רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף לח עמוד ב

הלכות רב אלפס

האי משכנתא משכנתא בנכיתא היא כי היכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא דהא משכנתא בלא נכיתא קי"ל בה כרבינא דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינין דהויא לה כהלויני ע"מ שתאכל שדה זו בחנם דהיינו רבית קצוצה ואיכא מאן דסבירא ליה כרבינא בזבינא בלחוד אבל משכנתא אבק רבית היא ומוקים להא במשכנתא בלא נכיתא:

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרוייהו האי משכנתא באתרא דמסלקי כל אימת דמייתי זוזי אין בעל חוב גובה ממנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה ובאתרא דלא מסלקי אלא עד דמישלם זימנא בעל חוב גובה ממנה והבכור נוטל בה פי שנים ואין השביעית משמטתה אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקי בדמייתי זוזי מסלקי ליה ואפילו מתמרי דנפלי אבודיא ואי אגבהינהו בסנסני קנינהו פשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתליקנא הא אמר לא מסתליקנא אלא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא מאי רב פפא אמר לא צריך למיקנא מיניה ורב ששת בריה דרב אידי אמר צריך למיקנא מיניה והלכתא

נימוקי יוסף

אמר המחבר והרשב"א ז"ל הביא ראיה דבנכייתא שריא מדאמרינן פרק השוכר האומנים (דף עט.) אי נמי דמטי ליה זוזי ופריק ליה ד' או ה' שנים מקמי דלימטי יובל ועל כרחך במשכנתא בנכייתא מיירי וכן פירשה הראב"ד ז"ל דאי במשכנתא דסורא זוזי מאי עבידתינהו והיכי מצי פריק לה ע"כ והאידנא נהוג עלמא למעבד משכנתא בנכייתא וסמכי בהא מילתא עליה דרבינא דבתרא הוא ואמרינן לקמן [סוף דף סז:] רבינא אכיל בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקי הוא דאכיל ואע"ג דרב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי חומרא בעלמא הוא דמחמרי אבל מדינא שריא ואיכא נסחי דגרסי הכי לקמן ומאן דלא אכיל וכו' דמשמע לא אכיל מטעם חומרא בעלמא ולא גרסינן ומאן דאסיר דהוה משמע דמיסר הוו אסרי הילכך נקטינן לפום מנהגא דילן דבנכייתא בין באתרא דמסלקי בין באתרא דלא מסלקי שריא ובלא נכייתא באתרא דמסלקי רבית קצוצה ולא מיבעיא בבתים דלא שכיחי דמקלקלי אלא אפילו בשדות וכרמים כעובדא דההיא איתתא וכו' זבין ארעא מקריבאי וכו' ובאתרא דלא מסלקי הוי אבק רבית אפילו בלא נכייתא משום דכיון דפסיק זמן ואיכא זמן ידוע למשכנתא דלא מצי פריק לה הוי כמכירה ובכל משכנתא אפילו לאחר משלם זימניה אם כתב לו כל זמן שתמשך משכונא זו בידך מסתברא דאי אכיל ומנכה ליה שרי עד שימחה בו. כ"כ הרשב"א ז"ל:

אמר המחבר והא דמהניא ביה מחאה היינו דוקא במשלים דאי לא שלים [זימניה] לאו כל כמיניה למפרקיה ופוק חזי מאי עמא דבר כן כתב הראב"ד ז"ל ולקמן מפורש יותר מזה ע"כ. וכתב ר"ת ז"ל בספר הישר דלא מהני נכייתא אלא במשכון מקרקעי דומיא דשדה אחוזה אבל במטלטלי לא כיון דסגי פחתייהו וקא כליא קרנא:

במשלם שניא וכו'. דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות השנים האלו במעות הללו:

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע. באתרא דמסלקי. דנוהגין דכל אימת דאית ליה זוזי ללוה יהיב ליה למלוה ומסלק ליה:

אין בע"ח וכו'. אם מת המלוה אין בעל חובו גובה מקרקע זו כלום לפי שאין למלוה בגופה של קרקע אלא משועבד הוא לו לפירות ומטלטלי נינהו ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי דלית להו דין ערב לפי שאין בע"ח סמיך עלייהו מפני שיכול להצניען ולאבדם אבל בעודו קיים גבי אפילו מגלימיה דעל כתפיה שהרי (לא) הלוה לו המעות ונשתעבד כדכתיב (דברים כ״ד:י״א) והאיש אשר אתה נושה בו יוציא וכו' ואמרינן לקמן (דף קיג.) זה שליח ב"ד שיכנס לביתו למשכנו:

ואין הבכור נוטל וכו'. כדאמרינן בבא בתרא (דף קכה:) שאין הבכור נוטל פי שנים במלוה וה"נ כיון שאין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות מלוה היא וא"כ אינו תחת ידו דמלוה הוא המחייבת ליה וה"ל ראוי ורחמנא אמר בכל אשר ימצא לו שיהא מוחזק בו למעוטי ראוי שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:

ושביעית משמטתה. פירש הרשב"א ז"ל דהכא מיירי שעבר זמן המשכונא הכתוב בשטר וקאי בלא יגוש שהמלוה היה יכול לנגשו בעד מעותיו ולפיכך משמט דאי בגו הזמן אע"ג דהוי באתרא דמסלקי היינו שהלוה יכול לסלק המלוה אבל המלוה אינו יכול להסתלק ולנגשו דלהכי כתבי זמן בשטר המשכנתא וא"כ ה"ל כמלוה את חבירו לעשר שנים שאין השביעית משמטתה כדאיתא במכות (דף ג:) ולפי דבריו ז"ל היכא דליכא זמן בשטרא צריך לפרש במסלקי לסלק תוך שנה בפירוש דאי משכנתא סתמא הא מסקינן לקמן (דף סח.) דסתם משכנתא שתא כלומר שאינו יכול לסלק עד שיעבור שנה אחת וא"כ לעולם אין השביעית משמטתה תוך שנה ראשונה והא דאמרינן הכא (אין) השביעית משמטתה משום דהוי כשאר מלוה בשטר דאילו מלוה על המשכון אינו משמט משום דבע"ח קונה משכון כדילפינן [ד' פב א] בעלמא מדכתיב ולך תהיה צדקה וא"כ הרי הוא כאילו קנאו דלא שייך ביה שמיטה:

באתרא דלא מסלקי. כאילו היה מכור לו וא"כ גוף הקרקע כאילו היה שלו הילכך בע"ח גובה והבכור נוטל דלאו ראוי הוא אלא מוחזק ואין שביעית משמטתה דאע"פ שנשלם זמן המשכונא כיון שהיתה מכורה אצלו כל זמן המשכונא גם השתא הוי ברשותו עד שיפדנה וכמכורה בידו היא ואין שביעית משמטתו:

אמר מר זוטרא. מתמרי שנפלו על בודיא. דהיינו מחצלת של קנים שהיו שוטחין תחת הדקלים כשגודרין התמרים כיון שמשלם לו מעותיו מסלקו אפילו מפירות אלו שהם תלושין ועומדין על המחצלת ומיהו הא לא סלקא אליבא דהלכתא דכיון דפסקינן לעיל באתרא דמסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה היא א"כ אפילו אכל הפירות כבר מפקינן מיניה ואי מיירי בנכייתא הא פסקינא לעיל כרבינא דבסמוך דאכיל בנכייתא דכיון דשרי ה"ל כמכר ואזולי אוזלי גביה ואפילו פירי דמנתרי שיימינן ליה כדשיימינן ליה באתרא דלא מסלקי כי משלם זימניה ומסתלק דמאי שנא אבל הרי"ף ז"ל הביאו משום דלא פסיק כרבינא דאכיל בנכייתא והאחרונים ז"ל לא הסכימו כמותו אלא הלכתא כרבינא משום דמנהגא כרבינא כדכתיבנא לעיל:

בסנסני. בסלים:

קנינהו. בהגבהה:

פשיטא האי משכנתא באתרא [דמסלקי] ואמר המלוה לא מסתליקנא דעת רש"י והרמב"ם ז"ל שאפילו התנה כן בשעת מתן המעות כשהוא באתרא דלא מסלקי כיון שהמלוה הוא שאומר כן קי"ל דצריך למקנא מיניה דאי לא מצי אמר דבדבורא בעלמא לא אשנה מהמנהג והראב"ד ז"ל כתב נראה דמשמע ליה דאי בשעת מתן מעות ממש קאמר הוה תנאי גמור ועל מנת כן נעשית הך משכנתא ולא צריך קנין אלא פירש ז"ל דלאחר שנתן המעות הוא דאמר המלוה כן וקודם שנגמר הענין ומשום הכי בעי קנין משום דפטומי מילי [נינהו] כיון שלא התנה מי שהתנאי לזכותו וגם לא חזקו בו כשהתנה חברו וגם זה אינו מחוור בעיני האחרונים ז"ל דא"כ אפילו בלא קנין נמי אלא כל שחזקו הלוה לפיכך פירשו הם ז"ל דלאחר שירד בה וזכה בה קא מיירי הכא דאי אמר לא מסתליקנא והודה לו בעל השדה לא מסתלק ולפיכך לא מסתלק דעכשיו מחזיק בקרקע בתנאי זה אבל באתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא במה זכה בעל הקרקע אא"כ קנו מידו ומ"ד לא צריך למיקנא מיניה סבר מידי דהוי בתחלה שיכול למחול (לו) כל החוב שביד חבירו בלא קנין ואפסיקא הלכתא דצריך למיקנא מיניה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט