רבנו יונה על משלי יד יד

(משלי יד יד): "מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו..." -

סוג לב הוא העיקש והנשען לעולם על מחשבתו,
ולא יקשיב לדברי זולתו,
להתבונן האם טובים הם מדבריו,
ולשקלם ולהניח דבריו,
בהתבוננו מדברי זולתו טעם סותר דבריו.
ובעל המידה הזאת הוא שבע לעולם ממעשיו,
ונוחה רוחו במנהגיו וענייניו,
כי איננו רואה חיסרון בשכלו וגירעון בדעתו,
כי הלא הוא שלם בעיניו,
אחרי שאיננו צריך להיעזר בשכל אחר ובעצת זולתו,
ולא תימצא סתירה לדבריו [אלא] רק ממחקרי בינתו.

ועוד תדע, כי בעל המידה הזאת איננו בעל מחקר לעולם, כי ברוב הפעמים יישען על העולה על רוחו ראשונה, ולא יחקור אם יש להשיב מחשבתו אחור. כי בעל המחקר, כמו שיעמול וישתדל להשקיף במחשבתו על צדי העיון ולהכיר האמת, גם כן נכסוף נכסף להיעזר בעיון זולתו ולהכיר הנכונה מבין העיון.

"ומעליו איש טוב" - ה-מ מ"מעליו" תורה על ההרחקה והפירוד, והטעם - "מעליו" ירחק וייפרד "איש טוב", כי העיקשות - מרוע לב, ואשר לא יתעקש, והוא נוח להקשיב ולשמוע לדברי הבריות, ההוא ייקרא "איש טוב", והוא מרחיק דרכו מחברת סוג לב. כי אם לא ישמע למועצותיו ולא יקשיב לדבריו - והוא שומע לעצת יתר הנבראים(?) ומקבל דעתם - ישנאהו על כך סוג הלב; ואיש טוב יתרחק לעולם משנאת בני אדם, על כן יתרחק מחברת סוג הלב.