פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק אעריכה

(דף רי"ף א' ע"א) ביצה שנולדה ביום טוב ב"ש אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל בית שמאי אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וב"ה אומרים זה וזה בכזית:

גמ' במאי עסקינן אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה מאי טעמייהו דב"ה אוכלא דאיפרת הוא ואלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מאי טעמייהו דב"ש מוקצה הוא ואוקמה רבה בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל להיו' אחר השבת עסקינן ומשום הכנה וקא סבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאיתמול גמרה לה רבה לטעמיה דאמר רבה (שמות, טז) והיה ביום הששי והכינו (דף רי"ף א' ע"ב) חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט א"ל אביי אלא מעתה יו"ט דעלמא תשתרי גזירה יו"ט דעלמא אטו יום טוב לאחר שבת שבת דעלמא תשתרי גדרה משום שבת אחר יו"ט א"ל ומי גזרינן והתניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן ביו"ט ואם איתא נגוזר משום הנך דמתילדן ביומייהו א"ל ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיח הוא ומילתא דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן:

איתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה וקא מיפלגי בהכנה דרבה דרב אית ליה הכנה דרבה ור' יוחנן לית ליה הכנה:

דרבה וקי"ל כרב דאמר רבא הלכתא כותיה דרב בהני תלת בין לקולא ובין לחומרא חדא הא דאמרן ואידך דאיתמר ב' ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה ואידך דאיתמר שני ימים טובים של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה (דף רי"ף ב' ע"א) בזה אסורה בזה. וביצה דמיתילדא בשבת או ביו"ט לא מיבעיא למיכלה דאסיר אלא אפי' לטלטלה נמי אסיר דתניא אחת ביצה שנולדה ביו"ט ואחת ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר וספיקה אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות:

והאי דאמרינן שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה לא שנא שבת אחר יו"ט ולא שנא יו"ט אחר שבת דקיימא לן כרבה דאמר חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב. ותניא נמי הכי נולדה בשבת תאכל ביום טוב נולדה ביום טוב תאכל בשבת רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין הוא מחלוקת שב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל וקיימא לן כר' יהודה ואמרינן נמי אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה הוו ליה הנך ביצים מיו"ט לשבת אתא לקמיה א"ל מהו לאטווינהו האידנא ולמכלינהו למחר א"ל מה דעתיך רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן עד כאן לא קא שרי ר' יוחנן אלא לגמעה למחר אבל לטלטלינהו ביומיה לא דתניא אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה:

אושפזיכניה דרב פפא הוו ליה הנך ביצים משבת ליו"ט אתא לקמיה דרב פפא א"ל מהו למכלינהו למחר א"ל זיל האידנא ותא למחר דרב לא מוקים אמורא עליה מיו"ט לחברו משום שכרות כי אתא למחר א"ל איכו השתא אשתלאי ואמרי לך רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן הכי אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא:

ועצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביו"ט משום הכנה דרבה ואם נשרו מן הדקל ביו"ט אסור להסיקן ביו"ט בפני עצמן משום דהוו להו נולד ואסרי להו רבנן שמא יעלה ויתלוש אבל אם נשרו מן הדקל לתוך התנור עביד להו כרב מתנה דאמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן ואע"ג דקא מהפך כיון (דף רי"ף ב' ע"ב) דרובא היתרא נינהו הנך בטלי ברובא ובהיתירא קא מהפך ואע"ג דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ איסורא דאורייתא אבל איסורא דרבנן מבטלינן ליה לכתחלה ואע"ג דקיימא לן כרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל ואפילו בדרבנן והני עצים שנשרו מן הדקל ביום טוב דבר שיש לו מתירין הן דהיום אסורין ולמחר מותרין ה"מ היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי איסורייהו :

אמר רבה מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת ביום טוב שני של ר"ה דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום א"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה ופריק לא קשיא הא לן והא להו ואסיקנא רבא אמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי (דף רי"ף ג' ע"א) ואילך ביצה אסורה מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש אלמא קדושה אחת היא וביצה אסורה בתרוייהו ושמעינן מיהא דבני ארץ ישראל צריכי למעבד שני ימים טובים של ר"ה:

אמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממים בי"ט שני יתעסקו ישראל ואפילו בשני יו"ט של ר"ה מה שאין כן בביצה אמר רב זוטרא לא אמרן אלא דאישתהי אבל לא אישתהי משהינן ליה ורב אשי אמר אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה מ"ט יו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפי' למיגד ליה גלימא ואפי' למיגז ליה אסא רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בשני ימים טובים (דף רי"ף ג' ע"ב) של ר"ה חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין א"ל וליתב מר האידנא מי לא אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחברו ומתנה א"ל אימור דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות בשני יו"ט של ר"ה מי אמר א"ל והא אמרי נהרדעי אף בביצה א"ל רב מרדכי בפירוש אמר לי מר לא ס"ל להא דנהרדעי:

איתמר אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא רבי יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה:

ועגל שנולד ביו"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו והוא דקים ליה שכלו לו חדשיו אבל אי לא קים ליה שכלו לו חדשיו אסור עד ליל שמיני וכבר ביררנו ענין זה בשבת בפרק ר"א אומר אם לא הביא כלי :

תניא השוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט והשוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאכלן בחלב והוא שאינן מעורות בגידין אבל מעורות בגידין אסור לאכלן בחלב אמר רב מארי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולין מערב יו"ט ולא מצא בה בצים ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת בידוע דמאיתמול איתילדה דקי"ל כל שתשמישו ביום מוליד ביום ולא בלילה ומאי ניהו תרנגולת ואע"ג דבדק מערב יו"ט אימור לא בדק יפה יפה ואע"ג דבדק יפה יפה אימור יצתה רובה וחזרה ומותרת הואיל ואינה יולדת בלילה וכדר' יוחנן דא"ר יוחנן ביצה שיצאה רובה מערב יו"ט וחזרה מותרת לאכלה ביו"ט ודוקא דאיכא זכר בהדה אבל ליכא זכר בהדה לא דכיון דספנא מארעא איפשר דילדה בליליא:

מתני' השוחט חיה (דף רי"ף ד' ע"א) ועוף ביו"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה ובה"א לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעו"י ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא:

גמ' א"ר זריקא א"ר יהודה והוא שיש לו דקר נעוץ מבעו"י והא קא עביד כתישה אמר רב חייא בר אשי אמ' רב בעפר תיחוח:

שאפר כירה מוכן הוא: אמר רב יהודה אמ' רב לא שנו אלא שהוסק מערב יו"ט אבל ביו"ט אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר תניא נמי הכי כשאמרו אפר כירה מוכן לא אמרו אלא שהוסק מעיו"ט אבל הוסק ביו"ט אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר. הכניס עפר לגנתו ולחורבתו מותר לכסות בו:

א"ר יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו: דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זוית וכוי אסור למישחטיה ביו"ט דתנן כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ואפילו איכא עפר מוכן ואפי' באפר כירה מאי טעמא אמר רמי בריה דרב ייבא גזרה משום התרת חלבו דמאן דחזי ליה דמיכסי לדמיה ביום טוב אתי למימר (דף רי"ף ד' ע"ב) דמין חיה הוא דאי ספק הוא לא הוו מטרחי רבנן לכסות לדמיה ביו"ט מספיקא ואתי למישרייה תרבא דיליה הלכך אין מכסין את דמו ביו"ט כלל אבל לערב במוצאי י"ט מכסין את דמו כיון דלא מכסי ליה בי"ט אע"פ דמכסי ליה בחול לא אתי למימר הכי תני רבי חייא לא כוי בלבד אמרו אלא אפי' שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסותו ביו"ט א"ר יוסי בר אבין לא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת אבל יכול לכסותו בדקירה אחת מותר אמר רבה שחט צפור מעיו"ט אין מכסין אותו ביו"ט גלגל עיסה מעיו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט אבוה דשמואל אמר אפילו גלגל עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלה ביו"ט והילכתא כאבוה דשמואל דגרסינן בפרק משילין (דף לז.) ולא מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ואפילו ליתנם לכהן בו ביום והני מילי דטבילי מאיתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה מפרשינן ויהבינן לכהן:

מתני' ב"ש אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו (דף רי"ף ה' ע"א) מחלון לחלון וב"ה מתירין בש"א לא יטול אלא א"כ נענע בו מבעוד יום ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל:

גמ' תניא א"ר יהודה בד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עלייה דברי הכל אסור:

מתני' זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים שנים ומצא שלשה אסורין שלשה ומצא שנים מותרין בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין:

גמ' זימן שחורים ומצא לבנים פשיטא אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שזימן שחורים ולבנים והשכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא הני אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפך קמ"ל הנך אזול לעלמא והני אחרינא נינהו תניא במה דברים אמורים ביוני שובך וביוני עליי' ובצפרים שקננו בטפיחים או בבירה אבל אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסיאות אינן צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם:

מתני' בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר וב"ה מתירין בש"א אין נותנין את העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אלא א"כ יש עמו בשר ובית הלל מתירין:


(דף רי"ף ה' ע"ב) גמ' תנא ושוין שאם קיצב עליו בשר שאסור לטלטלו והני מילי מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר כדאוקימנא לה בפרק כל הכלים :

בית שמאי אומרים אין נותנין את העור וכו': תנא ושוין שמולחין עליו בשר לצלי אמר אביי ל"ש אלא לצלי דלא בעי מליחה טפי אבל לקדרה דבעי מליחה טפי לא משום דמעבד ליה למשכא במילחא:

ירושלמי ומערים ומלח הכא ומלח הכא עד דמלח כוליה כלומר ממלח ע"ג העור מעט כאן ומעט כאן עד דמלח כוליה ת"ר אין מולחין את החלבים ואין מהפכים בהן משום רבי יהושע האמרו שוטחן ברוח על גבי יתדות אמר רב מתנה הלכה כר' יהושע ואיכא דאמרי אמר רב מתנה אין הלכה כרבי יהושע וסוגיין דעלמא כלישנא בתרא א"ר יהודה אמר שמואל מולח אדם כמה חתיכות בבת אחת ואע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת רב אדא בר אהבה ((בגמ' וברא"ש ליתא) אמר) מערים ומלח גרמא גרמא:

מתני' בש"א אין מסלקין את התריסין ביו"ט וב"ה מתירין אף להחזיר בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לר"ה וב"ה מתירין:

גמ' מאי תריסין אמר עולא תריסי חנויות ודוקא תריסי חנויות דבעי לאפוקי תבלין דאי לא שרית ליה להחזיר לא פתח ואתי לאימנועי משמחת יום טוב אבל דבתי לא דכיון דברשותיה נינהו פתח ולא מימנע וכשיש להן ציר מן הצד כולי עלמא לא פליגי דאסור ואפי' דחנויות ושאין להן ציר כל עיקר כולי עלמא לא פליגי דשרי ואפי' דבתי כי פליגי בשיש להן ציר באמצע בית שמאי סברי גזרינן משום שיש להן ציר מן הצד וב"ה סברי לא גזרינן אמר עולא ג' דברים התירו סופן משום תחלתן ואלו הן עור לפני הדורסן וחזרת רטיה במקדש ותריסי חנויות:

ב"ש אומרים אין מוציאין לא את הקטן וכו': ב"ש סברי לא אמרי' מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וב"ה סברי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פירוש לצורך לצורך אכילה ושלא לצורך כגון קטן ולולב וס"ת והוא הדין לכלים אבל אבנים וכיוצא בהן אפי' ב"ה (דף רי"ף ו' ע"א) אסרי וכן הלכה וקי"ל דיו"ט צריך עירובי תחומין וא"צ עירובי חצרות ושתופי מבואות אבל יוה"כ צריך אפי' עירובי חצרות ושתופי מבואות כשבת דתניא (עירובין ל, ב) אמרו להם בית הלל לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכפורים אע"פ שחייב בתענית ואסור לו לאכול כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה שמעינן מינה דבין ב"ש ובין ב"ה כולהו סבירא להו דמערבין לגדול ביוה"כ עירובי תחומין וחצרות כשבת וכן הלכה:

מתני' בש"א אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט בין שהורמו מאמש בין מהיום וב"ה מתירין:

גמ' תניא א"ר יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שמוליכין על מה נחלקו על התרומה שב"ש אומרי' אין מוליכין ובה"א מוליכין אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי רב טובי בר מתנה הוה ליה גרבא דחמרא דתרומה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה מהו לאמטויי לכהן האידנא אמר ליה הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אושפזיכניא דרבה בר רב חנן הוה ליה איסורייתא דחרדלא אתא לקמיה דרבה בר רב חנן אמר ליה מהו לפרוכי מינייהו האידנא ביו"ט לא הוה בידיה אתא לקמיה דרבא א"ל מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב איתיביה אביי המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי ולא בנפה ולא בכברה והמולל מלילות מעיו"ט למחר מנפח יד על יד ואוכל ואפי' בקנון ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה מעיו"ט אין ביום טוב לא ופריק אפילו ביו"ט שרי ואיידי דתנא רישא (דף רי"ף ו' ע"ב) מע"ש תנא סיפא מעיו"ט וכן הלכה:

מתני' ב"ש אומרים תבלין נדוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור וב"ה אומרים תבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ:

גמ' אר"י אמר שמואל כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפי' מלח אמר ליה רב לרב אחא ברדלא כי דייכת אצלי ודוך והא דרב אוקמוה רבוותא במילחא אבל תבלין לא בעי הצלאה ומסתייע הדין סברא מיהא דאמר רב ששת שמע קל בוכנא אמר האי לאו מגו ביתאי הוא ואקשינן ודלמא אצלויי אצלי ודייקי ופריק שמעיה דהוה ציל קליה ודילמא תבלין הוו תבלין נבוחי מנבח קליהו מדקא מקשינן ודילמ' אצלויי אצלו ודייקו ופריק שמעיה דהוה ציל קליה והדר אקשינן ודילמא תבלין הוו שמעינן דתבלין לא בעו הצלאה וממילא שמעינן דהא דאמר רב לרב אחא ברדלא אצלי ודוך לענין מלח קאמר ליה אבל תבלין לא בעו הצלאה והכי איפסיקא הילכתא בהלכות פסוקות ובהלכות גדולות תנו רבנן אין עושין טיסני ואין כותשין במכתשת ותריצנא הכי קאמר מה טעם אין עושין טיסני לפי שאין כותשין במכתשת (דף רי"ף ז' ע"א) והא מתניתא אוקימנא לבני ארץ ישראל אבל לדידן כותשין במכתשת קטנה דתניא אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה ואוקימנא לבני בבל:

רב פפי איקלע לבי מר שמואל אייתו ליה דייסא ולא אכיל ודילמא במכתשת קטנה עבדוה חזייה דהוה דייק טפי ודילמא מאתמול עבדוה חזייה דהוה קליף ציהריה טפי ואי בעית אימא שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי:

מתני' הבורר קטניות ביום טוב בש"א בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בקנון ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה:

גמ' תניא רשב"ג אומר בד"א בזמן שהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל פשיטא מי איכא מאן דשרי לא צריכא דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא:

מתני' ב"ש אומרים אין משלחין ביו"ט אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חיה ועוף חיין ושחוטין:

משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה ר"ש מתיר בתבואה:

גמ' תני רב יחיאל ובלבד שלא יעשה כשורה. תנא אין שורה פחותה מג' בני אדם:

ר"ש מתיר בתבואה: של חטים לעשות מהם עססיות שעורים ליתן לפני בהמתו עדשין לעשות מהן רסיסים:

מתני' משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין אע"פ שיש בהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שהוא צריך אומן זה הכלל כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו:

גמ' בשלמא תפורין חזו למלבוש שאינן תפורים נמי חזו לכסויי אלא כלאים למאי חזו וכ"ת חזו למזגא עלייהו והתניא (ויקרא יט) לא יעלה עליך אבל אתה מציע תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן גזירה שמא תכרך נימא אחת על בשרו וכי תימא דמפסיק מידי ביני ביני והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יוסי בן שאול משום קהלא קדישא שבירושלים אפי' עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים ביניהן אסור לישן עליהן (דף רי"ף ז' ע"ב) ואלא בוילון והאמר עולא מפני מה אמרו וילון אסור מפני שהשמש מתחמם כנגדו אלא בקשין כי הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא:

ערדליס וצררי דזוזי ודפשיטי ודביזרני אין בהם משום כלאים לפי שאין דרך חימום בכך:

גרסי' בנדה (דף סא:) ת"ר בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים ולא יעשנו מרדעת לחמור אבל עושה אותו תכריכין למת אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא בגד שאבד בו כלאים צובעו ומותר דעמרא וכיתנא לא סליק להו ציבעא בהדי הדדי וכיון דלא ידע אימר מינתר נתר אמר רב אחא משמיה דמר זוטרא האי מאן דאבד ליה חוטא דכיתנ' בגלימא דעמרא ונתקיה ולא ידיע אי נתיק ואי לא נתיק שפיר דמי מאי טעמא מדאורייתא שעטנז אמר רחמנא עד שיהא שוע טווי ונוז ורבנן הוא דגזרו ביה והאי כיון דנתקיה נתקיה מתקיף לה רב אשי ואימא או שוע או טוו או נוז והילכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחדא מילתא:

זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו (דף רי"ף ח' ע"א) רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין ביום טוב א"ל אביי והא אנן תנן כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו א"ל הכי קאמר זה הכלל כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב:

סליקו להו ביצה שנולדה