רי"ף על הש"ס/ביצה/דף ז עמוד א

הלכות רב אלפס

והא מתניתא אוקימנא לבני ארץ ישראל אבל לדידן כותשין במכתשת קטנה דתניא אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה ואוקימנא לבני בבל:

רב פפי איקלע לבי מר שמואל אייתו ליה דייסא ולא אכיל ודילמא במכתשת קטנה עבדוה חזייה דהוה דייק טפי ודילמא מאתמול עבדוה חזייה דהוה קליף ציהריה טפי ואי בעית אימא שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי:

מתני' הבורר קטניות ביום טוב בש"א בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בקנון ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה:

גמ' תניא רשב"ג אומר בד"א בזמן שהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל פשיטא מי איכא מאן דשרי לא צריכא דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא:

מתני' ב"ש אומרים אין משלחין ביו"ט אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חיה ועוף חיין ושחוטין:

משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה ר"ש מתיר בתבואה:

גמ' תני רב יחיאל ובלבד שלא יעשה כשורה. תנא אין שורה פחותה מג' בני אדם:

ר"ש מתיר בתבואה: של חטים לעשות מהם עססיות שעורים ליתן לפני בהמתו עדשין לעשות מהן רסיסים:

מתני' משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין אע"פ שיש בהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שהוא צריך אומן זה הכלל כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו:

גמ' בשלמא תפורין חזו למלבוש שאינן תפורים נמי חזו לכסויי אלא כלאים למאי חזו וכ"ת חזו למזגא עלייהו והתניא (ויקרא יט) לא יעלה עליך אבל אתה מציע תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן גזירה שמא תכרך נימא אחת על בשרו וכי תימא דמפסיק מידי ביני ביני והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יוסי בן שאול משום קהלא קדישא שבירושלים אפי' עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים ביניהן אסור לישן עליהן

רבנו ניסים (הר"ן)

בקטנה דכי היכי דבטיסני ליכא ספיקא שמתוך שטרחותן מרובה אסור אפי' בקטנה נמי ה"נ בחלקא וטרגיז:

והאי מתניתא אוקימנא לבני א"י: פירוש דאית להו עבדי ומזלזלי ועושין בגדולה ואומרים בקטנה עשינו ומשום הכי אסרין עלייהו אפי' בקטנה אבל לדידן בני בבל כותשין במכתשת קטנה כך פי' רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק שלישי מהלכות יו"ט ובא"י אפי' בקטנה אסור שהתבואה שלהן טובה היא ואם כותשין אותה מעיו"ט אין בכך הפסד:

קליף ציהריה: צוהר מראיתו היה קלוף ולבן:

מתני' הבורר קטנית ביו"ט בש"א בורר אוכל ואוכל: אבל אינו מותר לברור הפסולת:

ובה"א בורר כדרכו: אפי' ליטול הפסולת:

אף מדיח ושולה: מפרש בגמרא שמדיח במים ושולה הפסולת הצף למעלה כמו מה שישלה בחביות דהיינו נמי שנוטל חרצנים הצפים על פי החבית:

גמ' במה דברי' אמורי' דשרי ב"ה ליטול פסולת ממש ולהשליך:

מי איכא מאן דשרי: היכא דאיכא טרחא יתירא כגון הכא דאיכא פסולת מרובה וטרחא יתירא דמוטב ליטול האוכל:

דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא: כגון שהפסולת אבנים דקות וא' מן האוכל גס כשנים מן הפסולת וה"ק בד"א בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת דבהא הוא דקא אמרי ב"ה דנוטל פסולת דמיעוטא טרחא עדיף אבל אם טורח פסולת מרובה על האוכל דברי הכל וכו' כך פרש"י ז"ל ואחרים פירשו דאאוכל קאי דנפיש בטרחא כגון שהוא דק אבל הוא מעט והפסולת מרובה והוא גס וזוטר בטרחא דמהו דתימא דמעוטי בטרחא עדיף ונוטל את הפסולת קמ"ל דכיון דפסולת מרובה אסור ואפשר דתרוייהו אתנהו:

מתני' ב"ש אומרים אין משלחין ביו"ט: דורון איש לרעהו:

אלא מנות: דבר המוכן להניחו בפני האורחים:

אבל לא את התבואה: שאינה ראויה היום שאין טוחנין ביו"ט שהיה לו לטחון מאתמול שלא תפיג טעמה:

ור"ש מתיר בתבואה: שמא יבשל בקדר' ויכתשה במכתשת קטנה:

גמ' שלא יעשה כשורה: ע"י שלשה בני אדם דאוושא מילתא ונראין כמוליכן למכור בשוק ורבינו אפרים ז"ל פירש מפני שנראה האחד מוכר והשני לוקח והשלישי סרסור ובגמרא אמר בעי רב אשי תלתא גברי ותלתא מיני מאי תיקו והרמב"ם ז"ל פסקה לקולא בפ' ה' מהלכות יו"ט אבל בעל הלכות ז"ל פסקה לחומרא וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שהשמיטה וצריך עיון למה:

רבי שמעון מתיר בתבואה של חטין לעשות מהם עססיות: מאכל חטים:

רסיסים: מאכל העשוי מן העדשים ונראה שדעת הרב אלפסי ז"ל לפסוק כר"ש מדפרשיה מילתיה אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפרק חמישי מהלכות י"ט כתנא קמא דאמר אבל לא את התבואה:

מתני' משלחין כלים: בגדים:

והן לצורך המועד: וגמרא בעי כלאי' למאי חזי:

אבל לא סנדל מסומר: סנדל של עץ מצופה מסמרות שגזרו חכמים עליו שלא לנועלו בשבת וביו"ט משום מעשה שהיה כדאיתא במסכת שבת בפרק במה אשה (דף ס א):

מנעל שאינו תפור: אמר בגמ' לא צריכא דנקיט בסיכי פירוש יתדות קטנות של עץ דבלאו הכי פשיטא דלא חזי למידי וי"א שתי תפירות באמצעו ושתים בעקבו:

אף לא מנעל לבן: שאינו ראוי היום לנועלו שצריך אומן להשחירו:

גמ' למימך: לקפל:

שמא תכרך לו נימא: של בגדים גדולים וגסים ומחממת במקומה ועובר משום לא תלבש שעטנז:

דמפסיק מידי: שנותן בגד בינתים:

אסור לישן עליהם: מדרבנן תמהני מאי איריא שמא תכרך דמשמע דלא מפסיק מידי אפילו עשר מצעות נמי וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם גזירה שמא יעלה אותן עליו וכדאמרינן עלה משום שנאמר לא יעלה עליך כלומר משום גזירה דהעלאה ומלשון רש"י ז"ל שכתבתי נראה שהוא מפרש אסור לעשות כן שמא תכרך ואיכא אסורא דאורייתא ודר"ש בן פזי מדרבנן ואין צורך לזה אלא כך נ"ל דבריית' נקיט לה הכי משום דאפי' בכלאי' שאין דרכן בהעלא' אלא בהצעה כל היכא דלא מפסיק

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט