רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כ עמוד א

הלכות רב אלפס

חייב דאמר ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ((ד"ת מ"ז) והיינו דלא כאביי דקאמר טעם משום דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר) שמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר בתרא כי אורחה ונאנסה לא מיחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ואע"ג דאמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כדאמרינן בגיטין (דף כט.) ואם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני הרי זה לא ישלחו ביד אחר שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואמרי' עלה אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר הני מילי לכתחלה אבל דיעבד אע"ג דאינו רשאי אי איכא סהדי דלא פשע בה לא מחייבינן ליה דהא גבי השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא מתה כדרכה לא מיחייב שוכר לשלומי מדיליה ואע"ג דהשאילה לאחר ושמעינן מינה דלא סבירא לן כרבי מאיר דאמר (לקמן ברי"ף סימן תעג) כל המעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן:

הנהו גינאי דבל יומא הוו מפקדו מרייהו גבי ההיא סבתא יומא חד אפקידו גבי חד מינייהו שמע קול דבי הילולא אפקדינהו גבה דההיא סבתא אדאזל ואתא איגנוב אתא לקמיה דרב פטריה דלא יכלי למימר אנת מהימנת לן בשבועה ההיא לא מהימנא לן דהא אינהו גופייהו כל יומא גבה דההיא סבתא הוו מפקדי:

איתמר פשע בה ויצאה לאגם ומתה כדרכה אביי משמיה דרבא אמר חייב וכל דיינא דלא דאין כי האידינא לאו דיינא הוא ולא מיבעיא למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דהכא חייב אלא אפילו למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור הכא חייב מ"ט הבלא דאגמא קטלה.

רבא משמיה דרבה אמר פטור וכל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא ולא מיבעיא למאן דאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור דהכא פטור אלא אפילו למאן דאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור מאי טעמא מלאך המות הוא דאנסה מה לי הכא ומה לי התם ומודה אביי דאי הדרא לגבי מרה ומתה פטור מ"ט דהא הדרא לה ולאו הבלא דאגמא קטלה ומודה רבא כל היכא דגנבה גנב מאגם ומתה כדרכה בי גנב דחייב מ"ט דאי נמי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא איכא מאן דאמר הלכתא כאביי.

ואע"ג דקיי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בהא הלכתא כאביי דהא בהדיא אמרינן והלכתא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ואנן לא ס"ל הכי אלא הלכתא כרבא דקי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם ואע"ג דקייל תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ה"מ דנטרינהו באורחא דהוי נטירותא לענין מידי ופשיעותא לענין מידי אחרינא ואיכא אורחא אחריתי דאי עביד לה לא הוה מטי לה אונסא הלכך אע"ג דאיתניס מיחייב דאמרינן אי לאו דפשע בה לענין ההוא מידי אחרינא לא הוה מטי לה אונסא כגון ההיא דאמרינן כההוא דאפקיד זוזי גבי חבריה אותבינהו בצריפא דאורבני ואיגניבו אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא הוא לענין נורא פשיעותא היא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דאי קברינהו בארעא כדאמר שמואל כספים אין להן שמירה אלא בקרקע לא הוו מיגנבי ולא מיתליא בהו נורא הלכך מחייב בגניבה ואע"ג דאניס דאי לאו דפשע לענין נורא לא הוה מיתניסא ומהאי טעמא אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דההוא אונסא דגניבה מחמת פשיעותא דנורא הוא ולהכי חייב דלא נטרה כדאיבעי ליה אבל הכא לענין מתה כדרכה מאי נטירותא הוה ליה למיעבד כי היכי דלא ליקטלה מלאך המות הלבד אע"ג דקיי"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור מהאי טעמא דכתבינן והיינו טעמיה דרבא וטעמא תריצא הוא וליכא עליה פירכא והלכתא כוותיה ואע"ג דאקשינן עליה דאביי ופריק ההוא פירוקא שינויא בעלמא הוא ולא סמכינן עליה ואי קשיא לך הא דגרסינן בפרק השוכר את הפועלים (דף צג:) איתיביה אביי לרבה רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרין אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור מאי לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי לא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי אי הכי אימא סיפא ואם לאו פטור אמאי פטור תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב דשמעינן מינה דהיכא דתחלתו בפשיעה אפילו איתניס שלא מחמת פשיעה חייב ההוא מימרא דאביי ורבה הוא ולא עדיף מהאי מימרא דאית להו הכא וכבר דחייה רבא והאי מתנית' דרועה שהיה רועה כפשטא

נימוקי יוסף

את מהימן לי וכו'. כתב הריא"ף ז"ל שמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר בתרא כראוי ונאנסה לא מחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא לא מהימן לי ואע"ג דאמר ריש לקיש [פרק כל הגט] (דף כט.) כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ה"מ לכתחלה אבל דיעבד אע"ג דאינו רשאי אי איכא עדים דלא פשע בה לא מחייבינן ליה וכדאמרי' במתני' דאין השוכר משלם מדיליה אע"ג דהשאילה לאחר ושמעינן מינה דלא קי"ל כר"מ דאמר כל המעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן:

הנהו גינאי. עובדי גנות:

מרייהו. פיישו"ר בלע"ז ונקרא בלשוננו קווי"ק:

פטריה. אפילו לרבי יוחנן היה פטור שהרי אינו יכול לומר את מהימנת לי בשבועה ואיהי לא מהימנא שהרי הוו מפקדי לה תמיד:

פשע בה. שלא נעל בפניה:

ויצאה לאגם. מקום שאינה משתמרת שם לא אצל זאבים ולא אצל גנבים ומיהו לא אכלוה זאבים ולא [גנבוה] גנבים:

ומתה. דהוי תחלתו בפשיעה שמא יטרפוה זאבים וסופו לא נאבדה באותה פשיעה אלא בדבר שהוא אונס אחר:

לא מיבעיא למ"ד. לקמן (דף מב.) גבי ההוא דאותיב זוזי דפקדון בצריפא דאורבני דהוי פשיעותא לגבי נורא ונטירותא לגבי גנבי ואיגנוב ולגבי שומר חנם אונס הוא:

אלא אפילו למ"ד התם פטור הכא חייב. דהתם ליכא פשיעה אלא לענין נורא והא לא אתא נורא אבל הכא איכא למימר בפשיעה מתה שמא הבלא דאגם קטלה:

מה לי הכא ומה לי התם. ופסק הריא"ף ז"ל הלכה כרבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם ואע"ג דקי"ל [שם] תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ה"מ היכא דאפשר שהאונס בא מחמת פשיעה כי ההיא דצריפא דאורבני אבל הכא דודאי לא בא מחמת הפשיעה דמלאך המות קטלה מה לי הכא מה לי התם פטור דאי אפשר להצילה מן המיתה בשום צד והא דאמרי' פ' הפועלים (דף צג:) גבי רועה שהניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס וכו' אומדים אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואוקמה רבה בדעל בעידנא דלא עיילי אינשי וא"ל אביי א"ה תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב והא התם שאין האונס מחמת הפשיעה כדאמרן דאפילו היה שם לא היה מציל וקא"ל אביי לרבה דחייב ומשמע דרבה קבלה מיניה הא תירצה הריא"ף ז"ל דאביי הוא דאמר שאמר כן לרבה וקבלה אבל רבא לימא ליה דלא היו דברים מעולם שקבל מיניה רבה ולא עדיף עדות אביי דהתם מעדותו דהכא. והראב"ד ז"ל תירץ דהתם נמי האונס בא מחמת הפשיעה ולא מחמת כניסתו לעיר אלא מפני שהיה לו להכניס עדרו לעיר כיון דלא עאל בעידנא דעיילי אינשי:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט