רי"ף על הש"ס/שבת/דף כח עמוד א

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

משמע אפי' אדם אחד:

אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עקרין: קמיע לשון קשר ודעקרין של שלשה מיני שרשי סמנין נמי קרי קמיע:

ולא שנכפה: כלומר לא תימא דלא יצא אלא מי שבא עליו החולי כבר פעם אחת:

נכפה: היינו חולי דאדם נופל מחמתו לארץ ומכהו במוחו ומפילו:

אלא שלא יכפה: שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה יוצא בו:

בשיר: אצעדה:

מפני מראית העין: דלא מיחזי כמאן דבעי ליה לרפואה אלא לתכשיט ולא תכשיט הוא אלא מחמת דאגת החולי:

והתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא ג' בני אדם כאחד: ולעיל תני כל שריפא ושנה ושילש דמשמע אפי' אדם אחד:

הא לאתמחויי גברא: שיהא מומחה בכל קמיעות שיעשה לעולם בעינן שריפא ג' בני אדם והא דקתני כל שריפא ושנה ושילש דמשמע אפילו אדם אחד מיירי לאתמחויי קמיעא שיהא קמיע זה מומחה לכל אדם לאותו חולי:

אמר רב פפא פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי אתמחי גברא ואתמחי קמיעא: פי' אפילו לא ריפא כל קמיעא אלא אדם אחד אתמחי גברא לכל קמיעותיו כיון שריפא ג' בני אדם בג' קמיעות חלוקין אבל עכשיו שכל קמיע ריפא ג' פעמים נעשו שלשה קמיעין אלו מומחין ע"י כל אדם וה"ה דהוה משכח אתמחי גברא ואתמחי קמיע כגון שריפא אדם זה ג' אנשים בשלשה קמיעות חלוקין ובקמיע הא' ריפא בו אדם אחד ג' פעמים:

תלתא קמיעי לתלתא גברי חד זמנא: גברא אתמחי לכל קמיעין שיעשה:

קמיעא לא אתמחי: מיד רופא אחר לפי שהמחאתו של רופא תלויה במזלו:

חד קמיעא לג' גברי קמיע אתמחי: שיתרפא בו כל אדם מחולי זה:

גברא לא אתמחי: לקמיע אחר:

בעי רב פפא [כו'] קמיעא ודאי לא אתמחי: שהרי כל א' לא ריפא אלא פעם אחת:

או דלמא מזליה דהאי גברא: מזלו של חולה זה הוא:

דמקבל קמיעא: כלומר שכל קמיעא מועיל לו אבל לעיל בריפא ושנה ושילש לא חיישינן להכי לפי שהמחאתו של קמיע תלויה בעשייתו ובתקונו ולפיכך יותר יש לתלות ענין הרפואה בתקון הקמיע מבמזליה דהאי גברא אבל הכא דבהמחאת גברא עסקינן וכבר פירשתי דהמחאת גברא תלויה במזלו של רופא בהא הוא דאיכא לספוקי שמא מזל הרופא גרם או מזל החולה פירשתי שמועה זו לפי שטתו של רש"י ז"ל ולא כדבריו ממש אבל מ"מ הוא סובר דכל היכא דאתמחי גברא יוצאין לרה"ר בכל קמיעא שיעשה:

אבל בתוס' אין סוברין כן שהם אומרים דלעולם לא אמרינן אתמחי גברא לכל קמיע שיעשה אלא אתמחי גברא היינו שעשה ג' קמיעין מענין אחד דאתמחי לכל קמיעין שיכתוב מאותו הלחש לאותו החולי ואתמחי קמיעא היינו שאותו כתב ממש ריפא ג' אנשים ירושלמי [פרק זה הל"ב] נאמן אדם לומר בקמיעא זו רפאתי בו ג' פעמים:

איבעיא להו קמיעין יש בהם משום קדושה וכו' לאצולינהו מפני הדליקה בשבת: כשאר כתבי הקדש:

הברכות: שתקנו חכמים כגון תשע של ר"ה שיש בהן מלכיות זכרונות ושופרות:

מענינות: מפרשיות הרבה שכותבין בהם מקראות של רפואות:

יגוד ויגנוז: יקוץ מקום השם ויגנוז:

ותפלין היינו טעמא דאינו נכנס בהן לבית הכסא אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונכנס משום שי"ן שלהם: הכתובה בעור עצמו מבחוץ:

ומשמע הא לאו הכי כיון שהן מחופין שרי והיינו דמסקינן התם בפרק מי שמתו [דף כג א] דמי שרוצה ליכנס בבית הכסא חולץ תפליו ברחוק ארבע אמות ואוחזן בידו בבגדו כנגד לבו ונכנס ומיהו דוקא ביום שרי למעבד הכי לפי שהוא צריך לחזור ללובשן אבל בלילה אמרינן התם דעושה להן כיס טפח ומניחן ובכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח מותר אבל קמיע אפילו תמצא לומר דיש בו משום קדושה במחופה עור סגי אפילו בלילה דכיון דלעולם צריך לו הרי קמיע אף בלילה כתפלין ביום:

ואיכא מאן דגריס בגמרא ואמר אביי דלי"ת של תפלין ויו"ד של תפלין הלכה למשה מסיני כלומר שעושין דלי"ת ויו"ד בקשרי הרצועות להשלים שדי וכתבו בתוס' דלא גרסי' ליה דדלי"ת ויו"ד לאו הלכה נינהו דהא אמרינן לעיל בפ' במה מדליקין (דף כח ב) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפלין ואקשינן תפלין בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ופרקינן לעורן ואקשינן והא אמר אביי שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני ופרקינן לרצועותיהן ואם איתא לפרוך נמי רצועות הא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפלין הלכה למשה מסיני כדאקשינן גבי לעורן משי"ן: ואין צריך למחוק הנוסחאות דדלי"ת ויו"ד כיון שאינן בכתיבה ממש אלא בקשר לאו תורת ה' מיקרי:

שריון קסדא ומגפיים: מיני כלי זיין:

מתני' לא תצא אשה וכו' כולייאר וכובלת: מפרש בגמרא:

פלייטון: שמן אפרסמון:

חייבת חטאת: דלאו תכשיט נינהו:

גמ' אמר עולא וחלופיהן באיש: פרש"י ז"ל דאטבעת קאי דטבעת שיש עליה חותם דבאשה הוי משוי לפי שאין דרכה בכך ואם יצתה חייבת חטאת באיש אם

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט