המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאות ימי נזרו לא נתפרש, ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת ימי הנזירות, כי הוא עתה נזיר בקדושתו ועבודה ה', וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כעניין שאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב יא), השווה אותו הכתוב לנביא, דכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' (לעיל פס' ח) , והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.
קכה. והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים להוציא בעל מום. וכבשה אחת בת שנתה תמימה להוציא בעלת מום ואיל אחד תמים [להוציא בעל מום] לימד לנזיר שטעון שלש בהמות.
מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
קכה. והקריב את קרבנו , כבר בארתי בהתו”ה ויקרא ( ויקרא כה) שעל הבאת הקרבן מביתו ישמש בלשון הבאה לא בלשון הקרבה, ולמה אמר והקריב, ולמה אמר תמים בכ”א. פי' שקמ"ל הדין שאמר רשב"ג במשנה (דף מה) הביא שלש בהמות ולא פירט הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה וכו'. וזה דוקא אם הם תמימים אבל בעלת מום הרי היא כסתומה (כמה שאמר בדף כו ע”ב). וזהו שאמר והקריב, שבזה עשה קרבן אף שלא פירט, והתנה תנאי בכ"א אם הוא תמים.
והנה יקשה הלא אם החטאת והעולה תמימים והוה כמפורשים, הלא י"ל שהאיל גם אם הוא בעל מום הוה מפורש. ע"ז משיב שצריך שגם האיל יהיה תמים ואם לא הוה כסתום. וז"ש למד בנזיר שטעון ג' כפרות. אבל אם יש שני בהמות ומעות או בע"מ דהוה כמעות הוה כסתום ולא כמפורש.
