רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף לט עמוד א

הלכות רב אלפס

צריך למיקניא מיניה:

א"ר אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינה דאי אכל שתא מסלק ליה ואי לא לא מסלק ליה הני שמעתתא דמשכנתא כולהו במשכנתא בנכייתא נינהו ואע"ג דסבירא לן דמשכנתא בנכייתא אסירה ה"מ לכתחלה אבל אי עבר ועביד הכי דינא כי הני שמעתתא דאבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינין וא"ר אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נ"מ לדינא דבר מיצרא ((ד"ת לא גרס) אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל איזיל אטרח ואייתי זוזי מאי רבינא אמר אכיל מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא אכיל רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא אמר מר זוטרא מ"ט דמאן דאכיל מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה אע"ג דקא אכיל הקדש טובא פריק בארבע' זוזי הכי נמי ל"ש ומאן דאסר התם לאו הלואה הכא הלואה) אמר רבא לית הלכתא לא כטרשי פפונאי ולא כטרשי מחוזנאי ולא כחכירות נרשאי טרשי פפונאי טרשא דרב פפא דקא כתבינן לעיל טרשאי מחוזנאי דזקפי להו רווחא אקרנא וכתבי ליה בשטרא מי יימר דהוי רווחא חכירי נרשאי דכתבי הכי משכן ליה פלניא ארעא לפלניא והדר חכרה מיניה אימת קניא דמקנא ניהליה והאידנא דקא כתבי הכי וקנינא מיניה ושהינא כמה עידנין והדר חכרה מיניה שפיר דמי ((ד"ת מ"ז) למימר דעבדינן הכי לכתחלה במשכנתא בנכייתא) שלא תנעול דלת בפני לוין ולאו מלתא היא אלא הלכתא כדכתבינן במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף והכי פסקו רבנן קשישי :

מתני' אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר

נימוקי יוסף

גרסינן בגמרא אמר איזיל אייתי זוזי לא אכיל איזיל ואטרח ואייתי זוזי מאי רבינא אמר אכיל ומר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא אכיל:

מאי רבינא אמר וכו'. כתב הרשב"א ז"ל מסתברא לי דאי אפשר להעמידה באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ובגו זימניה דאפילו כי מייתי זוזי לא מסתלק וכל שאמרו לא מסתלק [מסתברא דלא מסתלק] כלל אפילו מאכילת פירי אלא לא מסתלק ואוכל וכ"ש דא"א להעמידה במשכנתא דסורא דפירי הוא דזבין ליה וזוזי מאי עיבידתינהו וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובנכייתא דכיון דשריא כי אמר איזיל ואטרח ואייתי זוזי אמאי מסלק עד דמייתי ליה ופרעיה דאפילו במסלקי ובנכייתא שרי רבינא דאיהו משדה אחוזה גמיר כדאיתא בסמוך והתם הא מצי למפרע כל אימת דבעי וכן א"א להעמידה באתרא דמסלקי ובלא נכייתא דההיא לרבינא אפילו אכל מפקינן מיניה ואי באתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא אפילו הוי אבק רבית היכי קאמר רבינא אכיל על כן נראה דאי אפשר להעמידה אלא באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ואי דקאמר ליה לא בעינא דתיכול לכ"ע לא אכיל ואי אכיל גזל הוא מהשתא ומפקינן מיניה אלא הכא מיירי [דכתב] ליה ואכול בנכייתא כל זמן שתמשוך משכונה זו בידך ושלים זמניה וזה אוכל אפילו לאחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה ומותר והילכך כל שאמר לו הרי מעותיך מזומנין אלך ואביא לך לא אכיל אבל אמר אטרח ואביא סבר רבינא למימר אע"ג דשלים זימניה מ"מ כעין מכר היא לאכול מיהא בנכייתא עד שיפדנה או עד שימחה בידיה וכל דלא מחי בהדיא או דלא א"ל איזיל ואייתי זוזי אכיל ומר זוטרא סבר דאפילו אמר ליה אטרח ואייתי זוזי הרי הוא כמוחה ואינו אוכל ואיפסיקא הלכתא כוותיה:

רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא:

אשדה אחוזה. שאמרה תורה להפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל סלע ופונדיון [לשנה] כפי חשבון חמשים שקל כסף לזרע חומר שעורים למ"ט שני היובל:

לאו אע"ג ששוין פירות של כל השנה הרבה:

בד' זוזי. דהיינו סלע:

הכא נמי ל"ש. דהא חזינן דהיכא דיורד לספק ספק יהיו בה פירות ספק לא הוו זביני ומפרקא בהכי ואפילו מדרבנן משמע דליכא איסורא כלל דודאי כל מאי דשרא רחמנא בהדיא ואמר ליעבדו הכין כדאמר בשדה אחוזה ש"מ מילתא דהיתרא היא לגמרי:

אמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא בכל סתם המקומות:

שתא. דלא מצי מסלק ליה כל שנתו עד שיהא שם מנהג לסלק אפילו גו שתא:

דשכונה גביה. אין לו שכן קרוב ממנו דאם בא הלוה למכרה אין בבעל המצרים קרוב לקנותו כזה:

אמר רבא לית הלכתא לא כטרשי פפונאי. דאמר לעיל [סי' תיא] שכראי לא פסיד לית הלכתא כוותיה כדכתיבנא לעיל:

דזקפי רווחא אקרנא. קונים פרקמטיא ונותנין לתגרים למחצית שכר ונותנים לו שכרו כפועל בטל כמתני' לקמן והוה שרי אלא משום דלפעמים ימות זה והיתומים יגבו כל הכתוב בשטר מן התגרים ושמא לא הוה ביה רווחא והוי גזל. שזקפו בשטר מחצית השכר על הקרן פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני:

חכירי נרשאי. חכירות הוא המקבל שדה מחבירו בעשרה כורין חטין לשנה בין תעשה הרבה בין תעשה מועט וחכירי נרשאי מקרי אותן בעלי בתים המלוים מעות לעניים על שדותיהן וחוזרין וחוכרין אותם להם בכך וכך כורין לשנה:

אימת קנייה. האי מלוה להך שדה דאקנייה ניהליה בתורת חכירות ופרש"י ז"ל נמצא נוטל רבית קצוצה שהרי אין טורח בה ואף אם תלקה לא יפסיד מחכירתו כלל וכ' הרשב"א ז"ל דהא דכתב הרב דרבית קצוצה היא אפשר שדעתו ז"ל משום דכיון דחוזרים הבעלים וחוכרין ממנו איגלאי מילתא דמעיקרא אדעתא דהכי עבדי וכאילו הוי משום ההלואה והרי זה רבית קצוצה אבל הרמב"ם ז"ל כתב שאינו אלא הערמת רבית:

ושהינא כמה עידנין. דמחזי כירד בה וקנאה לפירותיה והדר חוכרה (לה) להאי ולא מיחזי כרבית ואפ"ה אסיקנא דלאו מילתא היא ואפילו שהיה גביה כמה שנים ועשה ואכל בנכייתא אסור לחכרה לו לבעל השדה משום דאפילו בהכי מחזי כרבית:

מתני' אין מושיבין חנוני למחצית שכר. לא יאמר בעל הבית לחנוני הרי פירות נמכרין בשוק ד' סאין בסלע ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה ומשתכר סאה הילך פירות ושב ומכור תמיד ונחלוק השכר וטעמא דמילתא משום דאמרינן לקמן [ד' קד ב] הך עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כיון שמקבל פרקמטיא למחצית שכר מקבל עליו חצי אחריות הקרן אם נאנס או יתזלזל הילכך ההוא פלגא כיון דמיחייב באונסין מלוה הוא אצלו [ומדין נוטל בו חצי שכר] נמצא שמתעסק בפלגא שהוא דבעל הבית שהוא פקדון אצלו בשכר ביטול המתנת מעות המלוה לפיכך אסור:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט