רי"ף על הש"ס/שבת/דף כז עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

השמד היו. בני אדם המשמטים עצמן מן השמד היו:

הנכנס יכנס: שהנכנס יראה תחלה שאין אדם רואהו:

והיוצא אל יצא: שמא יראו אויבים מבחוץ והוא לא ידע ויראוהו ויכירו שאנו כאן:

נהפך סנדלו: שיש לו שתי פיות ויכול להנעילו משני צדדין אבל ניכר מהו לפנים ומהו לאחור וכשנעלו זה הפוך נראה הנכנס כאילו יוצא וניכר מקומו בקרקע:

והרגו זה את זה: בדחיקתן והיו סנדליהן מסומרין:

דאיכא כנופיא דאיסורא: שאין עושין בו מלאכה ונקבצים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כי ההוא מעשה דהואי בכנופיא דאיסורא בעשיית מלאכה:

והיינו דתנן ביו"ט אין משלחין סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור: ואם תאמר והא קתני סיפא דההיא זה הכלל כל דבר שנאותים בו משלחין אותו ביו"ט וסנדל המסומר הרי נאותים בו בחול וכיון שכן אמאי אין משלחין אותו ביום טוב ויש לומר דבסנדל המסומר החמירו הואיל ובאתה תקלה על ידו וזה הכלל דקתני התם אמנעל שאינו תפור קאי שאין נאותין בו בחול כיון שהוא בלי תפירה:

לא שנו אלא לחזק: שמסמרותיהן נעשו לחזק העקב שקורין שול"א עם הפנתא שקורין אנפילייא:

אבל לנוי מותר: דלא גזרו אלא מעין המאורע והנהו לחזק הוו:

שתים מכאן: לצד חיצון אחת בראשו לצד אצבעו ואחת לצד עקבו:

ושתים מכאן: לצד פנימי:

תרסיותיו: רצועותיו:

תפרו מבפנים: שנתן מנעל של עור מבפנים מן הסנדל ותפרו:

מותר: שמעתי מר' יוחנן וטעמא לא ידענא:

עשאו: למסמר:

כמין קלבוס: שני ראשיו חדין וכפוף ונשתנה משאר מסמרות ונועץ שני ראשין בעץ כדאמרינן במסכת סוטה (דף יט ב) קלבוס של ברזל היו מטילין לתוך פיה:

חיפהו כולו במסמרים וכו': מותר הואיל ונשתנה מכמות שהיה דכעין המאורע בלבד גזרו:

אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי: דתורת כלי עליו:

אוסר: דלמא אתי לנועלו:

חיפהו בעו' מלמטה וקבע בו וכו' מותר: הואיל ונשתנה מכמות שהי' דמעין המאורע גזרו:

עשאו: לראש המסמר כמין טס או שעשאו חד כמין יתד:

נקטינן משמעתין דלא אסרו סנדל המסומר אלא כעין מעשה שהיה ומשמע דאותו סנדל שאסרו אנפליא שלו של עור ושוליו של עץ והיו לו תרסיות והיה אפשר להפכו כדאמרינן ונהפכה סנדלו של אחד מהן הלכך כל שאינו יוצא בזה אין זה סנדל המסומר שאסרו חכמים ולפ"ז סנדל המסומר שלנו שיוצאין בו בימות הגשמים אינו בכלל גזירה זו ואע"פ כן נהגו איסור בדבר לפי שדרכו לצאת מן הרגל ואיכא למיחש דלמא אתי לאיתויי כך ראיתי בשם הרשב"א ז"ל:

ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה: הא יש ברגלו מכה נפיק באותה שאין בה מכה והכי היא מסקנא דגמרא:

אמר רב פפא לא תימא עד דאתמחי גברא ואתמחי קמיע: פי' אתמחי גברא היינו שכתב שלשה קמיעות של ג' מיני חלאים לג' אנשים דאתמחי לכל קמיעות שיעשה לעולם ואפילו לכל מיני חלאים מידי דהוה אנגח [ב"ק דף לז א] שור וחמור וגמל דנעשה מועד לכל:

ואתמחי קמיע: הוא שנתרפאו בקמיע זה שלשה אנשים מחולי אחד אי נמי שנתרפא בו אדם אחד שלש פעמים דנעשה קמיע זה מומחה לכל אדם שיש לו אותו חולי: ולא תימא דלא שרינן לצאת אלא היכא דאיכא תרתי דאתמחי גברא ואתמחי קמיע אלא כיון דמומחה גברא אע"ג דלא מומחה קמיעא סגי וכ"ש אתמחי קמיע ולא אתמחי גברא אלא מאי דהוי רבותא טפי נקט:

ולא קתני בזמן שאינו מומחה: דאלו היה תנא הכי הוה משמע דבעינן דמומחה קמיע ומשמע נמי דבעינן דמומחה גברא דהא קתני בסמוך איזהו קמיע מומחה ואוקימנא לה לאמחויי גברא:

תנו רבנן איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושילש:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט