צפונית מזרחית. הואיל וקרן דרומית מזרחית אין לה יסוד לפי שלא היה בחלקו של טורף שנתנבא עליו יעקב. ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד יט, הלכך בעי הנך תרתי דאמרן. דשתי מתנות שהן ארבע בעינן, כדי שיהא מתן הדם בארבע רוחות המזבח, דכתיב (ויקרא א) וזרקו את הדם על המזבח סביב, אי וזרקו יכול יזרקנו בזריקה אחת, תלמוד לומר, סביב ואי אפשר להקיף בזריקה אחת. אי סביב יכול יקיפנו כחוט, תלמוד לומר וזרקו, ואין זריקה אלא מרחוק, וכחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע. הא כיצד, נותן שתי מתנות שהן ארבע:
וטעונה הפשט ונתוח. כדכתיב (שם) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה:
וכליל לאישים. כולה נשרפת על גבי האש:
העולה קדשי קדשים. לשון הר"ב ומשום דלא כתיב בקרא כו'. תימה ומה"ט ה"ל למימר [נמי] גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדש קדשים. וילפינן [כמ"ש בר"פ] מדאתקש לעולה מה עולה ק"ק. תוספות:
קדשי קדשים. לשון הר"ב ליפסל ביוצא וטבול יום ומחוסר כפורים ומועלים בה. וכן לשון רש"י וכתבו התוספות ולא היה לו לפרש לענין טבול יום. ומחוסר כפורים. שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפי' קלים [כדמוכח רפ"ב] אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים [קלים] לא מיפסלי ביוצא. ואין בם מעילה. ע"כ. ואני אומר דאף יוצא לא ה"ל לפרש מדאשכחן דמיפסלו ביוצא חוץ לחומת העיר שלא לאכלן כדפירש הר"ב והרמב"ם ספ"ח. ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דמנחות. וכן לקמן משנה ו' דתנן קדשים קלים לא פירשו רש"י והר"ב אלא מעילה:
שתי מתנות. לשון הר"ב בקרן מזרחית צפונית כו' לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזויות. וכן בפ"ו משנה ב' ובהדיא תנן בריש מסכת קנים דעולת בהמה נעשה למטה. ומ"ש הר"ב דקרן מזרחית דרומית לא ה"ל יסוד כו'. באחסנתיה יתבני מקדשא. דבר המקודש לדמים וכו'. כשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה וכו'. וכ"כ ברפ"ג דמדות. ועיין מ"ש במשנה ד' י"ב דנגעים. ותמיהני דכיון שמפרש שלא היה בנין היסוד בשל יהודה ה"ל לכתוב דמתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דמשמע בנינא ממש. אבל מקדשא משמע דבנין היה אלא שלא נתנו שם הדמים. דהכי איתא בגמרא מאי לא היה לו יסוד. רב אמר בבנין. לוי אמר בדמים. רב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא. לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום מקודש לדמים. וכן רש"י נקט לה בד"ה טורף וכו' באחסנתיה תתבני מדבחא. אבל אין ספק אצלי שהטעהו להר"ב תרגום דידן שמתרגם מקדשא ואגב שטפיה ורגילות בתרגום דידן נקט מקדשא וכ"כ התוס' בפ"ו ד' ס"ב דתרגום דידן מתרגם מקדשא. ומ"ש הר"ב בחלקו של טורף וכו'. גמ'. ופירש"י בנימין דכתיב ביה זאב יטרף. ע"כ. ומ"ש הר"ב ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד. דכתיב אל יסוד מזבח העולה. וכדכתב הר"ב והרמב"ם סוף פרקין. וכן בגמרא שם דף נ"ז וכ"פ התוס' דף נ"א ע"ב אע"ג דלרש"י בק"ו אתא בגמרא דף נ"ב. ודאמרן תחלת מתן דמה לא למעוטי שירים דשירים ג"כ היה שופך אל יסוד דרומי כדתנן רפ"ד דתמיד וע"ש. ועיין מ"ש במשנה ב' פרק דלקמן. וכתבו התוס' דתימה דלא תני לה הכא. והרר"י מאורלינ"ש פי' דכיון דשמעינן תנא דפנימיות ביסוד מערבי. וגם התחיל בחיצונית למתני יסוד דרומי. ה"ה בכולהו. ואע"ג דחשיב בכל פנימיות היינו משום דהתחיל בפנימיות וצריך למתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק. ע"כ. ועיין במשנה ב' פ"י ומ"ש שם:
(טו) (על הברטנורא) וכתבו התוספ', ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפילו קלים. ואני אומר דאף יוצא לא הוה ליה לפרש מדאשכחן דמיפסלי ביוצא חוץ לחומת העיר:
(טז) (על הברטנורא) תימה דמאי טעמא הוי ליה למימר נמי גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדשי קדשים וילפינן טדאיתקש לעולה. תוספ':
(יז) (על הברטנורא) לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזוית. דעולת בהמה נעשה למטה:
(יח) (על הברטנורא) עיין בגמרא דצריך לתרגם יתבני מדבחא. דמקדשא משמע שהיה בבנין אלא שלא היה מקודש בדמים. תוי"ט:
(יט) (על הברטנורא) עיין בסוף פרקין בהר"ב. ודאמרן תחלת, לאו למעוטי שיריים, דאינהו נמי בעי יסוד. ודלא תני להו הכא פירש ר"י נמי דכיון דאשמעינן בפנימיות וגם התחיל למיתני' בחיצוניות, ה"ה ככולהו. ועתוי"ט:
העולה קדש קדשים: דין הנקראין קדשי קדשים או קדשים קלים כתבו הרמב"ם ז"ל בפ"א והלכות מעשה הקרבנות סי' י"ז ורפ"ה סימן ג'. ודין הטעונים שתי מתנות שהן ד' ביד שם פ"ה סימן ו'. בפירש ר"ע ז"ל ומשום דלא כתיב בה בקרא קדש קדשים וכו'. אמר המלקט והקשו תוס' ה"ר פרץ ז"ל תימא דמהאי טעמא הל"ל גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב קדש קדשים וילפינן להו בגמרא מדאתקש לעולה על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדש קדשים וכו' ותרצו כיון דמ"מ יליף ליה מקרא דהוא קדש קדשים לא הוצרך למתנייה אבל עולה דליכא שום פסוק הוצרך לשנותו ע"כ. ועיין בתוס' דלקמן פ' דם חטאת (זבחים דף צ"ז ע"ב) ופי' רש"י ז"ל העולה קדש קדשים שהרי כולה עולה לגבוה ואין לך קדשי קדשים גדול מזה ובקדשי' קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן פ' כל התדיר מעשר בהמה קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דהיינו דמו ואמוריו ע"כ:
ודמה טעון שתי מתנות שהן ד': כתב הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת תמיד בר"פ לא היו כופתין וז"ל שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית יש מקשין בפרק איזהו מקומן אמאי לא קתני בעולה דשיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי כדקתני בחטאות הצבור והיחיד ובשעירים הנשרפים שמגיד לנו היכן היה שופך שיירי הדם ה"נ ה"ל לאשמועינן גבי עולה היכן היה שופך שיירי הדם וכדאשמעינן בעולת התמיד בר"פ לא היו כופתין שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית דלא מסתבר לחלק בין עולת התמיד לשאר עולות ויש לתרץ שאלמלא פרים ושעירים משונים בשפיכתם מחטאות הצבור והיחיד לא היה צריך לפ' בחטאות הצבור והיחיד היכן היה שופך שיירי הדם משום דהוה אמרינן כיון דתנא בחדא ה"ה בכולהו מפני שכל הקדשים טעונין שפיכה בשיירי דמיהן חוץ מבכור ומעשר ופסח שהיה שופך שפיכה אחת אבל בשביל שפרים ושעירים הנשרפים שיירי דמיהם נשפכין על יסוד מערבי הוצרך לפ' בחטאות הצבור והיחיד דשיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותנא חטאות הצבור והיחיד וה"ה לכולהו אלא שיש להקשות על זה דאמאי קתני בכולהו מעולה ואילך ודמן טעון שתי מתנות דה"נ ה"ל למיתני בעולה וה"ה לכולהו אלא י"ל דהיינו טעמא דלא נקט שיירי הדם וכו' אלא גבי פרים ושעירים הנשרפים וחטאות משום דכתיב בהו קרא שטעונין שפיכת שירים ליסוד ואחריני דמרבוייא קאתו איכא למימר דלא קתני מיהו מורי ה"ר אפרים היה אומר דודאי דעולה וכל הקדשים חוץ מפרים וחטאות ושעירים הנשרפים אין נשפכין ליסוד השירים שלהם מדלא קתני להו בסדר המשנה הכא בפ' איזהו מקומן עכ"ל בתוספת קצת ביאור לשונו ז"ל והאריך ליישב הסוגיות אשר יקשה מהם לרבו ז"ל. ותוס' ז"ל תרצו בשם ה"ר יעקב מאורלינאש ז"ל דכיון דאשמעינן תנא דפנימיים ביסוד מערבי וחיצונים דרומי לא חש תו למיתני דכל כי רוכלא ליחשוב בכל החיצונים כיון דאשמעינן לאפוקי ממ"ד כולהו ביסוד מערבי ומ"ד כולהו ביסוד דרומי ואע"ג דחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצוניים ואין רוצה להפסיק ע"כ:
שתי מתנות שהן ד': בקרן מזרחית צפונית וכו' לשון ר"ע ז"ל עד ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד. אמר המלקט דא"ר עקיבא ק"ו ומה שירים שאין מכפרין ואין באין לכפרה טעונין יסוד תחלת דם עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד: בסוף פירש ר"ע ז"ל הא כיצד נותן שתי מתנות שהן ארבע. אמר המלקט כמין גמא דהיינו כמין כף פשוטה שלנו שזורק כנגד הפנה והדם מתפשט לשתי רוחות הפנה והרי הוא כמין גאם אות יונית וזו היא סברת ת"ק דבברייתא ושמואל נמי ס"ל כותיה ור' ישמעאל סבר דפיסוק בעינן אע"פ שבשתי קרנות הוא נותן ויליף לה מג"ש דנאמר כאן סביב פי' בעולה ואשם ונאמר בחטאת סביב מה להלן פיסוק ד' מתנות פירש ד' מתנות נפסקות זו מזו דהא על ד' קרנות הוא נותן אף כאן אע"ג שבשתי קרנות הוא נותן בעינן פסוק ד' מתנות דאותה מתנה שנותן לקרן שהוא כשתים צריך לפסוק דהיינו נותן וחוזר ונותן לצפונה של קרן ולמזרחה של קרן לדרומה של קרן ולמערבה של קרן אי מה להלן ד' מתנות על ד' קרנות אף כאן ד' מתנות על ד' קרנות אמרת עולה טעונה יסוד פי' תחלת מתנותיה צריכה נגד היסוד שהוא יסוד למזבח תחת מקום המתנה ובק"ו אייתיניה בברייתא בגמ' לעיל בפירקין וכדכתיבנא וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד הלכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל. ורב נמי הכי ס"ל דנותן וחוזר ונותן כר' ישמעאל:
וכליל לאשים: כתוב באבודרהם והמון העם קורין לאִשִים השין רפויה וטעות הוא כי לקריאתם יהיה משמעו מענין אליכם אִשִׁים אקרא והנכון לקרות השין דגושה שהוא מענין ואִשָׁים לא תכבה ולכן אין לכתוב בו יוד בין האלף והשין ע"כ:
יכין
העולה קדשי קדשים: ר"ל העולה אף דלא כתיב ביה בקרא קדש קדשים היא, כמו בחטאת ואשם, אפ"ה דיניה כשאר ק"ק, שיהיה בבשרה מעילה, ושיפסול בשרה כשיוצא חוץ לעזרת ישראל:
ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע: דהיינו שהכהן עומד עם מזרק הדם למטה על הרצפה, וזורק הדם מהמזרק נגד זוית המזבח במזרחית צפונית, וחוזר והולך נגד זוית מערבית דרומית של מזבח וזורק גם שם. וב' הזריקות יהיה למטה מחוט הסיקרא, וכל זריקה מדהיתה נגד זוית המזבח, מתפשטת אילך ואילך על ב' כותלי המזבח, כדי שיתקיים מה שאמרה תורה סביב, וגם מה"ט נקראו ב' הזריקות שתים שהו ד'. מיהו בב' זויות האחרות של מזבח אינו רשאי לעשות הזריקה, משום דבזויות מזרחית דרומית לא היה יסוד, דהיסוד לא היה בולט רק בכל פני המערב ובכל פני הצפון, ויסוד שבמערב מתארך עוד אמה א' להלאה על פני הדרום, וכ"כ יסוד שבצפון מתארך עוד אמה א' להלאה על המזרח, נמצא רוב פני המזרח ורוב פני הדרום עם הזוית שביניהן, היה בלי יסוד, והרי עולה טעון סביב וטעון יסוד. [והא דלא קאמר נמי הכא שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי וכדקאמר בהנך דלעיל. ה"ט משום דבהנך דלעיל פליגי תנאי בש"ס (דנ"ג ב') אי קרבנות פנימיות וחיצוניות. שניהן שפיכת השיריים ביסוד מערבי או ביסוד דרומי, להכי קמ"ל תנא לעיל דלא כתרווייהו דפנימיות נשפכות ביסוד מערבי וחיצוניות ביסוד דרומי, וכיון דשמעינן בחטאת דשיריה נשפכין ביסוד דרומי, ה"ה בעולה ובכל הקדשים. אמנם ק' הא דנקט בב' הפנימיות תרי זמני, דשיריים נשפכין ליסוד מערבי ולא נילף חד מחבריה כדילפינן בחיצוניות. ותי' רבעתוס' דוחק, וע"ש. ולפענ"ד דנקט רק בפנימיות דשיריים ליסוד, דקמ"ל דאע"ג דבפנימיות מתנה א' שבהן מעכבת, אפ"ה שפיכת שיריים לא מעכב בהן, ותרוייהו צריכים (כש"ס ד"מ ע"ב), דבפר ושעיר של יו"כ, אף דדמן נכנס לפני ולפנים, ופרים ושעירין הנשרפין, אף דמכפרין על חטא ידוע, ובחטאת נקט ג"כ הך דינא לאשמעינן דק"ק חצוניות נשפכין ליסוד דרומי, ומנה ילפינן לשאר ק"ק]:
וכליל לאישים: ר"ל כולה נשרפת בנתחיה ע"ג אש המזבח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת