קול התור (ויקיטקסט)/פרק ו


קול התור - מאת רבי הלל משקלוב

מהדורת הדפוס: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז

מהדורת ויקיטקסט: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז

פרק ו - עיקרי העבודה ואופניה עפ"י תורת האתחלתאעריכה

תוכן הפרק


עקרי עבודת האתחלתא תנאיה ואופניה - הכל כמו בימי בית שני - ביעודו דמשיח בן יוסף, עת קץ המגולה, וחצבה עמודיה שבעה אלה:

  • א) קבוץ גליות.
  • ב) בנין ירושלם.
  • ג) ביעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י נטיעת אדמת הקדש וקיום מצוותיה.
  • ד) הקמת אנשי אמנה לשם גאולת האמת וקידוש השם.
  • ה) תורה מציון.
  • ו) מלחמה בעמלק.
  • ז) רפואת ציון.

עלינו, שליחי עליון, לעשותם בכל כח ידינו בסוד "מעשה וחשבון", ובהצנע לכת, ולפי הכלל הגדול של רבנו שכל הדברים העתידים להיות בשלמות הגאולה מתחילים באתחלתא קמעא קמעא, בזעיר אנפין. וללמוד תורת העקבות דמשיחא שהם קנ"ו התכונות והבחינות של משיח בן יוסף , בכדי לדעת אופני העבודה הק' ובכדי לא לסגת ח"ו מפני מכשולים וסנבלטים, והכל ביעודו של רבנו הגר"א כמצוותו, וזכותו וברכתו יעמדו לנו בכל דרכינו וה' יגמור בעדנו.


כלל גדול היה אומר תמיד רבנו שכל עבודת האתחלתא באתערותא דלתתא "הכל כמו בימי בית שני", כמו בימי "עזרא ונחמיה" ברשיון כרש.

כל שבעת עקרי העבודה בעקבות משיחא וגם פרטי העבודה -- כלולים באתחלתא של קץ המגולה, עפ"י חז"ל בגמרא (מגילה י"ז) אשר נמנו בברכת השנים קבוץ גליות ובנין ירושלים ביעור רוח הטומאה מקרב הארץ, על סמך הפסוק "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", אשר על פסוק זה אומרת הגמרא (סנהדרין צ"ח) שהוא קץ המגולה. וענין קץ המגולה היה עיקר שאיפתו הנמרצה והחזקה של רבנו הגר"א ותלמידיו. וכל ענין קץ המגולה הוא תפקידו הגדול של משיח בן יוסף. ומן השמים נמסר יעוד זה בהתעוררות מטה ע"י רבנו הגר"א ז"ל.

ואנו, הרי יעודנו יעודו של רבנו הגאון נהורא דמשיח בן יוסף לדור אחרון. וגם בפסוק זה: "הרי ישראל ענפיכם תתנו וכו'", ראה הגר"א רמז לשמו בסוד מעשה וחשבון.

מתוך כל הפסוקים שבהם מרומז יעודו של רבנו הגר"א וגם מתוך הפסוקים הקשורים להם, ועפ"י קנ"ו הכינויים והבחינות כמבואר לעיל פרק ב -- יש לנו ללמוד הרבה בדרך עבודתנו ולהסתמך עליהם כעל אורים ותומים, בשיטת רבנו להלכה ולמעשה בסעד"ש.

ואלה הם דרכי האתחלתא דגאולה המעשית באתערותא דלתתא, תנאיה ואופניה:

קבוץ גלויותעריכה

א) קבוץ גליות. כיצד עבודת קבוץ גליות? עד היכן חובתנו אנו, שליחי עליון באתחלתא דגאולה. שעור קבוץ גליות שבכוחו החזרת השכינה הוא לפחות בשעור "אוכלוסא ישראל", היינו ששים רבוא. שבכח מספר זה יש להכריע את הס"מ בשערי ירושלם. כי לא אכנס לירושלם של מעלה עד שלא יכנסו אוכלוסא ישראל בירושלם של מטה.


אדוני אבי שליט"א (ר' בנימין) שאל פעם אחת את רבנו אם יהיה אפשרות במציאות הטבעית להעביר את כל ישראל לארה"ק בפעם אחת, כיצד לעשות, הרי עפ"י חז"ל בדלא זכו, תהיה הגאולה קמעא קמעא כאילת השחר, והשאלה היא כיצד לעשות. ע"ז ענה לו: אם יהיה אפשר צריכים להעביר ששים רבוא תחלה, כי מספר זה בכחו להכריע את הס"מ השולט בשערי ירושלם וממילא תושלם כל הגאולה.

ורמז נפלא אמר לו רבנו ע"ז בפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור יהו"ה", ראשי התיבות של פסוק זה בגימטריא ששים. "באור ה'" -- רבוא בחושבנא. האותיות השניות של פסוק זה‏[1] הם בגימטריא ציון. האותיות האחרונות של פסוק זה‏[2] בגימטריא לב ירושלם. נמצא שפסוק זה מרמז כי לכו ונלכה הוא לציון במספר ששים רבוא, וקשורים כןלם אל לב ירושלם. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, שהכל צריך להיות "באור ה'", היינו פנימיות נשמת תוה"ק.


כמה הוא השעור של התחלת קבוץ גליות? אפילו (ירמיהו ג, יד) "אחד מעיר ושנים ממשפחה".

מאיזה מקום מתחילה קבוץ גליות? מארץ הצפון, כמו שכתוב (ירמיהו לא, ז) "הנני מביא אותם מארץ צפון וכו'", בשביל שכח השליטה העקרי של הס"מ הוא בצד צפון והוא נקרא "הצפוני" אשר עליו נאמר (יואל ב, כ) "ואת הצפוני ארחיק מכם". והוא הוא שמשך את עיקר גלות ישראל לארץ הצפון. אשר על זאת כתוב "מצפון תפתח הרעה". לכן גם האתחלתא של קבוץ גליות צריכה להיות מאותו מקום של שליטת הס"מ, היינו מארץ הצפון. וכן כתוב "עורי צפון" ואח"כ "ובואי תימן".

בנין ירושליםעריכה

ב) בנין ירושלים. בנין ירושלם כיצד? כמה שיעורה בחובת אתערותא דלתתא?

אמרו רבותינו (שיר השירים רבה, ז) "עתידה ירושלם להתפשט עד דמשק", עתידה ירושלם להתפשט עד הים הגדול. דרך העבודה קמעא קמעא, עפ"י חז"ל "כך היא גאולתם של ישראל כאילת השחר" - כשיבתה כך ישיבתה ובנינה וכו'.

אופני הבנין -- אפילו מתוך עוני ככתוב (ישעיהו יד, לב) "כי ה' יִסַּד ציון ובה יחסו עניי עמו". והתחלת בנינה אפילו מאבן אחת ככתוב (ישעיהו כח, טז) "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן" כי רוצה ה' להעמידנו בכור המבחן, בבנין ציון אפילו מאבן אחת וזו תהא "פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד וכו'".

עבודתנו מצות הרחבה: "הרחיבי מקום אהלך", "מצוות מרחביה", "הרחיבי אל תחשוכי".. מכאן שאין לעמוד ולא לסגת ח"ו מפני כל מכשול. גם בפסוק זה מרומז שמו של רבנו כנודע "הרחיבי האריכי חזקי" (אליהו בן שלמה זלמן בחושבנא) ובאותו פרק כתוב: "ברחמים גדולים אקבצך". "אקבצך" -- שבו יעודו הגדול של רבנו כמבואר לעיל פרק א' וג'.

שיטת העבודה היא עפ"י חז"ל (בבא בתרא ע"ה) טפ"ף גינאות שבחז"ל בבנין וישוב ירושלם, היינו שוויון גמור בקו משווה לכל, כמבואר שם בתוס' על בנין ירושלם. גם שיטה זו נכללת ביסודו של רבנו בקשר לפסוק "אבן שלמה" אשר בו ראה הגר"א רמז לשמו, אשר שם כתוב "לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה". "בביתך" -- היינו ארץ ישראל, כי מיד אחרי פסוק זה כתוב "והיה בהניח ה' אלקיך לך בארץ וכו'". כי לא נתחלקה ירושלם לשבטים, ואין משכירים בתים בירושלם, ואין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות ועד שיהיו כל השערים שקולים.

חובתנו בעבודת בנין ירושלם היא בכל האמצעים של ירושה בחזקה, חזקה תרתי משמע, עד בנין בית המקדש. כי אין להשתמש בכח זה לבנין בית המקדש, עפ"י רבנו הגר"א בביאורו לשיר השירים.

התחלת בנינה של ירושלם צפונית מערבית, מראש אמנה, כי משיח בן יוסף בצפון והשכינה במערב.

ביעור רוח הטומאהעריכה

ג) ביעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י נטיעת אדמת הקדש אשר בזה תלויים כל שלשת קבוצי גליות לדברי רבנו, וביחוד לקט שכחה ופאה.

נטיעת הארץ עד כמה ועד היכן? עד שאדמת הקדש לא תשם. עד שאדמת הקדש תשא פריה. והתכלית לזאת, כדי להעביר רוח הטומאה מן הארץ, לטהר קדושת אדני דגליא מקליפתה וכו'. קדושת אדני דגליא שרויה על פירות ארה"ק. וזהו סוד הטעם של מצות "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" (ויקרא יט, כג), ומדרשו (ויקרא רבה כה, ג) "אינכם עוסקים אלא במטע". ובזה עיקר יעודו של רבנו הגר"א בקשר לפסוק (דברים, כה) "אבן שלמה וצדק" שבו מרומז שמו בתורה, כי אחרי זה מחית עמלק ואח"כ "כי תבואו אל הארץ". ובא בהשוואה לפסוק "כי תבואו אל הארץ ונטעתם". ואת הדבר הנפלא שאמר לנו רבנו ע"ז והוא עיקר סוד קץ המגולה שבחז"ל, אשר זה היה שאיפתו הנמרצה של רבנו הגר"א. חז"ל דורשים את ענין קץ המגולה על הפסוק (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי וכו'", אשר בזה ראה רבנו רמז ליעודו הקדוש.

ונטיעת הארץ היא אחד מתפקידי משיח בן יוסף בפסוקים (תהלים, כד) "מי יעלה בהר ה' וכו'", ובפסוקים (תהלים, קב) "תרחם ציון וכו' ואת עפרה יחננו", כמבואר לעיל פרק א' וג'.

כבר מובא לעיל על יעודו של רבנו בטוריא דמשיח בן יוסף וכל יעודיו אלה האציל על תלמידיו, להוציא מן הכח אל הפועל בסע"ד.

אנשי אמנהעריכה

ד) הקמת אנשי אמנה לשם גאולת האמת וקדוש השם. בעמדנו על סף הגאולה, עלינו להקים כח אדיר וחזק של אנשי אמנה, כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. לפי זה‏[3] אין ח"ו תקומה לכל מעשי עבודתנו בקבוץ גליות ובבנין ירושלם. הדא דכתיב (תהלים קכז, א) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו", היינו אם הבנין הוא לא ברוח ה', שוא עמלו בוניו בו.

אנשי אמנה יהיו בחירי ה' אנשי אמת, כי תכלית הגאולה היא גאולת האמת, כפי שבארנו לעיל עפ"י הכתוב "גאל ירושלם", היינו ע"י אנשי אמנה תהיה "קריה נאמנה".

יסוד היסודות של אנשי אמנה הוא קיום כל העקרים של "שבעת תקוני צפנת פענח" כמבואר לעיל פרק ה'. ולפי התקנות של "ברית אמנה" שסדרנו בעזרת ה'.

ענין אנשי אמנה כלול בעקרי קץ המגולה שבגמרא (מגילה י"ז, סנהדרין צ"ח).

ירושלם היא המקום המקורי של סגולת אנשי אמנה מכל הבחינות ולשם זה נקראת "קריה נאמנה".

תכלית גאולת האמת היא קדוש השם. תכלית קדוש השם -- תקון עולם במלכות שדי, ולהיות כל אחד ראוי להשיג רוח הקדש אשר כל איש ישראל מחוייב לשאוב ולהשיג בגוונין נהירין. זהו עיקר תכלית כל הפעולות של אתחלתא דגאולה בעקבות משיחא.

כל הפעולות הנמנות כאן -- עקריהן ופרטיהן ופרטי פרטיהן -- הן רק הכשרה בהכנות לעיקר העקרים של קץ המגולה שיקרב קץ הגאולה שהוא תקון עולם במלכות שדי. היינו התקון הגמור והשלם על ידי ז' תקוני צפנת פענח, כמבואר לעיל פרק ה', וכמבואר ע"י רבנו בחבורו ברק השחר.

תורה מציוןעריכה

ה) תורה מציון. למוד תורת הקבלה וגילוי רזי התורה בעקבתא דמשיחא, שזה הוא אחד הדברים העקריים לקרוב הגאולה, כביאור רבנו בכמה מקומות באריכות. והוא מתפקידיו העקריים של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גליות ביעודו דרבנו. ועיקר למוד זה הוא בארץ ישראל בכלל ובירושלם בפרט. וזאת כוונת (ישעיהו ב, ג) "מציון תצא תורה", מלשון גלוי, היינו גלוי נשמת התורה.

וכן עלינו החובה להתחיל ביסוד מכון התורה הכללי בעיה"ק תו"ב, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו בפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם". וכן אמרו רז"ל: "עתידין כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל לקבוע בארץ ישראל". ולפי הכלל הגדול עפ"י רבנו, כמבואר לעיל, שכל הדברים העתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילים קמעא קמעא באתחלתא דגאולה.

וכן אמר לנו רבנו על הפסוק (יואל ג, ה) "בציון ובירושלם תהיה פליטה", הפליטה תהיה הן לקבוץ גליות והן לתורתנו הקדושה, וכמו שאנו אומרים בתפלה - "על פליטת סופריהם", לפי זה הכוונה של פליטה בציון ובירושלם היא גם על פליטת סופריהם, ועפימ"ש "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" שנאמר על ירושלם, כמו שגומר שם, "אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". וגם זה נכלל העקרי קץ המגולה שבגמרא (מגילה י"ז).

ובדרך נסיעתו של רבנו לארץ ישראל, אשר מטרתו היתה לשכון כבוד בירושלם, אמר לנו הרבה פעמים כי זהו אחד מעיקרי המטרות הקדושות, גם אמר לי ע"ז סוד כמוס על הפסוק (ישעיהו מד, כח) "ירושלם תבנה והיכל תוסד", ועל הפסוק (ירמיהו לא, טז) "יש תקוה לאחריתך" -- תקוה במלוי‏[4] תורה, היינו שאחרית קיום התורה תהיה כשישובו בנים לגבולם.

מלחמה בעמלקעריכה

ו) מלחמה בעמלק.

מלחמה לה' בעמלק מדור דור.

המלחמה בעמלק היא בשלשה סוגים,

  • א) עמלק שבלב, הוא יצר הרע והמדות הרעות.
  • ב) עמלק הרוחאי, הכללי, הוא השטן המשחית צורר ישראל, והוא הס"מ וצבאו אשר עיקר כוחו הוא בשערי ירושלם, בימי שוממות אדמתה.
  • ג) עמלק הגשמי, שבו כלולים עשו וישמעאל וערב רב, וכביאור רבנו תירשוה בחזקה.

כחו ושליטתו של עמלק הרוחאי בשערי ירושלם כאמור, הוא רק בחורבנה ושוממותה של אדמת השטחים של שערי ופרזות ירושלם. וכל זמן שרוח הטומאה שולטת בהם אין רגלי קומת ברוש יכולות לעמוד בהם. ‏[5] מעכבת החבור שבין ירושלם של מטה לבין ירושלם של מעלה, היינו חבור השכינה עם כנסת ישראל שבו תלויה כל הגאולה. המלחמה בשממה זו היא רק ע"י בנין אהלי יעקב ומשכנות ישראל במקומם, להנטיע אדמתה וקיום מצוותיה התלויות בה.

המלחמה בעמלק הגשמי היא תמיד לפי צורך השעה והמקום ורק בדרך של להשיב מלחמה שערה -- הן בחזקה, כמו בימי עזרא ונחמיה, והן בכבוש כמו בימי יהושע. וסימן לדבר עזרא ונחמיה - יהושע בחושבנא.

ומלחמה בסנבלטים מפריעי בנין ירושלם אשר כחם כח הערב רב ר"ל. השוכן בציון יהי' בעזרנו ויקויים "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" (ישעיהו, יא), "וכל כלי יוצר עליך לא יצלח" (ישעיהו, נד), ושם כתוב "ברחמים גדולים אקבצך" שבו שמו ויעודו של רבנו, וזכותו תעמוד לכל העוסקים באמונה בעבודת הקדש הזאת.

רפואת ציוןעריכה

ז) רפואת ציון, והוא בתרין ענפין.

מציון מקור הרפואה כמו שנאמר (תהלים כ, ג) "ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך" -- כל לשון 'סעד' היא רפואה ובריאות כמו שכתוב (תהלים מא, ד) "ה' יסעדנו על ערש דווי". ולכן ציון זקוקה תמיד לשפע הרפואה העליון. ועליה כתוב (ירמיהו ל, יז) "ממכותיך ארפאך", וזהו אחד הדברים בדרשת חז"ל על הפסוק "ציון היא דורש אין לה - מכלל דבעיא דרישה". "ממכותיך ארפאך" -- מכל הבחינות הרוחניות והגשמיות, ירפאנה ממכותיה, לרפא את שברה, רפואת הנפש ורפואת הגוף, כי לא רק על עם ה' היושב בציון אלא גם ציון עצמה, היינו אדמת ארץ ישראל עצמה, זקוקה לרפואת הנפש ולרפואת הגוף בזמן שוממותה וחורבנה.

רפואת הנפש היינו בעור רות הטומאה מן הארץ ע"י ישוב ישראל על אדמתו וקיום מצוות התלויות בה. רפואת הגוף היינו ביעור מקורות המחלות השרויות בה ר"ל בכל ימי חורבנה בשוממותה.



  1. ^ בית יעקב לכו ונלכה באור יהו"ה - י' ע' כ' נ' א' ה'
  2. ^ ת' ב' ו' ה' ר' ה'
  3. ^ אולי צריך להגיה כאן "ללא זה" או משהו בסגנון דומה -- ויקיעורך
  4. ^ תו קו"ף ואו הא
  5. ^ המשך המילים קשה וכנראה שיש כאן טעות לתקן -- ויקיעורך