רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף לח עמוד א

הלכות רב אלפס

איסורא לא הויא מחילתו מחילה:

ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי אדעא מקריבאי אזל זבן לה א"ל אי הוו לי זוזי מהדר' לה ניהלי א"ל את ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקני ארעא הדרא פירי כרבית קצוצה הוו ויוצאין בדיינין או דילמא אבק רבית הוו ואין יוצאין בדיינין אמר רבה בר רב הונא מיסתברא כאבק רבית הוו ואין יוצאין בדיינין א"ל אביי לרבא משכנתא מאי משום דלא קץ ליה הוא וה"נ לא קץ ליה או דילמא התם זביני אבל משכנתא הלואה היא וכרבית קצוצה א"ל התם טעמא משום דלא קץ ליה וה"נ לא קץ ליה אמר רב פפי עביד רבינא עובדא והשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא וקי"ל כרבינא בזביני וכ"ש משכנתא דהלואה היא ודוקא במשכנתא בלא נכיתא אבל משכנתא בנכיתא אליבא דרבינא שריא ואיהו גופיה הוי אכיל בנכיתא דגמר לה משדה אחוזה דאע"ג דקא הוי פירי דשויא טובא אמר רחמנא פריק לה בארבעה זוזי ה"נ ל"ש אבל רב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכיתא דסבירא להו דאסירא והתם בשדה אחוזה הקדש הוא ורחמנא אוקמיה אפריון אבל הכא הלואה היא ומיחזי כרבית הלכך אליבא דידהו אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינין וקי"ל כוותיהו וליתא לדרבינא בהא ואלא במאי ניכול כמשכנתא דסורא דכתבי הכי במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי כדמייתי ליה זוזי אכל מלוה שיעור זוזי מסלקינן ליה בלא זוזי אכל טפי לא מפקינן מיניה ולא מחשבינן משטרא לשטרא ביתמי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי (המ"מ פרק ו מהל' מלוה כ' שגי' הר"מ והאלפס גם ביתמי טפי לא מפקינן מיניה ועיין בלח"מ שהכריע כן) לא מפקינן מיניה ומחשבינן משטרא לשטרא אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא זוזי מ"ט כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא מ"ט אבק רבית היא ואבק רבית אינו יוצא בדיינין והלכתא כרב אשי

נימוקי יוסף

ההיא אתתא. א"ל מוכר לשליח אי הוי לי זוזי וכו' רוצה אני שתקבל מעותיך ותחזור לי הקרקע:

את ונוולא אחי. פרש"י ז"ל דבתשובת הגאונים ז"ל כתוב דנוולא לשון ארמי בין זכר בין נקבה כשרוצה לומר אתה והיא או אתה והוא הכי א"ל אתה והיא קרובים אתם ותתרצו ביניכם:

ולא גמר ומקנה. כתב הרשב"א ז"ל ומסתברא דהכי פירושה אע"פ שלא הודה לו זה בהדיא אלא שאמר לו את ונוולא אחי והייתי סבור לומר דכך אמר לו איני מכניס עצמי ביניכם אלא אפילו בלא תנאי אני קונה ואם תרצה היא להחזיר לך אחים אתם וזה שתק לו וקבל ממנו והרי זה כאומר תחזיר לך מדעתה קמ"ל רבה דכל כי הא סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה:

עבד רבינא עובדא וכו'. כתב הרי"ף ז"ל דכיון דרבינא אפיק פירי בזביני דס"ל דהנך זביני רבית קצוצה נינהו כ"ש במשכנתא וקי"ל כוותיה וכתבו האחרונים ז"ל דודאי הכא משמע דהא סוגין ריהטא דהלואה חמירא מזביני הילכך כיון דבזביני הוה רבית קצוצה כ"ש במשכנתא והא דאמרינן לעיל [בגמרא] [דף סב:] דבמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין דמשמע דלאו רבית קצוצה היא ההיא מיירי באתרא דלא מסלקי עד משלם זמניה דהויא ליה כמכירה והכא מיירי באתרא דמסלקי ליה למלוה מארעא כל היכא דאית ליה זוזי ללוה וכיון דליכא נכייתא הוי רבית קצוצה והנך זביני נמי הכי הוה דכל היכא דהוי לה זוזי מהדרא [הא] ניהליה ואכיל האי פירי בלא נכייתא והכלל כל היכא דאיכא תרתי מסלקי ולאו נכייתא הוי רבית קצוצה אבל אי ליכא אלא חדא מינייהו מסלקי ונכייתא או לא מסלקי ולא נכייתא הוי אבק רבית אלא דמנהגא ליתא (הכי דהא) והאידנא נהוג עלמא למעבד משכנתא בנכייתא וכמו שנפרש בסמוך בע"ה :

אמר מר וכו' באתרא דמסלקי. במקום שנהגו להלוות סתם ומלוה אוכל פירות ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות:

אכל שיעור זוזי וכו'. כפי מה שנמכרין פירות בשוק ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר איני רוצה שיאכל פירות ברבית ישומו פירות שאכל ויטלם בחובו ואילו הוי לי זוזי מי לא מסליקנא ליה השתא נמי פירי דאכל זוזי דידי נינהו ומסלקנא ליה:

אכל טפי וכו'. דאבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינים דהכא מיירי דאכל בנכייתא:

משטרא לשטרא. אם חייב הלוה מעות בשטר אחר אין העודף זה שאכל המלוה פרעון לשטר אחר דהא אפוקי מיניה הוי:

אמר רב אשי וכו' והלכתא כוותיה דכל סלוקי וכו'. כל שאתה מסלקו בלא כל זוזי ואפילו מנכה זוז אחד אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע בחובו וכן פרש"י ז"ל וכן עיקר וכ"כ הרשב"א ז"ל אע"פ שלא כתב כן (הרמב"ן) [הרמב"ם] ז"ל ומיהו אע"ג דקי"ל הכי דלא מסלקי מיניה אי א"ל לא בעינא דתיכול תו ארעאי וכי הוו לי זוזי פרענא ומסלקינן ליה מפירי שכיון שזה מוחה עליו שלא יאכל גזל הוא הילכך אפי' אכלן לאחר מכן משלם לו ומכל מקום מוציאין מן הלוה למלוה חובו כדין כל בעל חוב כן כתבו הרשב"א והרנב"ר ז"ל בשם הראב"ד ז"ל וכתב ז"ל דאע"ג דלא מפקינן אבק רבית אי תפס לוה לא מפקינן מיניה ואינו מחוור בעיני הרשב"א והרנב"ר ז"ל דא"כ היכא דאכל שיעור זוזי אמאי לא מסלקינן ליה דהא תפס לוה וקרקע בחזקת בעליה עומדת אלא כל שאכל מדעת הלוה אפילו תפס לוה מפקינן מיניה וכתב הרנב"ר ז"ל דכיון שכן הדבר ברור שאינו חייב להחזיר אבק רבית אפילו בבא לצאת ידי שמים כיון דמפקינן מלוה אם תפיס:

אמר מר בריה דרב יוסף אית דגרסי' האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא שינכה לו מן החוב דבר קצוב דנראה כמוכרן לו ויורד לספק שאפילו תלקה ולא יהיו בה פירות ינכה לו אותה נכייתא הילכך כי שקיל נמי טפי לאו רביתא היא:

משכנתא דסורא. איכא דמפרשי דמשכנתא דסורא אפילו אי מצי מסלק ליה לוה למלוה שרי דכיון דמלוה לא יכול למכפייה ללוה למפרע ליה חוביה זביני נינהו ולא הלואה ולא דמי (לאתרא דמסלקי ולא) לאתרא דלא מסלקי דהתם הלואה היא שהרי לסוף הזמן מלוה נפרע מן הלוה וכן דעת הרמב"ם ז"ל ומדלא אשכחן הכא היתר למשכנתא אלא במשכנתא דסורא נראין דאפילו באתרא דלא מסלקי ובנכייתא הוי אבק רבית ואסור:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט